במשך 10 חודשים ארוכים חי חוסיין* בן ה-16 באותם בגדים שלבש כשנעצר ב-3 באוקטובר.
מכנסיו עדיין היו מוכתמים בדם כששוחרר.
ב-3 באוקטובר הוא נורה בירך ימין על ידי כוחות ישראליים במגדל שמירה ליד העיר חברון הכבושה בגדה המערבית.
חוסיין נפל ארצה וראה שני חיילים ישראלים צועדים לעברו. הם הכו אותו, בעטו בראשו עד שאיבד את הכרתו.
הוא התעורר שלושה ימים לאחר מכן בבית חולים, רק כדי להבין שעבר ניתוח ועומד להילקח לכלא עופר.
זה היה ימים ספורים לפני שישראל שחררה את המתקפה המתמשכת שלה על עזה והפעם האחרונה שקיבל טיפול רפואי במעצר.
לא יכול ללכת
חוסיין הוא אחד ממאות הילדים שישראל עצרה במהלך השנים, מספר שהלך והתרבה באופן דרמטי מאז החלה ישראל בהסתערותה על עזה ב-7 באוקטובר והחריפה את הפשיטות היומיות והמעצר ההמוני שלה. קמפיינים בגדה המערבית.
פעם הוא אהב ללכת לחדר כושר, מאתגר את עצמו להרים יותר. הוא גם אהב לשחק כדורגל עם חבריו.
כעת, הוא צולע, זקוק לקביים כדי ללכת, ומבלה את רוב היום בשכיבה על מזרון.
הוא יזדקק לניתוח השתלת מפרקים לאחר שיסיים לגדול בגיל 18.
"אני ממש נאבק… אני לא יכול ללכת כמו שצריך או להדביק אף אחד מהחברים שלי יותר", אמר חוסיין לאל-ג'זירה.
רשלנות רפואית היא רק אחת מהצורות הרבות של התעללות, עינויים, השפלה והתעללות בפני אסירים פלסטינים במתקני מעצר ישראלים, לפי מספר ארגוני זכויות.
יחד עם סוכנויות האו"ם, הם שפכו אור על ההתעללות השיטתית שמתבצעת.
יותר מ-700 מעצרים של ילדים תועדו על ידי אגודת האסיר הפלסטיני מאז 7 באוקטובר. נכון לעכשיו, 250 מהם נותרו במעצר ישראלי.
"המספר הזה, במיוחד בהשוואה לתקופות קודמות, גבוה מאוד", אמרה אמאני שרנה, דוברת אגודת האסיר הפלסטינית.
שרנה הוסיפה כי ילדים עוברים התעללות ועינויים כמו שבוגרים פלסטינים בוגרים.
"ילד פלסטיני כנראה יחווה כל טקטיקת התעללות שאתה יכול לחשוב עליה", אמרה, והוסיפה כי הכוחות הישראליים השתמשו בהם בילדים פלסטינים במשך שנים רבות.
עצורים פלסטינים מוכו, נחשפים לקור לתקופות ממושכות, ומשוללים מהם מזון, שינה, מים וטיפול רפואי, דו"ח של משרד זכויות האדם של האו"ם בחודש שעבר נחשף.
ילדים חיים היום "במצב תמידי של רעב בבתי הכלא הישראליים", אמר סרחאנה.
"מספיק להחזיק אותנו בחיים"
כשויסים עזב את המעצר, סבל ממחסור בויטמין, ברזל וסידן.
"הכלא היה… בלתי ניתן למגורים," אמר.
"הייתי מבקש טיפול רפואי כל יום, אבל… לא הגיעו רופאים, הם אפילו לא היו קיימים (בכלא)", אמר ואסים.
גם מנות המזון לא היו מספקות במידה רבה: חוסיין אמר שהוא ותשעת האסירים הנוספים בתאו יקבלו מזון ב"כוס פלסטיק זעירה".
"זה היה מספיק כדי להשאיר אותנו בחיים", אמר.
"ברוב הימים, זה היה אורז לבן… לפעמים הוא לא היה מבושל מספיק. היינו אוכלים, נהיה שבעים במשך חמש דקות, ואז ממשיכים את שארית היום כאילו צמים.
"היינו מתחננים למים, ובסופו של דבר שותים מים מזוהמים מהשירותים. היינו חייבים… לא הייתה לנו ברירה", הוא נזכר.
רשויות הכלא הישראליות סגרו את הקנטינה שבה יכלו האסירים לקנות מזון ומצרכים בסיסיים והוציאו מכשירים חשמליים כולל פלטות חימום וקומקומים.
אביו של חוסיין, עומר*, אמר שהוא מודאג חולה לגבי בנו, במיוחד אחרי 7 באוקטובר.
"אחרי המלחמה בעזה, כששמענו עד כמה המצב היה רע לפלסטינים בבתי הכלא הישראליים, היינו הרוסים", אמר עומר לאל-ג'זירה.
"בכינו… יום ולילה", הוא נזכר.
עומר קיווה שחסין ישוחרר בנובמבר כאשר ישראל וחמאס הגיעו להסכם הפסקת אש זמני שכלל חילופי עשרות אסירים פלסטינים עם כמה מהשבויים המוחזקים בעזה.
אך למרות פציעתו, חוסיין לא שוחרר.
"הם שללו ממנו את הילדות שלו ואת שארית חייו", אמר עומר.
לדברי עומר, חוסיין שקט הרבה יותר נאבק כעת להשתלב מחדש בקהילה שלו. בהמונים, הוא לרוב יסגת לפינה ולעתים קרובות מתעורר עם סיוטים.
"אני רק רוצה לעבוד ולבנות בית"
בעיירה אל-מוג'יר, ליד רמאללה, שוחרר נער פלסטיני נוסף ב-8 באוגוסט.
אחמד אבו נעים, כיום בן 18, נכנס ויצא ממתקני מעצר ישראלים מאז שהיה בן 15, המוחזק לעיתים במעצר מנהלי – מוחזק לתקופות של שישה חודשים הניתנות לחידוש בתואנה של ראיות סודיות.
חלה "עלייה חסרת תקדים ומפחידה" במספר העצורים המנהליים של ילדים, לפי סרחאנה של אגודת האסירים הפלסטינית, שאמרה שלפחות 40 ילדים מוחזקים תחת הפרקטיקה שנמתחה עליה ביקורת נרחבת.
כשהתבקש להשוות את השהות במעצר לפני ואחרי 7 באוקטובר, אמר אבו נעים: "בפעם האחרונה שנעצרתי זה היה שונה; זה היה הרבה יותר גרוע מהפעמים האחרות."
בפעם הראשונה שהוא נעצר, זה היה ליומיים. בפעם השנייה הוא הוחזק רק יותר משנה.
בפעם השלישית הוא בילה שישה חודשים במעצר.
לדבריו, הניסיון האחרון שלו היה "פי 1,000 קשה יותר".
"הם לא התייחסו אלינו אחרת כי היינו קטינים", אמר אבו נעים, שנזכר שהוכה קשות "כל כך הרבה פעמים".
"אפילו ריססו אותנו בגז לפעמים", אמר.
לבוש כובע בייסבול, הוא ניסה לדבר באומץ, להוט להיראות מבוגר וחזק יותר.
אבו נעים החלים מהגרדת, מחלת עור שהתפשטה בכלא מגידו, בו הוחזק.
"תקני ההיגיינה היו תהומיים. לא נתנו לנו לנקות ולא הייתה לנו גישה לסבון או חומר ניקוי", אמר.
בתאים צפופים יש לרוב פי שניים יותר עצורים ממה שהם נבנו עבורם, כאשר רבים ישנים על הרצפה או מזרונים עובשים.
"כולם שם קיבלו גרדת, כולל אני", אמר. שוב, לא הייתה תגובה רפואית להתפרצות.
"הם לא נתנו לנו שום טיפול רפואי, כמובן. הייתי צריך לקנות תרופות משלי כשחזרתי הביתה", אמר.
לאחר 7 באוקטובר, החיפושים בתאים הפכו תכופים יותר, אמר אבו נעים.
כאשר הסוהרים נכנסו לתא, כל האסירים היו צריכים להיות על ברכיהם, עם הידיים על הראש. אם לא, הם "ישחררו עלינו כלבים", אמר.
"השומרים היו מכים כל אחד, זה לא משנה אם נפצעת כשהם עצרו אותך. הם היו בועטים בבטן, בצלעות, בכתפיים", אמר.
בנוסף, ביקורי משפחות, כמו גם ביקורים שגרתיים של עורכי דין, "נפסקו לחלוטין", אמר סרחאנה של אגודת האסירים הפלסטיניים, והשפיעו על ההתנהגות והמורל בקרב ילדים עצורים.
לאבו נעים לא הייתה גישה לטלוויזיה או רדיו שיכולים לעזור לזמן לעבור, במיוחד ב-50 הימים הראשונים למתקפה של ישראל על עזה.
"לא היה לנו מושג מה קורה בעולם שבחוץ. כל חודש-חודשיים היית שומע ידיעה מאסיר חדש", אמר.
"הכפר שלי הותקף על ידי מתנחלים בלתי חוקיים ואבי נורה ונפצע, אבל זה נודע לי רק כשהגעתי הביתה", הוסיף.
אבו נעים אמר שהוא רוצה עכשיו לעבוד עם אביו בבנייה במקום לחזור לבית הספר.
בתור הבכור מבין 10 ילדים, הוא תמיד חש תחושת אחריות חזקה כלפי משפחתו ורווחתם.
כשנשאל על החלומות שלו, הוא אמר: "פשוט, כדי לא להילקח שוב. אני רק רוצה לעבוד ולבנות בית".
*כמה שמות שונו כדי להגן על זהות האנשים.
