בעיצומה של מלחמה ממשלת ישראל מתנודדת. לא בגלל כשלי המדיניות שהובילו לאסון החמור ביותר של המדינה אי פעם כאשר חמאס פלש ב-7 באוקטובר 2023; לא בגלל התקדמותה האיטית של המלחמה, מחירה האנושי הגבוה או כישלונה לחלץ את בני הערובה; אפילו לא בגלל האיום הממשמש ובא של הסלמה גדולה בצפון ישראל ובלבנון. לא, האיום על יציבות הקואליציה של בנימין נתניהו מגיע מבפנים, לאחר שבית המשפט העליון קבע כי על הממשלה להתחיל לגייס גברים חרדים (יהודים חרדים) לצבא ההגנה לישראל.
ב-1948, בזמן שמדינת ישראל החדשה שהוקמה לחמה למען עצמאותה נגד צבאות הפולשים של שכנותיה הערביות, קיבל דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון במדינה, החלטה גורלית: 400 הגברים החרדים הלומדים בבתי מדרשות דתיים פטור משירות צבאי. בעיני רבים כשריד גוסס של עולם ישן, כמה עשרות תלמידים אלה יורשו להתחמק מהגיוס ולהתמסר ללימוד התלמוד במשרה מלאה.
הצעירים החרדים הקיצוניים יותר עורכים הפגנות נגד גיוס שהופכות לעתים קרובות להתפרעויות אלימות
כיום ישנם 63,000 צעירים חרדים שאלמלא החלטת בן-גוריון היו זכאים להתגייס. רבים מהגברים הללו למעשה תקועים בלימודים, אינם יכולים להשתלב בכוח העבודה, כי עזיבת הסמינר לפני גיל הפטור הצבאי של 25 פירושה שהם מחויבים להצטרף לצה"ל. אחרים, אולי אלפים, טוענים במרמה שהם לומדים בזמן שהם עובדים 'לא מהספרים' ונמנעים משירות.
בית המשפט העליון של ישראל ביטל לראשונה את מסגרת הפטורים הללו בשנת 1999, ומאז היו תיקונים חקיקתיים ומנהליים של חתול ועכבר, כל אחד מהם בוטל ברציפות על ידי בית המשפט. ממשלות שונות שקלו תוכניות התנדבותיות לעידוד חלק מהחרדים לשרת, כמו התוכנית השנויה במחלוקת גדוד נצח יהודהתמריצים כספיים או סתם פטורים גורפים.
בתקופתו הקצרה של נפתלי בנט בממשלה, העדיפות של ישראל הייתה הכנסת גברים חרדים למעגל העבודה ולא לצבא. הממשלה הזו הציעה להוריד את גיל הפטור הצבאי ל-21, ולאפשר לחרדים לעזוב את הסמינרים ולהשתתף בחיים הלאומיים. להצעת החוק התנגדו המפלגות החרדיות, שחששו שהיא תקל על צעירים לעזוב את אורח החיים החרדי. גם הליכוד של בנימין נתניהו הצביע נגד.
מאז פיגועי ה-7 באוקטובר הכל השתנה. לראשונה מזה עשרות שנים, צה"ל זקוק ליותר חיילים, הן לטווח הקצר של המלחמה והן לביטחון לטווח ארוך יותר של אזור עזה. תקופת שירות החובה של בני נוער ישראלים מתארכת, לצד מילואים הרבה יותר לאזרחים רגילים.
הלחץ הנוסף הזה על האדם הממוצע מגיע בדיוק כפי שבית המשפט העליון קבע שוב שהפטורים הקיימים לחרדים, שמגיעים גם עם מלגות לתלמיד ומימון סמינרים חרדים, אינם חוקיים.
ממשלת נתניהו עלתה לפני כמה שבועות עם צפצופים מתוחכמים: הם הקימו לתחייה את הצעת חוק הפטור של ממשלת בנט, לה התנגדו בעבר. אבל אף אחד לא קונה את זה. גם בתוך הקואליציה יש הבנה שהצעת החוק הייתה פתרון לפני המלחמה, ולמעשה היא מתה. גם יואב גלנט, שר הביטחון, אך לא לקי של נתניהו, מסרב לתמוך בכל הצעת חוק שאינה נותנת דרך ל'שירות שוויוני' לגברים חרדים.
המפלגות החרדיות בקואליציה זועמות. בפומבי הם טוענים (וכנראה מאמינים) שבעזרת תפילה ולמידה הם זוכים בחסדו של אלוהים, ותורמים הרבה יותר לביטחון המדינה מאשר חיילים בלבד. הם רואים בשירות הצבאי איום על אורח חייהם המבודד, שבו בני הנוער שלהם ייחשפו לנשים, יהודים חילונים ולאינטרנט. הם גם חשים את אובדן המימון של המדינה לסמינרים ולמוסדות שלהם, ועימו אובדן כוחם והשפעתם בתוך הקהילות שלהם.
הם לא הפילו את הממשלה – עדיין. סקרים מצביעים על כך שאם יהיו בחירות, ממשלת נתניהו תפסיד, ולכל מה שיחליף אותה אולי אין מקום עבורם. פעם היו מלכים, המפלגות החרדיות מחשיבות את עצמן כיום כחלק מגוש 'הימין' שתומך בנתניהו, ויהיו בחוץ אם הוא ייפול.
עם זאת, הם מרגישים צער עמוק. קואליציית הימין הקיצוני/חרדי הזו הייתה אמורה להיות בוננזה, לאפשר למפלגות החרדיות לעקוף את בית המשפט העליון, ליצור אלפי תפקידי רבנים חדשים במימון המדינה למקורבים, ולבסס את הפטור הצבאי שלהם. במקום זאת, כמעט כל סדרי העדיפויות המדיניות שלהם נפלו בגלל שהם לא פופולריים מדי או שאין מספיק קולות בקואליציה כדי להעביר אותם. יש תחושה חזקה שנתניהו החלש מבחינה פוליטית הכשיל אותם.
ביום שלישי, בעקבות החלטת בית המשפט העליון האחרונה, הנחה היועץ המשפטי לממשלה את צה"ל לגייס 3,000 תלמידים חרדים, החל מיום ראשון הקרוב. איך זה יקרה נותר לראות. האם המשטרה תפשט בכוח על מדרשות חרדיות? לשלוח אלפי זימונים ולראות אם מישהו מגיב? מה באמת יכולה כל מדינה מודרנית לעשות כדי לאכוף טיוטה על מגזר לא מעוניין בציבור, שלא לדבר על אחד שממשלתו תלויה לחלוטין בתמיכת המגזר הזה כדי להישאר בתפקיד?
לקראת גיוסים כפויים, הצעירים החרדים הקיצוניים יותר עורכים הפגנות נגד גיוסים שהופכות לא פעם להתפרעויות אלימות. אחת הסיסמאות של ההפגנות הללו, הנערכות על שלטים ומצויירות בכתובות על קירות ותחנות אוטובוס, היא: 'אנחנו נמות במקום לשרת!'
חיילי מילואים רבים הבחינו ביובש שהמציאות שלהם הפוכה: הם משרתים, והם מעדיפים לא למות.
