איסלאמאבאד, פקיסטן – ערב יום העצמאות ה -78 של פקיסטן, הודיע ראש הממשלה שחבאז שריף על הקמת פיקוד כוח טילים חדש של הצבא (ARFC) שלדבריו "יהיה לו טכנולוגיה ויכולת מודרנית להכות את האויב מכל כיוון".
"זה ישפר עוד יותר את יכולות הלוחמה המקובלות שלנו", אמר שריף במהלך אירוע ב -13 באוגוסט באיסלאמאבאד.
"אויב" בפקיסטן הוא קוד להודו, השכן והמתחרה הגרעיני של פקיסטן, אשר כעבור שבוע היה בוחן את הטיל הבליסטי שלה בטווח הביניים של AGNI-V, עם טווח עליון של 5,000 ק"מ (3,100 מיילים).
מרבית האנליסטים ביטלו כל קשר בין בדיקת AGNI, שהתרחשה מטווח הבדיקות המשולב במדינת אודישה המזרחית של הודו ממפרץ בנגל, והיווצרות ה- ARFC.
אבל היצירה של ה- ARFC נובעת מתוח סכסוך בן ארבעה ימים בין פקיסטן להודו במאי, במהלכם החליפו שני הצדדים תקיפות אוויר, אש טילים והתקפות מזל"ט על המתקנים הצבאיים של זה. מומחים אומרים כי הסכסוך חשף את החורים בהרתעה האסטרטגית של פקיסטן, אשר כמעט שלושה עשורים הסתמכו כעת על הנשק הגרעיני במדינה – ותנוחה מעורפלת כאשר היא עשויה להשתמש בהם.
הקמת כוח טילים ייעודי משקפת גם מגמה עולמית רחבה יותר. מלחמות אחרונות, כולל אלה שבין אוקראינה ורוסיה ועימות ישראל עם איראן וכן חיזבאללההדגישו את התפקיד ההולך וגובר של טילים ומל"טים מונחים דיוק בלוחמה מודרנית.
מהי פיקוד כוח הרקטות של הצבא של פקיסטן?
שריף לא חשף פרטים מבצעיים של ה- ARFC, אך אנליסטים אבטחה מתארים זאת כזרוע חדשה של צבא פקיסטן שנוצרה כדי לרכז את השליטה בכוחות הטילים המקובלים.
תחת מבנה הפיקוד הצבאי של פקיסטן, ארסנל הגרעיני שלה נופל תחת אגף התוכניות האסטרטגיות (SPD), בעוד שהחלטות אסטרטגיות מתקבלות על ידי רשות הפיקוד הלאומית (NCA), גוף קבלת ההחלטות הגבוה ביותר במדינה על מדיניות גרעין וטילים.
לדברי נאם סאליק, קצין צבא לשעבר ששירת ב- SPD, ה- ARFC יתמקד במערכות טילים קונבנציונאליות מודרכות ולא בכלי נשק בעלי יכולת גרעינית.
"בניגוד לתותחנים מסורתיים, עם טווח מוגבל של כ -30 עד 35 ק"מ (19 עד 22 מיילים), ה- ARFC מתמקד ברקטות מודרכות שהן מערכות קונבנציונאליות גרידא ואין לו יכולת גרעינית", אמר סליק, המוביל כעת את מכון החשיבה האסטרטגית של איסלאמאבאד (SVI), אמר לאל ג'זירה.
לדבריו, טילי שיוט ודייר בעלי יכולת גרעין נשארים בשליטת ה- SPD ו- NCA, ואילו ה- ARFC יפקח על ידי המטה הכללי של הצבא (GHQ).
לעומת זאת, טוגל ימין, תא"ל לשעבר של הצבא ומומחה לענייני בקרת נשק וענייני גרעין, אומר שהצורך ליצור ARFC היה להבטיח שיפור מוכנות מבצעית ולהגביר את היעילות בפריסת נכסי טילים, הן לצורך הרתעה והן במהלך קונפליקטים מוגבלים.
"יש לראות את פקודת כוח הרקטות בהקשר הרחב יותר של איומים אזוריים מתפתחים. זו לא תגובה מטלטלת בברך לכל מבחן או התכתשות אחת," אמר ימין.
צבא פקיסטן מפעיל כיום תשעה חיל ברחבי הארץ, לצד שלוש פקודות מתמחות: הגנה אווירית, סייבר ופיקוד הכוחות האסטרטגיים, המנהלים מערכות מסירה גרעיניות.
ה- ARFC צפוי להיות מוביל על ידי גנרל שלושה כוכבים, המשקף את משמעותו האסטרטגית. גנרל בן שלושה כוכבים בצבא הפקיסטני הוא בין האלופים הבכירים ביותר שמקבלים את המשימות של חיל צבאי חשוב אסטרטגי ומחלקות אחרות.
מדוע היה צורך ב- ARFC?
אנליסטים טוענים כי ה- ARFC הוא התפתחות דוקטרינלית לטווח הארוך ולא תגובה לטווח קצר למבחני הטילים בהודו או לסכסוך עשוי.
"מבחני הטילים ההודיים מדגישים את הדחיפות של פקיסטן המשיכה לקצב, אך פיקוד כוח הרקטות הוא חלק מהתפתחות דוקטרינלית לטווח הארוך ולא מתגובה לטווח קצר", אמר ימין.
כריסטופר קלרי, מדען פוליטי באוניברסיטה באלבני, הדהד את השקפה זו.
"פקיסטן כבר החלה להעביר את התכנון שלה לעבר אפשרויות טילים בליסטיים קצרי טווח לשימוש בסכסוכים עם הודו", אמר קלרי לאל ג'זירה.
"זה הגיוני בהקשר זה כדי להפריד בין פיקוד הכוחות האסטרטגיים, האחראים למשימות גרעיניות, לכוח הרקטות, אשר יתמקד בשביתות קונבנציונאליות", הוסיף האקדמיה.
מנסור אחמד, מרצה באוניברסיטה הלאומית האוסטרלית, אמר כי פקיסטן בונה יכולות קונבנציונאליות של כוח נגד קונבנציונאלי במשך שנים.
"כל המדינות החמושות הגרעיניות פיתחו אפשרויות אסטרטגיות קונבנציונאליות. ARFC של פקיסטן ממלאת אפוא פער דוקטרינלי ויכולת חשוב לנוכח אפשרויות הכוח הנגדי ההולך וגדלות של הודו," אמר.
הוא טען כי התפתחותה של הודו של "תנוחת שביתה ראשונה" ויכולות דיוק ארוכות טווח הוסיפו דחיפות להחלטה של פקיסטן.
"הסכסוך במאי רק חיזק את הצורך הדחוף להפעיל את הכוחות הקונבנציונליים האסטרטגיים המתהווים של פקיסטן בעקבות שביתות טילי השייט הקונבנציונליים של הודו", אמר אחמד, שכתב את מסלולו של פקיסטן לפצצה: שאיפות, פוליטיקה ויריבות, אמר לאל ג'זירה.
אילו טילים ייפלו תחת ה- ARFC?
פקיסטן מחזיקה במגוון טילים, כולל מערכות שטח-פני השטח, אוויר למשטח ומשטח אוויר.
בעוד שחלקם ניתנים לגרעין, ה- ARFC ישלוט בעיקר בטילים קונבנציונליים קצרים עד בינוניים, על פי מומחי האבטחה.
סאליק אמר כי הכוח כולל כיום את הפתח-1 (טווח עד 140 ק"מ או 90 מיילים) ואת רקטות הפתח -2 (טווח בין 250-400 ק"מ או 155-250 מיילים), שניהם נפרסו במהלך הסכסוך במאי, יחד עם מערכות כמו HATF-1 ואבדלי, שנעשו פחות מ- 500 ק"מ (310 מיילים).
אחמד אמר כי הפיקוד החדש יספק לפקיסטן "אפשרויות שביתה עמוקה כנגד יעדים בעלי ערך גבוה בהודו מבלי להוריד את הסף הגרעיני".
"פיתוח מערכות טילים מרובות השקה ויכולות של שביתת דיוק קונבנציונאלית תחת ה- ARFC הוא מרכזי בביצוע דוקטרינת הפרו-קוו של פקיסטן, שהיא תגובה לתנוחת ההרתעה ההדרכה של הודו," אמר.
הדוקטרינה הפקיסטנית של "quid pro quo plus" מתייחסת לאפשרות לתגובתו של פקיסטן להתקפה הודית, שעלולה לחרוג מפעולה הדדית פשוטה, על ידי היותה נרחבת יותר או אפילו חמורה באופן לא פרופורציונאלי באופן שיכול להסתכן בהעצמת הסכסוך, אך נשארת מספיק כדי להימנע מהשלמה גרעינית.
שיעורים מהסכסוך במאי
במהלך הלחימה במאי, טענה פקיסטן כי הפילה כמה מטוסים הודים ביום הפתיחה של הקרב.
בעוד שהכחישו בתחילה את אובדן המטוסים, גורמים צבאיים הודים הודה בסופו של דבר לאחר שאיבדו מטוסים, מבלי להכיר במספר המטוסים המדויקים שהופלו.
הודו נקמה עם שביתות עמוקות ברחבי פקיסטן, פגעה בבסיסי אוויר ומתקנים, כולל בסיס האוויר בולארי במחוז סינדה, הממוקד עם טיל שייט סופר -סולי של ברהמוס שפותח במשותף על ידי הודו ורוסיה.
לאחר שהסכסוך בן ארבעה הימים הסתיים ב -10 במאי עם הפסקת אש, אמר ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי בהודו "רק השתהה" את פעולתה הצבאית נגד פקיסטן.
בנאומו הראשון לאחר הפסקת הלחימה, אמר מודי את ארצו "לא תסבול סחיטה גרעינית" והוסיף כי ממשלת הודו לא תבחין בין ממשלות התומכות ב"טרור "ו"קבוצות טרור".
אחמד אמר כי ה- ARFC מכוון, בחלקו, להתנגד ל"נורמלי חדש זה של 'הרתעה אקסללית' (מהודו) המבקש לנצל פערים נתפסים בסולם התגמול המקובל של פקיסטן ".
הדוקטרינה הגרעינית של פקיסטן הייתה מזמן מרכזית בתנוחת ההגנה שלה והיא מתמקדת במשך שנים בפיתוח ארסנל הנשק הגרעיני הטקטי שלה.
נשק גרעיני טקטי מורכב מכלי נשק גרעיניים קצרים בתשואה נמוכה, אשר נועדו בעיקר לשמש נגד צבא מנוגד בשדה קרב, במקום כלי נשק בינוני עד ארוך יותר שניתן להשתמש בהם כנגד יעדים אסטרטגיים.
הם מתוכננים מתוך כוונה להרתיע כל פלישה הודית רחבת היקף. אולם הסכסוך משנת 2025 היה הפעם השנייה מזה שש שנים בהן שתי המדינות הגיעו לסגירת הסלמה גרעינית פוטנציאלית, לאחר שהמתחים התפרצו בשנת 2019 כאשר מטוסים הודים הפציצו שטח פקיסטני, וטענו כי פגעו במחנות קרב.
אנליסט לשעבר בממשל פקיסטני אמר כי כוח הרקטות נועד לחבר פערים שנחשפו במהלך מלחמת מאי.
"כאשר הודו העסיקה את טיל ברהמוס, פקיסטן לא הצליחה לפרוס את טילי השייט באבור שלה בתפקיד קונבנציונאלי, מכיוון שהם מנוהלים אך ורק על ידי פיקוד ה- SPD והכוחות האסטרטגיים למשימות גרעיניות", אמר האנליסט וביקש אנונימיות.
הבבור, הידוע גם בשם HATF-7, הוא טיל שיוט שהושק בקרקע עם טווח של 700 ק"מ (435 מייל), והוא פועל מאז 2010 אך נותר קשור לתורת הגרעין של פקיסטן.
"הקמת כוח טילים חדש מדגישה את החסרונות של התנוחה הגרעינית הקיימת, שהסתמכה על נשק גרעיני טקטי כדי להרתיע את הודו מתקיפת פקיסטן", אמר האנליסט.
"סכסוכים בשנת 2019 ו- 2025 מראים בבירור כי הודו מצאה דרכים לעקוף את ההרתעה הגרעינית של פקיסטן. כעת, יש צורך בכוח אש קונבנציונאלי בכדי לכסות את הטריטוריה של הודו ולהתגבר על הגנות הטילים", הוסיף.
