החרדה והכעס לגבי עתידו של האיחוד האירופי נמצאים במגמת עלייה כבר זמן מה. האיגוד היה נתון באחיזת משבר מעמיק – או ליתר דיוק משברי העמקה מרובים: משבר יוקר המחיה, משבר דיור, משבר הגירה, משבר צמיחה איטי, ומעל הכל, משבר פוליטי. היא מתמודדת עם אתגר משמעותי מהימין הקיצוני, שצומח בסקרים במדינות רבות באיחוד האירופי, המאיים לשפר את לכידות האיחוד האירופי השברירית ואת "הערכים הליברליים".
רק לפני כמה ימים ניצחה מפלגת החירות הימין הקיצוני בבחירות באוסטריה עם 30 אחוז מהקולות. הימין הקיצוני עדיין עשוי להיות מודר מתהליך הקמת הממשלה באוסטריה, אבל האיטרציות האירופיות האחרות שלו נמצאות בשלטון או מחזקות ממשלה ב 9 מתוך 27 מדינות האיחוד האירופי.
במישור הבינלאומי, אולי האתגר המשמעותי ביותר שאיתו מתמודד האיחוד האירופי הוא המלחמה המתמשכת באוקראינה השכנה, שלא מראה שום סימן להירגע על רקע זרם מתמשך של נשק מאירופה ומארה"ב. וכמובן, יש צל ארוך של שינויי אקלים, שממשיך לתדלק אסונות טבע קטלניים.
באופן לא מפתיע, התגובה של ההנהגה הפוליטית של האיחוד האירופי למשברים המתגברים הללו הייתה לא לטפל בסיבות השורש שלהם, שכולן מסתכמות במדיניות הניאו-ליברלית ההרסנית שהם אימצו בשמחה. במקום זאת, תגובתם הייתה למלחמות מלחמה, אולי בתקווה שהסיכוי למלחמה יכול לעזור לתושבי אירופה לשכוח את תלונותיהם.
במהלך השנתיים האחרונות שמענו שוב ושוב שהאיום הגדול ביותר על ביטחון אירופה הוא רוסיה ושהפתרון לו הוא להביס את רוסיה באוקראינה. נאמר לנו שוב ושוב שהדרך לשלום היא הסלמה.
כלי נשק אירופיים זורמים לאוקראינה, כאשר מדינות האיחוד האירופי מרחיבות בהדרגה את הטווח שלהן וכוללות נשק קטלני יותר והרסני יותר. כעת, האחרונה הייתה ההתעקשות של מנהיגי אירופה, כולל ראש החוץ היוצא של האיחוד האירופי, ג'וזפ בורל, שאוקראינה תורשה להשתמש בטילים ארוכי טווח כדי לפגוע במטרות בשטח הרוסי.
ב-19 בספטמבר העביר הפרלמנט האירופי החלטה לא מחייבת הַחְלָטָה קורא למדינות המספקות טילים לאוקראינה לאפשר לה להשתמש בהם נגד מטרות רוסיות.
רוסיה הזהירה שוב ושוב מפני מהלך כזה. זה אפילו עדכן לאחרונה את הדוקטרינה הגרעינית שלו, הורדת הסף לשימוש בנשק גרעיני.
בעוד שההסלמה באמצעות אספקת נשק לאוקראינה נמשכת, גם לאירופים נאמר שמדינותיהם צריכות להוציא יותר על נשק כדי להתכונן אם אותה הסלמה שהם מעודדים תצא משליטה והאיחוד האירופי יימצא במלחמה עם רוסיה. אנדריוס קוביליוס, המועמד לנציב ההגנה של האיחוד האירופי – תפקיד שזה עתה נוצר כדי להתמודד עם "האיום של רוסיה" – למשל, מאמין האיחוד צריך להפוך ל"מחסן נשק מלחמה" כדי להרתיע את מוסקבה.
גם המנטרה של כלכלת המלחמה קודמה, מכיוון שהאירופים נדחפים להאמין שמבנה צבאי יכול להגביר את הכלכלה האירופית המתנודדת.
בספטמבר, הכלכלן הליברלי מריו דראגי, נשיא הבנק המרכזי האירופי לשעבר וראש ממשלת איטליה לשעבר, פרסם הודעה שציפתה לה. דִוּוּחַ שכותרתו, "עתיד התחרותיות האירופית", שזכה לשבחים על ידי רבים כ"צעד בכיוון הנכון" לקידום אינטגרציה כלכלית עמוקה יותר של האיחוד.
"שלום הוא המטרה הראשונה והעיקרית של אירופה. אבל איומי הביטחון הפיזיים עולים, ועלינו להתכונן", כתב דראגי בהקדמה לדו"ח. לאחר מכן הוא המשיך והציע שהאיחוד האירופי ישקיע רבות בבניית תעשיית החימוש שלו.
נראה שמנהיגי אירופה מאמצים יותר ויותר את הפתגם הלטיני, "Si vis pacem para bellum", או "אם אתה רוצה שלום, התכונן למלחמה". הבעיה עם "מחיית מלחמה לשלום" כיום היא שקיומו של נשק גרעיני, שיכול להכחיד את הציוויליזציה האנושית, שינה באופן קיצוני את משוואת המלחמה-שלום, במיוחד במקרים שבהם מעורבת מעצמה גרעינית.
אפשר, כמובן, לטעון שמנהיגי אירופה גדולים על דיבורים, אבל לא כל כך מתלהבים ממעשים – ומכאן הרתיעה מלאפשר לאוקראינה להשתמש בטילים ארוכי טווח, למרות החלטת הפרלמנט של האיחוד האירופי וכל הרטוריקה הנלהבת. עם זאת, אי בהירות ואיומים רטוריים עדיין מסוכנים מכיוון שהם פותחים את המרחב לאירועים צבאיים שעלולים להיות בעלי השלכות חמורות.
מה שכל הדיבורים האלה על מלחמה, התכוננות למלחמה והתחמשות למלחמה עושים זה שזה מסיח את הדעת מהמשברים הרבים של האיחוד האירופי ומהשורשים שלהם.
למרות כל ההתעקשות שלו לשמור על זכויות אדם, חופש, דמוקרטיה ושוויון, האיחוד האירופי הוא בעצם ארגון ניאו-ליברלי שמגן מאוד על זכויות העשירים להתעשר. המדיניות הכלכלית אינה מעוצבת על ידי דאגה לבריאותם ולרווחתם של אזרחי האיחוד האירופי הרגילים, אלא על ידי דאגה להבטחת רווחי החברה.
זו הסיבה שמדינת הרווחה נסוגה ברחבי אירופה; התעסוקה הופכת להיות יותר ויותר מעורפלת ונשלטת על ידי כלכלת ההופעות; ומחירי המזון, השירותים והדיור אינם נוחים עבור רבים. המדיניות הניאו-ליברלית הסוחפת של האיחוד האירופי בצורה של עסקאות סחר שונות עם מדינות מתפתחות, הורסות גם כלכלות בדרום הגלובלי ומניעות הגירה ליבשת.
הליבה הניאו-ליברלית של האיחוד האירופי היא גם הסיבה לכך שהנהגת האיחוד האירופי לא מצליחה לדחוף מעבר ירוק צודק מבלי להוריד את העלות שלו על האזרחים הפשוטים.
התחזקות, חימוש ויצירת מתחם צבאי-תעשייתי מאוחד גדול לא יפתרו אף אחת מהבעיות הללו. במקום זאת, האיחוד האירופי צריך לשנות את האסטרטגיות הפוליטיות, החברתיות, האקלים והכלכליות שלו כדי להתמקד בערכים חברתיים, דמוקרטיה השתתפותית, פלורליזם, רווחה, צמיחה בת קיימא, שלום ושיתוף פעולה. משמעות הדבר עשויה להיות פיתוח צורה חדשה של סוציאליזם כדי להחליף את האסון הניאו-ליברלי הנוכחי ולרומם את כל אירופה.
הדעות המובעות במאמר זה הן דעותיו של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל ג'זירה.
