בעידן שבו מרוץ החימוש הטכנולוגי מתעצם, ישראל ניצבת בפני אתגרים מורכבים. בראיון מעמיק, שחר רובינשטיין, מנהל התחום הטכנולוגי במיינד ישראל, חושף את התמונה המלאה של מעמדה הטכנולוגי של ישראל בזירה העולמית, ומסביר מדוע דווקא עכשיו נדרשת חשיבה מחודשת על האסטרטגיה הטכנולוגית הלאומית.
"טכנולוגיה לאורך כל ההיסטוריה השפיעה על המקום של מדינות בסדר הגיאופוליטי", פותח רובינשטיין. "איפה הייתה רומא בלי הטכנולוגיה שהיא הביאה לעולם? איפה היו המעצמות הימיות הגדולות בלי הספינות שיכלו לחצות אוקיינוסים? ואיפה הייתה ארצות הברית בלי הגרעין?".
אולם התקופה הנוכחית, לדבריו, ייחודית: "אנחנו נמצאים בתקופה של סדרה של מהפכות טכנולוגיות. בעוד שבעבר מהפכה טכנולוגית אחת לרוב השפיעה על סדר עולמי, פה אנחנו רואים סדרה של טכנולוגיות מאוד עוצמתיות, מאוד חדשות, מבשילות כמעט במקביל".
למרות המוניטין המרשים של ישראל בתחום ההייטק, רובינשטיין מזהה פערים משמעותיים: "בן אדם יגיד לך, 'אנחנו סטארט-אפ-ניישן, מה הבעיה? אנחנו מייצרים את הסייבר הכי עוצמתי בעולם'. אבל הבעיה היא לא במוחות המדהימים שיש כאן, היא בעיה תפיסתית של המדינה."
לדבריו, "האקו-סיסטם שלנו הוא מאוד חד גוני. הוא מאוד מוכוון סייבר, פינטק ותוכנה ארגונית. אנחנו פחות נמצאים בעולמות של דיפ-טק, באתגרים הנדסיים מורכבים שדורשים ידע מורכב ומאוד עמוק".
אחד התחומים המשמעותיים שבהם ישראל מתמודדת עם אתגרים הוא תחום השבבים והבינה המלאכותית. "המלחמה על השבבים היא מאבק על היכולת להחזיק טכנולוגיה מאוד חזקה, שמשפיעה בסוף על ביטחון לאומי," מסביר רובינשטיין.
לאחרונה סווגה ישראל כמדינת Tier 2 על ידי ממשל ביידן, מה שמגביל את גישתה לרכיבי מחשוב מתקדמים. "בעולם הבאמת קאטינג אדג', בעולמות של המודלים הגדולים, אנחנו לא באמת שחקנים," מודה רובינשטיין. "יש פה חברה שנקראת AI21 Labs שהיא חברה מדהימה, אבל בעולם של מודלי שפה גדולים כמו ה-GPT, אנחנו לא שחקנים".
היחסים עם סין מהווים אתגר מיוחד. "ישראל פחות הבינה את האירוע," מסביר רובינשטיין. "אפשרנו לחברות סיניות לקנות פה משאבים לאומיים, לבנות פה נמלים, רכבת קלה שעוברת ליד הקריה. זה דברים שגורמים לצד האמריקאי להרגיש קצת פחות בנוח לשתף איתנו פעולה בנושא של טכנולוגיות קריטיות".
אחד הנכסים המשמעותיים של ישראל הוא יכולתה הטכנולוגית בהקשר האזורי. "הסיבה שהסכמי אברהם לא בוטלו והשלום המשיך לפרוח היא בין היתר בגלל הנכסיות הטכנולוגית הישראלית," מציין רובינשטיין. אולם הוא מזהיר: "האמירויות וסעודיה לא מחכות לישראל. ההשקעות האדירות של 40-100 מיליארד דולר – הם ישקיעו את זה, ואם לא מישראל אז ממדינות אחרות."
רובינשטיין מציע חמישה תחומי פעולה מרכזיים, כשהדגש הוא על שניים:
1. תשתיות: "בלי תשתית חזקה, אתה לא יכול לפעול בעולמות של דיפ-טק. זה נכון לעולם השבבים, ה-AI, אבל גם לתחומים כמו אג-טק ופוד-טק".
2. הון אנושי: "היום אנחנו מדברים על כ-11% מועסקים בהייטק, שמתוכם רק 6% הם באמת מהנדסים. צריך לדעת איך לנצל את האוכלוסייה בצורה המיטבית".
אחד האתגרים המשמעותיים הוא במערכת החינוך. "צריך לעבור אוברהול מההתחלה", טוען רובינשטיין. "זה נע ממשרד החינוך ועד משרד הביטחון. מדובר בלייפסייקל של מהנדס, שמתחיל בגן, עובר לבית ספר, לתיכון, לצבא, לאקדמיה".
רובינשטיין מתייחס גם לעתיד הבינה המלאכותית בהקשר הביטחוני: "זה מרוץ חימוש של AI. כבר היום זה דואלי – חברות כמו פלנטיר עובדות בשדה הקרב עם כלי AI, וגם ישראל, לפי פרסומים זרים, מטמיעה כלי AI בלוחמה שלה בעזה".
"אנחנו צריכים להבין מאוד טוב לאיזה צד אנחנו מיישרים את עצמנו," מסכם רובינשטיין. "העולם הטכנולוגי הוא מאוד דו-גושי, צריך לבחור בגוש, ואנחנו בחרנו בגוש האמריקאי. השאלה היא איך אנחנו מביאים יותר יכולות להייטק המקומי, כדי שהוא יוכל לצאת מהמקום הצר של סייבר ותוכנה ארגונית, למקום יותר רחב של השקעות בדיפ-טק, ביו, אג-טק ואנרגיה – דברים שבאמת יצעידו את העולם קדימה".
