עם משא ומתן לאימוץ כללים ותקנות לכרייה מסחרית במים עמוקים במים בינלאומיים המתחדש השבוע ברשות הבינלאומית לקרקעית הים (ISA), למדינות אפריקה יש תפקיד חשוב ביותר בעתיד התעשייה הזו ובריאות האוקיינוס שלנו.
ISA, כמוסד המזוהה עם האו"ם, הוקמה בשנות ה-90 כדי להבטיח שמדינות מתפתחות ייהנו כלכלית מכרייה במעמקי הים כאשר/אם היא תתחיל, תוך הבטחת שוויון בהטבות המופקות מהמשותף העולמי. ככל שהדיון הזה מתקדם, אפריקה נמצאת ברגע מרכזי שבו החלטותיה יכולות להשפיע עמוקות על מסלול התעשייה הזו ועל שימור המערכות האקולוגיות הימיות.
תומכי התעשייה טוענים שיש להפיק מיליוני דולרים ממינרלים הנמצאים בים העמוק. ובאמצעות מנגנוני פיננסי ותמלוגים שטרם הוחלטו ברשות, מדינות אפריקה יכולות לקצור יתרונות פיננסיים וכלכליים אדירים.
אבל המחקר שלנואשר בוחנת את העלות הנטו המלאה של כרייה בים עמוק עבור מגוון רחב של בעלי עניין, כולל חברות כרייה, משקיעים, מדינות בעלות הכנסה נמוכה, מדינות נותנות חסות ומדינות המעורבות בכרייה יבשתית, חשפה רשת מורכבת של סיכונים ותגמולים .
הולכת וגוברת של ראיות מדעיות מצביעות על כך שלכרייה יהיו השפעות הרסניות על בתי גידול שבריריים של קרקעית הים. פעולת כרייה בודדת עשויה לפרוק פלומות משקעים מסיביות, ולהשפיע באופן משמעותי על חדירת האור ועל חמצון המים תוך פיזור רעלים ורדיואקטיביות. המחיר של נזקים אקולוגיים בלתי הפיכים עלול להיות מדהים, על פי הערכות לעלות על כל תקציב הביטחון העולמי של כ 2 טריליון דולר.
ובעוד שחברות פרטיות (והמדינות המממנות את פעולות הכרייה שלהן) עומדות להפיק רווחים בטווח הקצר מהמיזם, סיכוני המודל העסקי הממשמשים, איומי ליטיגציה ואתגרים טכנולוגיים מעוררים ספקות רציניים לגבי היתרונות הכלכליים ארוכי הטווח שלו. כשנתונים חדשים ממשיכים להופיע, עלינו לכלול את העלויות של נזקים שעלולים לגרום לכרייה בלתי הפיך בחשבון שלנו, במיוחד כאשר האנושות עומדת בפני משבר פלנטרי משולש של שינויי אקלים, אובדן מגוון ביולוגי וזיהום.
יתרה מכך, טכנולוגיות חדשות, תהליכים חסכוניים במשאבים, מודלים של כלכלה מעגלית ונהלי כרייה אחראיים יכולים להפחית באופן משמעותי, או בסופו של דבר לבטל, את הצורך בכרייה בעומק הים. מצאנו שטכנולוגיה ואמצעים שכבר מוכחים עלולים להפחית את הביקוש למינרלים שהוזכרו לעיל בכ-58 אחוזים.
עוד יותר מסבך את הנוף הם התנגשויות אפשריות עם מדינות כרייה מבוססות קרקע, שבהן עלייה פתאומית בהיצע עלולה להוריד את מחירי השוק ולשחוק את הרווחים. השלכות כאלה מחייבות מנגנון פיצוי שוויוני, המדגיש את האחריות הרחבה יותר של גופים רגולטוריים כמו הרשות בהבטחת הוגנות וקיימות.
לאור החששות ההולכים וגוברים לגבי ההשפעה הפוטנציאלית של הכרייה על מערכות אקולוגיות שבריריות של ים עמוקים ועל העלויות האמיתיות של הפעולות, תנועה בינלאומית, הנתמכת על ידי מספר מדינות בעלות הכנסה גבוהה ונמוכה – כמו פיג'י, מקסיקו, פלאו, קנדה, ברזיל ו שבדיה, בין היתר – ארגוני שימור, גופים פיננסיים ומנהיגים עסקיים, קוראים להקפאה מיידית או הפסקת זהירות בכרייה במעמקי הים עד למחקר מדעי מקיף שיוכל להעריך במדויק את ההשפעה הסביבתית של הפעילות ואת הסיכונים למערכות אקולוגיות בעומק הים. אוקיינוס. לרוע המזל, נכון להיום, אף מדינה באפריקה לא תומכת בהקפאה או הפסקת זהירות.
עבור אפריקה, ההשלכות של כריית ים עמוקים הן עמוקות. על מדינות לשקול את הרווחים הכלכליים המפוקפקים בטווח הקצר מול הנזק האקולוגי הפוטנציאלי לטווח ארוך. בסופו של דבר, המינרלים המונחים על קרקעית הים הבינלאומית שייכים לאנושות כולה כמורשת המשותפת של המין האנושי ומעוררים שאלות בסיסיות לגבי האחריות האתית שלנו. המחיר לכוכב הלכת שלנו ולמערכות האקולוגיות שלו עשוי לעלות בהרבה על היתרונות הכלכליים בטווח הקצר, מה שיחייב אותנו לשמור על האיזון העדין של האוקיינוסים והטבע שלנו.
הוויכוח על כרייה במעמקי הים יימשך, אך ככל שיצוצו נתונים ונקודות מבט חדשות, מדינות אפריקה צריכות להשמיע את קולן בנושא קריטי זה. השעון מתקתק, ולהחלטות שאנו מקבלים היום תהיה השפעה עמוקה על עתיד הפלנטה שלנו ועל רווחתם של הדורות הבאים.
הדעות המובעות במאמר זה הן דעותיו של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל ג'זירה.
