השפה האנגלית מלאה במילים נפלאות, מ"נתח אוורורה "ו"אורורה" ל"זניט "ו"גלגל המזלות".
אבל אלה מילות אירועים מיוחדות, המפזרים במשורה לכתיבה ושיחה. המילים בסיבוב הכבד ביותר הן קצרות ויציריות. והם עוקבים אחר כלל סטטיסטי מדהים, שהוא אוניברסאלי בשפות אנושיות: המילה הנפוצה ביותר, שבאנגלית היא ", משמשת בערך פי שניים כמו המילה השנייה הנפוצה ביותר (" של ", באנגלית), שלוש פעמים בתדירות גבוהה כמו המילה השלישית הנפוצה ביותר ("ו-"), ממשיכים בתבנית זו.
כעת, צוות מדענים בינלאומי, בינלאומי מצא כי השירים המורכבים של לווייתני הגיבוב, שיכולים להתפשט במהירות מאוכלוסייה אחת לאחרת, עוקבים אחר אותו כלל, המכונה חוק ציפף.
המדענים מקפידים לציין ששיר לוויתן אינו שווה לשפה אנושית. אולם הממצאים, הם טוענים, מראים כי צורות של תקשורת ווקאלית מורכבות ומועברות תרבותית עשויות להיות בתכונות מבניות משותפות.
"אנו מצפים שהם יתפתחו להיות קלים ללמוד", אמר סיימון קירבי, מומחה להתפתחות שפות באוניברסיטת אדינבורו ומחבר המחקר החדש. התוצאות פורסמו ביום חמישי בכתב העת Science.
"אנו חושבים על שפה כמערכת המתפתחת תרבותית זו שצריך להעביר את המארחים שלה למעשה, שהם בני אדם," הוסיף ד"ר קירבי. "מה שמספק אותי כל כך לראות שאותו היגיון נראה גם חל על שיר לוויתן."
החוק של זיפף, שנקרא על שם הבלשן ג'ורג 'קינגסלי זיפ, גורס כי בכל שפה נתונה תדירות המילה היא ביחס הפוך לדרגה.
עדיין יש ויכוח ניכר לגבי מדוע דפוס זה קיים וכמה הוא משמעותי. אולם מחקרים מסוימים מראים כי סוג זה של הפצת מילים מוטה יכולה להקל על השפהו
אם התפלגות המילים הללו התפתחה מכיוון שהן עזרו ללמוד, מדענים עשויים גם לצפות למצוא דפוסים דומים במערכות תקשורת מורכבות ומועברות תרבותיות אחרות. "ושיר לוויתן הוא מקום נהדר להיראות בו," אמר אינבל ארנון, מומחה לרכישת שפה באוניברסיטת העברית ומחבר המחקר החדש.
לווייתני הגיבוב הגבריים שרים שירים ארוכים ומורחבים, המורכבים ממגוון צלילים שנמתחים זה בזה בביטויים ונושאים חוזרים ונושאים. כל הלווייתנים הגבריים באוכלוסיית דבורה מסוימת שרים את אותו השיר, אבל השיר הזה מתפתח לאורך זמן – לפעמים בהדרגה ו לפעמים בבת אחתו
"יש לנו מהפכות שירים, וכשהוא השיר מוצג מאוכלוסייה שכנה", אמרה אלן גרלנד, מומחית לשירי לוויתן של Humpback באוניברסיטת סנט אנדרוס ומחברת העיתון החדש. "אז סוג השיר מופיע ואז הוא משתלט לחלוטין."
בדיוק איך זה קורה נותר תעלומה, וחוקרי שירי לווייתנים מתמודדים עם אתגר שחוקרי שפה אנושית לא: הם לא דוברי שפת אם.
אז האתגר הראשון של המדענים היה לחלק את השירים ליחידות משמעותיות, לקבוע היכן הסתיימה "מילה" אחת ואחרת החלה. לשם כך הם השתמשו בגישה כמותית בהשראת תינוקות אנושיים. תינוקות, מחקרים מציעים, משתמשים בהנמקה סטטיסטית בסיסית כדי לזהות מילים נפרדות בזרם רציף של דיבור אנושי; הברות המתרחשות יחד עשויות להיות חלק מאותה מילה.
החוקרים הפכו את שירי הלווייתנים של הגיבוב, שהוקלטו במשך שמונה שנים במים סביב קלדוניה החדשה, לרצפים ארוכים של אלמנטים קוליים בסיסיים, כולל סוגים שונים של חריקות, רימות, שריקות, גניחות וגניחות. לאחר מכן, הם זיהו "עקבות" של צלילים שהתרחשו לעיתים קרובות יחד – כמו שריקה עולה קצרה ואחריה חריק – ועלולים להיות מקבילים בערך למילה.
החוקרים מצאו כי התדירות שבה נעשה שימוש בבדיקות אלה נעשה שימוש בחוקו של זיפף. בשנת 2010, למשל, גניחה-גרואן-מואן הייתה העקבות הנפוצות ביותר, והופיעה בערך פי שניים מהרצף הנפוץ הבא, שהיה גניחה ואחריה שלוש זעקות עולה. התדירות הנפוצות ביותר היו בדרך כלל קצרות יותר מהנדירות יותר.
ד"ר גרלנד אמר כי בני אדם ולווייתני גיבוב אינם קשורים זה לזה, ושיר לוויתן אינו נושא את אותה משמעות סמנטית ששפה אנושית. אך שתי מערכות התקשורת מועברות תרבותית, נלמדות מאחרות בקהילה והועברו לאורך הדורות. "אז זה באמת מצביע על התפקיד המכריע של למידה והעברה בהופעת המבנה," אמרה.
שיין ג'רו, ביולוג ימי שלא היה מעורב במחקר, אמר שהוא מצא את המחקר "אלגנטי" ומשכנע. התוצאות מעלות את האפשרות כי חוקים לשוניים הנגזרים ממחקרים על תקשורת אנושית עשויים להיות עקרונות ביולוגיים רחבים יותר, אמר.
"העובדה שאולי הם מתכלים אם אנחנו יודעים מספיק ואנחנו לומדים מספיק זמן, אז זה ממש מעניין," אמר ד"ר ג'רו, שהוא מדען בבית באוניברסיטת קרלטון. "בכל פעם שאנחנו נראים עמוקים יותר ומקשיבים יותר זמן, אנו מוצאים מורכבות מעניינת."
אכן, השלב הבא הוא לקבוע אם התופעה משתרעת על בעלי חיים אחרים עם מערכות תקשורת דומות.
"עלינו למצוא את המאפיינים הסטטיסטיים הללו בכל מערכת המועברת תרבותית של איתות רציף," אמר ד"ר ארנון. "אז יש לנו עטלפים להסתכל עליהם, יש לנו ציפורי שירים להסתכל עליהם, יש לנו פילים, אולי, להסתכל עליהם."
הממצאים שופכים עם מאמר נוסף פורסם השבוע, שמצא כי הקולות המיוצרים על ידי 11 מינים של דולפינים ולווייתנים עוקבים אחר אחד מכללי היעילות שנצפו בשפה אנושית. הכלל, המכונה חוק מנזראת, גורס כי ככל שרצף הופך ארוך יותר, כך מרכיביו האישיים נוטים להיות; משפטים ארוכים, למשל, נוטים למילים קצרות יותר.
המחקר, שפורסם ב- Science Advances ביום רביעי, תיעד את אותו דפוס במגוון מגוון של קטאים, כולל Humpbacks, המפיקים שירים מלודיים; לווייתני זרע, שמנפיק רצפי קליקים; ודולפינים של בקבוקים, הידועים בשריקותיהם.
מייסון יאנגבלוד, חוקר פוסט -דוקטורט באוניברסיטת סטוני ברוק ומחבר המחקר, אמר כי "לא משנה למה הקולות שלהם משמשים, נראה שכולם מנסים לתקשר בצורה יעילה ככל שהם יכולים", אמר מייסון יאנגבלוד, חוקר פוסט -דוקטורט באוניברסיטת סטוני ברוק ומחבר המחקר.
הדפוס, שתועד גם בציפורים ובפרימטים שאינם אנושיים, עשוי להתפתח כדרך להפחית את עלויות התקשורת.
"דברים כמו שיר ציפורים ושיר לוויתן קשה מאוד ללמוד," אמר ד"ר יאנגבלוד. "ואז כשאתה שר, זה מאוד יקר אנרגטי. זה יכול למשוך את תשומת ליבם של טורפים. וכך בגלל זה, הייתם מצפים שמערכות תקשורת יתפתחו כדי לקצץ בעלויות אלה בכל מקום שזה אפשרי. "
