בעקבות חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן, שוחחנו עם ד"ר שי הר- צבי, מומחה לארה"ב, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן, ולשעבר מנכ"ל בפועל של המשרד לנושאים אסטרטגיים, על המדיניות הצפויה מצד הממשל האמריקני כלפי סוגיות המפתח במזרח התיכון.
לדברי הר-צבי, "טראמפ שואף להטביע את חותמו ההיסטורי כמי שהחזיר את אמריקה לגדולתה והפך אותה למעצמה פורחת, לאחר הנסיגה שחלה, לתפיסתו, במעמדה ובעוצמתה בתקופת הנשיאים אובמה וביידן. במוקד סדר היום של טראמפ, כפי שגם עלה בנאום ההכתרה ובשורת הצווים הנשיאותיים עליהם חתם כבר ביומו הראשון בתפקיד, יעמדו בראש ובראשונה, סוגיות פנים אמריקניות, ובראשן הורדת יוקר המחייה, התמודדות עם המהגרים הלא-חוקיים ומאבק בזרמים הפרוגרסיביים במדינה".
"בזירה הבינלאומית, טראמפ מציג חזון של "קץ למלחמות', בשל החשש כי אלו עלולות לגרור את ארה"ב למעורבות יתר, להשקעת משאבים כלכליים וצבאיים רבים ולהסטת קשב מהאתגרים המרכזיים, ובראשם התחרות הגוברת עם סין. סביר כי טראמפ יגלה אמנם הסתייגות רבה מהפעלת כוח צבאי, אך בה-בעת הוא עשוי לעשות שימוש תודעתי והרתעתי בעוצמות הצבאיות, הכלכליות והטכנולוגיות של ארה"ב כדי לקדם את מדיניותו. זאת, כנדבך מרכזי בתפיסת העולם העסקית שלו, ולפיה הדרך להשגת עסקאות טובות היא באמצעות הפגנת כוח ועליונות על הצד השני, כפי שכבר ניכר בדרישותיו מפנמה, קנדה, מקסיקו וגרינלנד".
הר-צבי הוסיף, כי "המדיניות של טראמפ במזרח התיכון תחתור להשגת יציבות ולקידום הסכמים אזוריים. המטרה המיידית תהיה השלמת כל שלבי ההסכם להחזרת החטופות והחטופים וסיום המלחמה בעזה. דומה שטראמפ מבין, כי מעבר לשיקול ההומניטרי, מדובר בתנאי הכרחי לקידום הנורמליזציה עם סעודיה. זו מהווה עבורו 'היהלום שבכתר', בין היתר בשל התקווה כי יהיה בכך כדי לזכות אותו בפרס נובל לשלום, שלתפיסתו הגיע לו בעבר על תפקידו בקידום הסכמי אברהם".
לדברי הר-צבי, "הרצון להימנע ממשברים וממעורבות צבאית ניצב בבסיס הנכונות של טראמפ לבחון כאופציה המועדפת קידום הסכם גרעין 2.0 עם איראן, שיבטיח כי זו לא תוכל לפרוץ להשגת נשק גרעיני ולא תשמר את מעמדה כמדינת סף גרעיני. מן הסתם, טראמפ כאיש שיווק וכמי שהתדמית מאוד חשובה לו, ישווק את ההסכם, אם אכן יושג, כטוב יותר מזה שנחתם על-ידי הנשיא אובמה לפני כעשור, זה שטראמפ עצמו נטש ב-2018".
לשם כך, מבהיר הר-צבי: "טראמפ ינקוט בגישה של 'לחץ מקסימלי' על איראן, שתתבטא בהטלת סנקציות כלכליות קשות, בעיקר על מגזר האנרגיה, לצד איומים על אפשרות לפעולה צבאית אמריקנית או ישראלית כנגד אתרי הגרעין של איראן. זאת, מתוך תקווה כי גישה זו תדחוק את איראן לפינה ותאלץ אותה להסכים לתנאיו להסכם חדש, נוכח החשש מהמחירים הכבדים שהיא עלולה לשלם בתרחיש של כישלון המגעים".
להערכתו של הר-צבי, "מדיניותו הצפויה של טראמפ מייצרת לישראל הזדמנויות ואתגרים בו זמנית. מצד אחד, הממשל החדש יפגין תמיכה עמוקה בישראל ויגלה נכונות להעניק לה תמיכה מדינית, ביטחונית וכלכלית רחבה. החתירה של טראמפ לקידום הסכם הנורמליזציה עם סעודיה מייצרת לישראל הזדמנות היסטורית לשינוי הארכיטקטורה המזרח-תיכונית, לחתום על הסכמים נוספים עם מדינות בעולם הערבי והמוסלמי, להעמיק את הברית עם מדינות ערב כנגד האיום האיראני, ובה בעת לפתוח עבורה שווקים כלכליים חדשים ועתירי ממון. ממשל טראמפ גם יתייצב לצידה של ישראל במערכה המשפטית כנגד בתי הדין הבינלאומיים בהאג, ובכלל זאת יקדם סנקציות על בית הדין הפלילי הבינלאומי. כזכור בקדנציה הראשונה טראמפ הטיל סנקציות כאלו שבוטלו בהמשך על-ידי ביידן".
עם זאת, מהצד האחר מסביר הר צבי: "ניצבים סימני שאלה האם טראמפ יגלה נכונות לקדם הסכם גרעין נוקשה, שיכלול מרכיבים שיהוו תנאי סף מבחינתה של ישראל, או שמא יסתפק בהסכם מרודד יחסית כדי להימנע מכישלון ומהיגררות לאופציות פעולה אחרות. אתגר נוסף הוא בכל הקשור להסכם הסיוע הרב-שנתי, במסגרתו ארה"ב מעניקה לישראל סיוע בסך 3.8 מיליארד דולר בשנה. ההסכם אמור להסתיים בעוד שלוש שנים, וניצבים סימני שאלה לגבי הנכונות של טראמפ להמשיך ולהעניק את הסיוע, נוכח ההצהרות שלו כי הוא יפסיק להעניק סיוע בחינם למדינות ברחבי העולם".
באשר למדיניות המומלצת לישראל, הר-צבי הדגיש, כי "מעל לכל, ראש הממשלה צריך לפעול להעמקת שיתופי הפעולה והתיאום ההדדי עם טראמפ ולהבטיח את הקשר האישי איתו, תוך גיבוש תוכנית אסטרטגית משותפת 'ליום שאחרי' בעזה ולהתמודדות עם האיום האיראני. בנוסף, יהיה עליו להימנע מצעדים העלולים להפתיע את הנשיא טראמפ, ולהקפיד ללבן את המחלוקות בחדרי חדרים ולא בפומבי. בנושא האיראני, ישראל צריכה להיות מעורבת מראשית הדרך במגעים בין ארה"ב לאיראן, כדי להבטיח שמרכיבי ההסכם יעמדו בתנאי הסף שלה. במקביל, ישראל צריכה לפעול כדי לשמר את התמיכה הדו-מפלגתית, בייחוד נוכח הקיטוביות המאפיינת בשנים האחרונות את החברה האמריקנית והפערים הגדולים ביחס לישראל בין הרפובליקנים לדמוקרטים".
