בעוד המצב הביטחוני בישראל מחריף והשמיים נשארים סגורים, ישראלים רבים מצאו את עצמם “נתקעים” באירופה בלי לדעת מתי יוכלו לשוב הביתה. חלקם מחכים לעדכון שיגיע מחברות התעופה, אחרים כבר מחפשים פתרונות, אבל אצל כולם בולטת תחושת הנטישה והדאגה למה שקורה בארץ.
איתן, שנמצא ברומא, מתאר את הבלבול: ״המצב קצת מלחיץ. קיבלנו הודעה שישראייר מבטלת את כל הטיסות. אם לא תהיה טיסה ביום ראשון, נצטרך להאריך את השהות וזה לא פשוט. אין לי מספיק ציוד, וגם זו הוצאה כספית שלא תכננו. אף אחד לא יצר קשר לעדכן מה עושים. אומרים גם לא לדבר עברית ברחוב, זה מוסיף לחוסר הוודאות”. ארז יעקובי, שנמצא בפראג ומתכנן לשוב ביום שני, שומר על קור רוח: “אם לא תהיה טיסה, לא יודע אם לקרוא לזה ‘תקוע’. אשאר כמה שצריך. אני בעיקר דואג למשפחה בארץ”.
במקומות אחרים, הדאגה גוברת. קורין פרידמן שוהה בהפלגה ליד ספרד עם משפחתה – שמונה נפשות ובהם שלושה ילדים קטנים. הם אמורים לחזור דרך לונדון ביום חמישי, אך כבר עכשיו נערכים לאפשרות שישובשו גם הטיסות משם: ״החדשות מהארץ מטרידות אותנו, והאפשרות להיתקע בלונדון מלחיצה. מדובר בעלות של כ-200 פאונד ללילה לחדר, ואנחנו זקוקים לשני חדרים לפחות. זה הופך להיות עניין כלכלי כבד”.
גם בקבוצות הפייסבוק של מטיילים נשמעות קריאות לעזרה. מיראל שכתבה מקפריסין שואלת אם יש עוד ישראלים באזור ואיך אפשר לחזור. יסמין מדובאי מתלבטת: “עדיף להישאר פה או לנסות להגיע לקפריסין?”. אנה, ששוהה בפולין, כתבה כי טיסתה בוטלה והיא מתלבטת אם להמתין במקום או לנסות להתקרב גיאוגרפית לישראל.
בכרתים, מיכל מתארת את חוסר האונים: ״אנחנו אמורים לחזור מחר, אבל מבינים שלא נוכל. התחושות קשות. הדאגה למשפחה בארץ ולמה שקורה במדינה לא מרפה. למזלנו יש סוכנת נסיעות שמטפלת בנו, וזה קצת מרגיע”. אופיר יזהר נמצא בטאלין שבאסטוניה וכבר קיבל הודעה רשמית שהטיסה שלו ב-17 ביוני בוטלה, ושלא יהיו טיסות לישראל עד ה-1 ביולי. “אם צריך, אטוס לאתונה ומשם נתמודד. חורה לי ליהנות בזמן כזה, אבל לפחות כאן אין אנטישמיות – אני פשוט נמנע מלדבר על המלחמה”.
ברק נסע לרודוס יחד עם אשתו, אחיו, ובני משפחותיהם. הם היו אמורים לחזור ביום שישי, אך לא קיבלו תשובות ברורות: ״אנחנו כרגע בלי שום ודאות. קיבלנו מישראייר סכום זעום של 150 דולר לשני לילות – זה לא מכסה אפילו לילה. הארכנו בשלושה ימים את המלון והרכב השכור. אין לנו מושג אם תהיה טיסה או שצריך להזמין משהו חלופי”.
גם החופשות בחו"ל והכנסים של מנהלים בארגונים גדולים נפלו על תזמון בעייתי. אם לארבעה מאזור המרכז ,הגיעה לפראג עם קבוצה של מנהלים והבוקר היתה אמורה לחזור לישראל. היא נותרה מעבר לים עם חוסר ודאות אחד גדול. לדבריה, "אנחנו בתחושת אי ודאות גדולה. השארתי את הילדים לבד עם בעלי והם מצפים לחזרתי, או יותר נכון למתנות שקניתי להם ושום דבר כרגע לא ידוע מבחינתנו. הייתי אמורה לעלות הבוקר בשעה 07.00 על מטוס בחזרה לישראל, אבל קיבלנו לפנות בוקר הודעה שהטיסה בוטלה וכרגע אין לנו שום מידע מתי תהיה הטיסה אם בכלל".
במענה לשאלה כיצד נערכו היא מסבירה, "הצלחנו לסדר הערכה של המלון לעוד לילה אחד ואנחנו לא יודעים מה יקרה לגבי ההמשך. נשמח מאד שגורם מאל על יצור איתנו קשר ויסייע בידינו לטפל בסוגיה הזאת. בכללי כרגע לא מרגישים עוינות אבל מה שקשה זה חוסר הוודאות. אין לנו פה מספיק בגדים איתנו לא נערכנו לשהות ארוכה ונראה מה יהיה. בינתיים אנחנו שומרים על איפוק אבל לא פשוט. אני צריכה לחזור ביום ראשון לעבודה וצוות שמחכה לי. שום דבר לא ברור".
המצב בשטח מדגיש את הפער בין ההנחיות הביטחוניות לבין המענה האזרחי – כמעט שאין גוף שמרכז את המידע או מספק פתרונות מסודרים למטיילים. ישראלים רבים מרגישים לבד ולא רק פיזית. ובעודם ממתינים לחדשות טובות או לטיסה שתשיב אותם הביתה, התחושה המשותפת ברורה: חוסר ודאות, הוצאות מפתיעות והלב שנשאר בארץ.
