שלוש מדינות במרכז אסיה הכירו בדרום קפריסין ומינו להן שגרירים, כך פורסם ב"אל-אחבר". ב-4 באפריל נערכה פסגה בעיר סמרקנד שבאוזבקיסטן בה השתתפו האיחוד האירופי וחמש מדינות מרכז אסיה (אוזבקיסטן, טורקמניסטן, קזחסטן, טג'יקיסטן וקירגיזסטן). בתום הפסגה הצהירו המשתתפים על מחויבותם להחלטות מועצת הביטחון 541 ו-550 המגנות את ההכרה של טורקיה בצפון קפריסין ומכירים בקפריסין היוונית כנציגה הבלעדית של האי.
מדובר בהחלטה משמעותית לאור העובדה ששלוש מדינות מתוך החמש חברות בארגון המדינות הטורקיות שאנקרה נחשבת ל"נותנת החסות הגדולה" שלהן. אוזבקיסטן הייתה הראשונה שהכריזה על פתיחת שגרירותה בקפריסין בדצמבר האחרון, ואחריה קזחסטן בינואר, בעוד טורקמניסטן החליטה בסוף החודש שעבר להסמיך את שגרירה באיטליה כשגריר שאינו תושב בקפריסין. ראוי לציין כי טורקמניסטן אינה חברה מלאה בארגון המדינות הטורקיות, אלא משקיפה, בשל המדיניות הניטרלית שלה.
פסגת סמרקנד נערכה בהשתתפות נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין, שהכריזה על השקעות אירופיות בחמש המדינות בשווי 12 מיליארד אירו. ההצהרה הסופית המשותפת קבעה כי המדינות המשתתפות בפסגה "תומכות בהחלטה 541 משנת 1983 ובהחלטה 550 משנת 1984", הקוראות להכרה ברפובליקה של קפריסין כנציגת האי כולו ולאי הכרה בצפון קפריסין, שהוכרזה כמדינה עצמאית ב-19 בנובמבר 1983 והוכרזה על ידי טורקיה כפובליקה טורקית.
מאז 2017, אנקרה והצד הקפריסאי הטורקי החרימו את המשא ומתן על הסכם שלום עם קפריסין בחסות האו"ם, בטענה שהם "סותרים" את עמדת שני הצדדים לפיה הפתרון הוא פתרון שתי מדינות. בעוד טורקיה לא הצליחה לגייס תמיכה בינלאומית לתמיכה והכרה בקפריסין הטורקית, היא הסתפקה עד כה בקבלתה כחברה משקיפה בארגון המדינות הטורקיות. נשיאה, ארסין טטר, השתתף כאורח כבוד בפסגת בישקק של מדינות טורקיה (2024), מה שגרם לגינוי מצד האיחוד האירופי וקפריסין היוונית.
עליית ההשפעה הטורקית באזור עוררה חששות בדרום קפריסין שמדינות מסוימות עשויות להכיר בקפריסין הטורקית. עם זאת, פסגת סמרקנד ותוצאותיה הרגיעו את ניקוסיה והפיגו את חששותיה. מה שמדהים, לאור ההתפתחויות האחרונות, היא שתיקתה של אנקרה עד כה. מינוי השגרירים על ידי שלוש מדינות החברות בארגון המדינות הטורקיות מעלה תהיות לגבי השפעתה הממשית של טורקיה בתוך הארגון ומכה בו מכה קשה בזמן שהממשל הטורקי שיא עלייתו האזורית לאחר נפילת המשטר הסורי.
בהקשר זה, הסופר הטורקי אוסמן קפינק מאמין כי "המטרה העיקרית מאחורי ההחלטה למנות שגרירים היא לחזק את היחסים עם האיחוד האירופי כדי להתמודד עם ההשפעה הגוברת של רוסיה וסין כאחד". הוא מסביר כי "המדינות הטורקיות במרכז אסיה מנסות לנהל מדיניות מאוזנת עם כולם: מסין ורוסיה ועד ארה"ב והאיחוד האירופי".
מינוי זה אמנם "גרם ללא ספק לאכזבה גדולה בטורקיה", שכן הוא מסמל "הכרה בקפריסין היוונית כנציגת האי כולו", אך הוא גם יפגע ביחסי אנקרה עם מדינות מרכז אסיה. בניסיון להצדיק את מה שקרה, מציין המחבר כי שלוש המדינות "איימו שאם לא יכירו בקפריסין היוונית, לא יהיה מקום לסיוע כלשהו". בנוסף, צעד זה יטיל צל על שיתוף הפעולה בין אנקרה לבריסל.
החוקרת ילדיז דביצ'י בוזקוק אומרת מצידה, "אינטרסים וריאליזם, לא אידיאולוגיות, מילאו תפקיד בפיתוח אקלים היחסים בין האיחוד האירופי למרכז אסיה. אירופה, לאחר המחלוקת שלה עם אמריקה, במיוחד על אוקראינה, רוצה להבטיח חלופות אנרגיה אחרות. זה הביא להחלטת האיחוד האירופי להעלות את רמת היחסים עם שותפות אסטרטגית לזו של שותפות אסטרטגית.
לדברי בוזקוק, הגוש מבקש "לרסן את ההשפעה הטורקית, בעקבות אירועי קרבאך ופתיחתו למרכז אסיה". החוקר סבור כי "הצעד של מינוי שגרירים היה הפתעה, בלתי צפוי ובלתי הולם עבור טורקיה, וסותר את עקרון ה'אחווה והאחדות'" בטווח הארוך, שכן הוא עלול "לפגוע בטורקיה ובזכויות הריבוניות שלה בים התיכון, שם צפויה אנקרה להרים את קולה בעתיד הלא רחוק". לכן, לפסגת המדינות דוברות הטורקית, שתתקיים בהונגריה במאי הבא, יש חשיבות יוצאת דופן".
"טורקיה מלאה בסורים, בזמן שאנו מחזירים פליטים אויגורים וטורקמנים למדינותיהם", מציין ההיסטוריון אילבר אורטיילי. "יוון לחצה על האיחוד האירופי להתנות את ההכרה של מרכז אסיה בקפריסין היוונית בתמורה לכסף." לפיכך, "טורקיה חייבת להפנות את תשומת לבה לא רק לדרום (סוריה), אלא גם למדינות מרכז אסיה ולמזרח. אנחנו צריכים סולימן דמירל חדש".
