אם פרס פוליצר היה חולק עבור הכותרת המצחיקה ביותר (שמעוררת תפר) שנוסחה על ידי ארגון חדשות "גדול" בשנת 2024, אז הניו יורק טיימס – שחושק בכדורים קלילים כאלה – היה זוכה בו ללא עוררין.
הנה הכותרת "עטורת הפרסים", שפורסמה בשבוע שעבר בעקבות הבחירות הדיפלומטיות של נשיא ארה"ב הנבחר דונלד טראמפ, שלפי ה"טיימס", "תעזור לעצב את האסטרטגיה של הנשיא הנבחר טראמפ" במזרח התיכון.
"המזרח התיכון של טראמפ בוחר איתות על מדיניות פרו-ישראלית נחרצת", הטיימס כתב.
זה פשוט כל כך קומי, לא?
ניתן היה למחזר כותרת זהה מילה במילה לאחר שכל נשיא נבחר דמוקרט או רפובליקני פרסם את "בחירות המזרח התיכון" שלו מאז הקמתה המהונדסת של ישראל ב-1948.
אלוהים אדירים.
ההצעה המשתמעת של הכותרת היא שאיכשהו, מסיבה תמוהה, אולי היה ספק זיק שטראמפ לא מתכוון לאמץ "מדיניות פרו-ישראלית נחרצת" כמו כל קודמיו הראויים.
בטח, טראמפ שיחק נחמד-נחמד עם חבורה של "מנהיגים" ערבים פתיים במדינת מישיגן, במהלך מערכת הבחירות לנשיאות, כדי להעניק חסד חולף ל"קהילה" שהוא ינטוש מיד לאחר שיקבל 270 קולות אלקטורים.
המסקנה הבסיסית השנייה של הכותרת היא שכל נשיא ארה"ב נבחר – דמוקרט או רפובליקני – ישקול, שלא לדבר על מסוגל, לאמץ כל דבר מלבד "מדיניות פרו-ישראלית נחרצת".
לבסוף, ואולי באופן אבסורדי ביותר, במאמציו המתמשכים והחתומים לנרמל נשיא נבחר פאשיסטי, הכותרת והכותרת המשנה המרעישה של ה"טיימס" מרמזות על כך שלטראמפ, שבקרוב יכבוש את המשרד הסגלגל בפעם השנייה, יש הבנה מגוונת של המזרח התיכון שיתורגם ל"מדיניות" ו"אסטרטגיה" מוגדרות היטב עבור האזור.
אלוהים אדירים – ההמשך.
זה אולי גילוי לטיימס, אבל אני לא חושב שטראמפ יכול אפילו להבחין בין איראן לעיראק על המפה.
אבל, כידוע, הבנה מגוונת של המזרח התיכון אינה בהכרח תנאי מוקדם בבית הלבן או במחלקת המדינה, כשמדובר בבחירה או מינוי של אנשים שיובילו את "המדיניות" או "האסטרטגיה" של אמריקה עבור אותם מוטרדים. חלק מהעולם.
האם השמות המוכפשים ג'ורג' וו. בוש, דיק צ'ייני, קונדוליסה רייס ודונלד ראמספלד ז"ל וקולין פאוול עולים לראש של מישהו – במיוחד בניו יורק טיימס השותף?
שלא נשכח.
כצפוי, ג'ו ביידן ואנטוני בלינקן עקבו אחר עקבותיה ההורסות של כנופיית "ההלם והיראה" בכך שהעניקו לראש ממשלת ישראל הנאשם, בנימין נתניהו, את כל הכסף, הנשק והכיסוי ה"אסטרטגי" שנדרש כדי לבצע רצח עם בעזה ובכבושים. הגדה המערבית.
ביידן, בלינקן ושגרירת האו"ם לינדה תומס-גרינפילד נקטו באותה "להרוג תחילה, תחשוב אחר כך" "מדיניות" או "אסטרטגיה" – בחרו בעצמכם – שהפעילה כנופיית "הלם ויראה" עם השלכות כה הרות אסון ובלתי אנושיות.
סביר שהייתם חושבים שהפלישה האסון לעיראק הייתה נותנת לבידן, בלינקן ותומאס-גרינפילד הפסקה.
היית טועה.
במקום זאת, נכון לצורת "להרוג קודם, לחשוב מאוחר יותר", ביידן, בלינקן ותומס-גרינפילד אפשרו רצח עם – שכבר גבה את חייהם של יותר מ-43,000 פלסטינים, בעיקר ילדים ונשים – עם פטינה של רצינות מזויפת שטראמפ ועצירת המחסור בחברה, וזה כל כך מוערך על ידי המומחים המלומדים בטיימס, CNN ו-MSNBC.
אז למה שמישהו, בכל מקום, יהיה "מזדעזע" מכך שיש לטראמפ נִבחָר מתנחל ישראלי אוונגליסטי ו-wanabe משתולל, מייק האקבי, להיות השגריר הבא של אמריקה בישראל היא תעלומה מטופשת עבורי.
מדוע מישהו, בכל מקום, יהיה "מזדעזע" מכך שקנאים פרו-ישראליים כמו הסנאטור מרקו רוביו והנציגה אליז סטפניק יתמנו למזכירת המדינה ולשגריר האו"ם בהתאמה, היא גם תעלומה מטופשת עבורי.
כמו ביידן, בלינקן ותומאס-גרינפילד, טראמפ, רוביו, האקבי וסטפניק מאמינים שישראל נהנית מ"הזכות המוחלטת, הבלתי מעורערת, להגן על עצמה". אם זה אומר מחיקת עזה והגדה המערבית, אז כך יהיה – הגינות, אמנות זכויות אדם ואזרח, והמשפט הבינלאומי.
מעבר לקצוות הרטוריים לגבי "פתרון שתי מדינות" מיתי, אין "אור יום" בין ביידן, בלינקן ותומס-גרינפילד וטראמפ, רוביו, האקבי וסטפניק בנוגע ל"עתיד" הפלסטינים בעזה ובמערב. בַּנק.
אין להם "עתיד".
ביידן, בלינקן ותומאס-גרינפילד אפשרו לישראל לעשות לעזה ולגדה המערבית את מה שטראמפ, רוביו, האקבי וסטפניק קיוו זה מכבר לעשות לעזה ולגדה המערבית – להפוך את מה שנותר מהאדמה הפלסטינית לאבק ולזיכרון על ידי , אם צריך, כוח קטלני וחסר הבחנה.
טראמפ, רוביו, האקבי וסטפניק מייצגים את הרצף המעט יותר בוטה וחולני של הגישה המגדירה של אמריקה "להרוג קודם, לחשוב אחר כך" כלפי המזרח התיכון.
זו הסיבה שה"זעם" המבעית של הדמוקרטים והקונוצנטים על הקבינט ה"שערורייתי" של טראמפ ובחירות אחרות של הממשל המתוקשרות נשמר בעיקר – הפתעה, הפתעה – לבחירותיו ה"שנויות במחלוקת" לתובע הכללי ולשר ההגנה.
ההרס השיטתי, של יותר משנה של עזה והגדה המערבית, הוא חדשות עבשות.
ביידן, בלינקן ותומס-גרינפילד נתנו לישראל "אור ירוק" להרוג כמה פלסטינים שהיא רוצה כל עוד היא רוצה וטראמפ, רוביו, האקבי וסטפנייק יעשו בדיוק את אותו הדבר.
על רצח עם: כנופיית הבית הלבן החדשה זהה לכנופיית הבית הלבן הישנה.
לְהֵאָחֵז. עדיין יש תקווה. המנהיגים הערבים (המשכונים) שנפגשו עם טראמפ לקראת סוף הקמפיין – בדחיית קמאלה האריס – יש נשלח מכתב המבקש מהנשיא הנבחר "להפעיל את השפעתו הפוליטית בדרישה להפסקת אש מיידית בלבנון ובפלסטין" במטרה לנהל משא ומתן על "שלום בר קיימא".
כמובן, מכתב – בהנחה שטראמפ טורח לקרוא אותו – חייב לשנות את השקפתה המושרשת של וושינגטון לפיה הפלסטינים הם תמיד העבריינים ולעולם לא הקורבנות, ושחייהם חד פעמיים כמו שהם חסרי משמעות.
כן, מכתב מנוסח יפה-בבקשה אמור סוף סוף לעשות את הטריק החמקמק.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
