מוקדם יותר החודש, העולם הזדעזע ממעצרו של אחד מאילי המוזיקה המצליחים ביותר בתולדות הראפ, שון "דידי" קומבס, במלון במנהטן באשמת סחר במין וסיוע בהובלה לזנות ועד סחיטה. .
מעצרו של הראפר בן ה-55 והגשת כתב האישום שלאחר מכן היו תוצאה של חקירה בת עשרה חודשים שהחלה לאחר שכמה נשים האשימו אותו בפומבי בהתנהגות מינית בלתי הולמת ובצורות אחרות של התעללות.
בנובמבר 2023, הזמרת האמריקאית קאסי ונטורה הגישה תביעה נגד קומבס בטענה שהוא אנס אותה שוב ושוב, העביר אותה להתעללות פיזית ופסיכולוגית, שלט לחלוטין בחייה ודרש ממנה לשאת עבורו נשק חם בארנקה במהלך למעלה מעשור שלהם. -מערכת יחסים ארוכה. היא גם טענה שהוא הכריח אותה לקחת סמים ולקיים יחסי מין עם שורה של עובדי מין גברים מה שהיא תיארה כ"פריק-אוף" – מפגשים מיניים מבוימים, מונעים בסמים, הכוללים מספר רב של אנשים, שלעיתים נמשכו מספר ימים והוקלטו על ידי קומבס.
קומבס הכחיש את ההאשמות המדהימות אך קבע את האישום רק יום אחד לאחר מכן. עם זאת, תביעות נוספות נגדו התקבלו במהרה, כולל אחת מאישה שהאשימה אותו ב"סחר מיני" ו"אנסה בכנופיות" אותה, עוד ב-2003, כשהייתה רק בת 17.
ארבעה חודשים לפני מעצרו, רשת CNN שידרה סרטון מעקב שתועד במלון בקליפורניה ב-2016, שבו נראה אותו אוחז באלימות, דוחף, גורר ובועט בחברתו דאז ונטורה במהלך מריבה.
קומבס פרסם מיד התנצלות, אך ככל שהתביעות המשיכו להתגבר, מלוות בהאשמות מטרידות ומחרידות יותר ויותר, הוא עבר נפילה דרמטית, שהדהדה את גורלה של דמות ידועה אחרת בגזרת הבידור, מפיק הסרטים המושחת הארווי ויינשטיין.
מגזין פורבס העריך את הונו של קומבס ב-740 מיליון דולר, עדות לעיסוקיו המוצלחים במוזיקה, אופנה, טלוויזיה ותעשיית האלכוהול. עם זאת, למרות הצלחותיו המגוונות, שמו מקושר לצמיתות לתחום ספציפי אחד: היפ הופ.
דידי ללא ספק מדגים את האבטיפוס של אימפרסרי היפ הופ. בשנת 1993, הוא השיק את Bad Boy Records, חותם מוזיקלי שבא לייצג אגדות רבות בתעשייה וכוכבי מוזיקה פופולריים, כולל Notorious BIG, 112, פיית' אוונס, The Lox, Ma$e, French Montana, Janelle Monae ו-Machine Gun Kelly . תחת הפיקוח שלו, הלייבל השיגה אבני דרך יוצאות דופן, כולל מכירות של יותר מ-500 מיליון תקליטים, הפקת 38 סינגלים פלטינה ופרסי גראמי מרובים. יתר על כן, לאורך הקריירה שלו בתעשיית המוזיקה, דידי זכה להכרה בהצטיינות שונות, כולל פרס גלובלי אייקון מ-MTV לאחרונה בספטמבר 2023. באותו חודש, ראש עיריית ניו יורק, אריק אדמס, העניק לו מפתח לעיר ב- טקס רשמי בטיימס סקוור על "שירותו לכאורה לציבור ולטובת הכלל". השבח הזה הגיע תשע שנים לאחר שאוניברסיטת הווארד כיבדה אותו בתואר דוקטור לשם כבוד למדעי הרוח והקימה תוכנית מלגות על שמו במאי 2014. עם זאת, גם העיר וגם האוניברסיטה ביטלו לאחר מכן את ההבחנות הללו בעקבות שידור סרטון התקיפה של ונטורה.
הערכה מדויקת של השפעתו של קומבס על ההיפ הופ היא מאמץ מאתגר, מכיוון שקשה להפריד בין הצלחותיו וכישלונותיו הבולטים מהז'אנר עצמו. עם זאת, במובנים רבים, חייו והתנהלותו, כאחד הכוכבים הגדולים של הז'אנר, נראים כהמחשה ברורה לנטייתו המובנית של ההיפ הופ לאשר ולרומם אלימות מינית כלפי נשים.
היפ הופ, שהופיע בשנות ה-70, התפתח כתנועה תרבותית בקהילות האפרו-אמריקאיות של דרום ברונקס, ניו יורק. בתחילת שנות ה-80, הוא צבר פופולריות מיינסטרים משמעותית, כאשר אמנים כמו Run DMC, LL Cool J ו-Public Enemy השיגו הצלחה עולמית. למרות שהז'אנר היה מכוון בעיקר לגברים, עלייתן של ראפרים כמו רוקסן שנטה, המלכה לטיפה ו-MC Lyte אפשרה לו עד מהרה להרחיב את הייצוג שלו על פני מגדרים.
עם הזמן, ההיפ הופ הגיע לייצג הרבה יותר מסתם צורה חדשנית ותוססת של ביטוי אמנותי. הוא תפקד כמדיום משמעותי לפרשנות ביקורתית על המצוקות בהן נתקלות בחיי העיר הפנימית, והביע תסכולים עמוקים בנוגע לאלימות כנופיות, אבטלה, גזענות מערכתית, דחיקה חברתית, בעיות הקשורות לאקדחים, בעיות סמים ואכזריות משטרתית המשפיעות על אפרו-אמריקאים. קהילות.
שירים פורצי דרך כמו "F… The Police" של NWA ו-"Fight The Power" של Public Enemy הפכו לסנסציות עולמיות, כשהם פגעו בקהלים מחוץ לארצות הברית שחווים גם הם את האופי המדכא של אלימות של עליונות לבנה. בשנותיו המעצבות, ההיפ-הופ התאפיין במודעות עמוקה לזהות השחורה והאפריקאית, תוך שהיא מבטאת את הצורך ברפורמה חברתית וצדק באמצעות המילים שלו. למרות זאת, היה לה גם צד מטריד, שמקורו באלימות מינית ובמיזוגניה גלויה, כבר מההתחלה.
בראפ, נשים מכונות בדרך כלל "כלבות". דוגמאות בולטות למסלולים שמעליבים נשים כוללות את "A Bitch Iz a Bitch" של NWA, הטוענת "לכל הנשים יש כלבה קטנה – זה כמו מחלה שמציקה לאופי שלהן". לסנופ דוג, הראפר המפורסם שרק לפני כמה חודשים שימש כמעודדת הראשית של אמריקה באולימפיאדת פריז, יש שיר שכותרתו "Ain't No Fun (If the Homies Can't Have None)", שאפשר לפרש רק כ חגיגה של ארבע דקות של אונס קבוצתי. כמו כן, ה-Marshall Mathers LP – אלבום האולפן השלישי והמצליח ביותר של כוכב ההיפ-הופ אמינם – כולל כמות משמעותית של מיזוגניה גלויה ואלימה.
משקל כבד אחר בתעשייה, ד"ר דרה, התמודד גם הוא עם האשמות בשנאת נשים ואלימות כלפי נשים לאורך הקריירה שלו. בשנת 2015, הוא עמד בפני כל כך הרבה בדיקה על התנהלותו בעבר, ועל החלטתו להרחיק את הנשים שבהן ידוע שהתעלל מהסרט הביוגרפי שלו סטרייט אאוטה קומפטון, עד שהוא פרסם הצהרה בניו יורק טיימס, והתנצל בפני "הנשים שהוא לפגוע" בעבר. אולם ההתנצלות לא התקבלה.
שנה לאחר מכן, Lifetime הוציאה את Surviving Compton: Dre, Suge & Michel'le, המבוסס על סיפור חייו האמיתי של זמר ה-R&B מישל. הסרט מתאר את ד"ר דרה כאדם אלים ומתעלל, שתקף את בת זוגו דאז מישל עד כדי כך שהיא נזקקה לניתוח מתקן. דרה מעולם לא ערער על ההאשמה שהוא היכה את מישל באופן קבוע במהלך מערכת היחסים שלהם.
ראסל סימונס, המייסד השותף של Def Jam Records, גם התמודד עם שפע של האשמות על תקיפה מינית ואונס.
אז קומבס הוא, ללא ספק, לא חריג בנוף ההיפ-הופ. כשדידי יובא למשפט, תעשיית ההיפ-הופ תעבור בהכרח גם בדיקה. בנסיבות המבישות ביותר, היא תיאלץ להרהר במיזוגניה הטבועה בה.
זה אולי הדבר הטוב היחיד שיוצא מפשעיו של שון קומבס נגד נשים. אכן, התעשייה חייבת להתעמת בדחיפות עם ההתפתחות המטרידה שלה מצורת אמנות מכובדת שנותנת קול למאבקים בתוך קהילות עירוניות שחורות לרכב להרוויח כסף רצוף ניצול מיני ואלימות. חיוני גם לנתח כיצד תנועה שמושרשת ברצון לתת קול ולשפר את חייהם של קהילות אפרו-אמריקאיות בעיר הפנימית הפכה בסופו של דבר למוצא להעלבת נשים ותקיפתן, במיוחד נשים שחורות. זהו רגע מרכזי לבחון את המניעים הבסיסיים להשקעות הפיננסיות המשמעותיות שנשפכו בהשפלה המסחרית של כל הנשים.
הצלחתם המתמשכת של אמינם, ד"ר דרה וסנופ דוג חושפת את הנטייה המתמשכת של תעשיית ההיפ הופ לתמוך באלימות גברים נגד נשים. יש להטיל ספק כיצד ומדוע בלדות של מיזוגניה ושנאה שנוצרו על ידי אנשים כמו סנופ דוג ודידי הפכו לסטנדרט בתעשייה בעוד שירים המדגישים תודעה חברתית, כמו אלו של Public Enemy, הודחו לשוליים. גישה זו הייתה אסון מוסרי, אך יתרון כלכלי, שכן איגוד תעשיית ההקלטות של אמריקה (RIAA) דיווח כי היפ הופ הרוויח 15.9 מיליארד דולר בשנת 2022 מהזרמת מוזיקה וממכירות.
ב-2017, מעצרו של הארווי ויינשטיין הדגיש את האופי המערכתי של הניצול המיני והדחיקה לשוליים איתם מתמודדות נשים בתעשיית הקולנוע. לרוע המזל, ההיפ הופ מתמודד עם אתגר דומה. מה שבטוח, התיאורים הפוגעניים של נשים הם בעיקר תוצאה של תעשייה שחרגה זה מכבר מהסטנדרטים האתיים והפגינה חוסר רצון עצום מלעסוק בחשיבה עצמית משמעותית או בשינוי.
חשוב להכיר בכך שאלימות מינית ושנאת נשים בחברה אינן רק תוצאות של היפ הופ; עם זאת, להיפ הופ יש אחריות לתמוך בפיתוח של דעות כוללניות, פרוגרסיביות ולא אלימות כלפי נשים.
צריך תעשייה שלמה כדי לפתח אדם כמו שון "דידי" קומבס.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
