ג'מאל באומן, שהפסיד את הפריימריז שלו ביום שלישי בלילה.
צילום: Getty Images
הנציג ג'מאל באומן החל את הקריירה הפוליטית שלו כתומך פרוגרסיבי של ישראל. הוא היה אחד מכמה מועמדים שחורים שרכבו על הלהט הידידותי למחאה של קיץ ג'ורג' פלויד לניצחון פוליטי ב-2020, כשהביסו את יו"ט אנגל בת שלושה עשורים, אחד מתומכי ישראל המושבעים בבית הנבחרים, ברובע הקונגרס ה-16 בניו יורק. מושך בוחרים מחלקים לבנים ואמידים יותר של מחוז ווסטצ'סטר ובלקר, מחלקים לטינים יותר ומעמד הפועלים של יונקרס והברונקס.
עמדתו לגבי ישראל החלה להשתנות בשנת 2021, כאשר כחבר קונגרס ראשון הוא ביקר בישראל וחזר עם ראייה עמומה של נכונות הממשלה לחתור לפתרון שתי המדינות, לפי HuffPost. הקואליציה המנצחת שלו החלה להתפצל כשההוקעות שלו כלפי ישראל נעשו חריפות יותר והתפרקו לאחר ה-7 באוקטובר, כאשר הוא אפיין את המתקפה הישראלית על עזה כרצח עם. הוועדה האמריקנית לעניינים ציבוריים של ישראל גייסה את ג'ורג' לטימר, נץ ישראלי, לבחירות המוקדמות של באומן עם קמפיין שצייר אותו כחסר קשר עם בוחריו. ביום שלישי, באומן הובס בקלות.
מסע הבחירות החוזר של באומן חשף מידה עמוקה של נאיביות לגבי איך לנצח בבחירות; לא היה שום סיכוי שיצליח לגייס מספיק קולות נגד המלחמה כדי להתגבר על פנייתו של לטימר לתומכי ישראל. אבל כהונתו הקצרה של באומן בקונגרס חשפה גם את המצוקה שאליה נקלעים הדמוקרטים השחורים בגלל המלחמה בעזה, שאילצה אותם להתפשר על עצם הנאמנות המוסרית שהעניקה להם כוח פוליטי מלכתחילה.
כאשר בוחנים את נפילתו של באומן, כדאי להשוות את מסלולו למסלולו של הסנאטור רפאל וורנוק מג'ורג'יה, כומר לשעבר בקהילתו של מרטין לותר קינג ג'וניור בג'ורג'יה, שניצח במרוץ שלו ב-2020 בין השאר בגלל השפעת התמיכה באזרחי- מנהיגי זכויות בעקבות רצח פלויד. כיום הוא נחשב למגדלור מוסרי עבור עמיתיו בקונגרס. "מיוחד וחשוב ויוצא דופן" כך תיאר חברו הסנאטור ג'ורג'יה ג'ון אוסוף את השילוב של וורנוק של ממשל ויראת שמים.
אבל לגבי ישראל, וורנוק התחיל את הקריירה הפוליטית שלו בצד השני של באומן – כמבקר ישראלי. כשהתכונן לבחירות השניות שלו ב-2021 שיקבעו את המאזן המפלגתי של הסנאט, הוא התעמת עם מִכְתָב הוא חתם ב-2019 עם כמרים אחרים המשווים את ישראל לאפרטהייד דרום אפריקה. העמדה שבה תמך באותה תקופה תאמה את ההזדהות הגוברת בקרב פעילים שחורים עם המטרה הפלסטינית, שרבים ראו בה המשך למאבקים האנטי-קולוניאליים של אמצע המאה ה-20.
המכתב הפך לשערורייה קלה, ווורנוק נאלץ לעשות זאת בעט תיקון הכריז על "טעות" להתנות סיוע צבאי המיועד ל"תומך הגדול ביותר של דמוקרטיה במזרח התיכון". הוא אפיין את חיבתו לישראל כהרחבה של הסולידריות שהפגינו פעם יהודים בג'ורג'יה כלפי פעילי זכויות אזרח נוצרים שחורים – "מסורת של הבנה וכבוד בין-דתי". הוא הביע דאגה מהרחבת ההתנחלויות בשטח הפלסטיני ודגל ב"פתרון שתי מדינות", אך חוץ מזה נשאר תומך נלהב של ממשלת ישראל כשעשה את דרכו לגבעת הקפיטול, שם הוא כיום אמין פרו ישראל הַצבָּעָה.
החישוב עשוי להיראות פשוט כמו שהוא ציני: תמכו בישראל או התמודדו עם ההשלכות האלקטורליות. זה חישוב שיכול לחול על מחוקקים מכל גזע. אלא שהמצב שונה עבור מחוקקים שחורים, שהם בעלי ערך לדמוקרטים ולאחרים דווקא בגלל הקשר שלהם לזכויות אזרח.
הדבר הובהר במרץ, כאשר כלב השמירה הישראלי FakeReporter חשף כי ממשלתו של בנימין נתניהו פתחה במסע דיסאינפורמציה נגד יותר מ-100 מחוקקים אמריקאים עם התמקדות מיוחדת בהשפעה על דמוקרטים שחורים. חברת שיווק פוליטית תל אביבית בשם Stoic קיבלה בשנה שעברה 2 מיליון דולר על ידי ישראל משרד התפוצות להקים כ-600 פרופילים מזויפים ב-X, פייסבוק ואינסטגרם, יחד עם שלושה אתרי חדשות מזויפים. סטואיץ' השתמש בפרוקסי אלה כדי לפרסם יותר מ-2,000 תגובות הנוצרות בינה מלאכותית ומאמרים מפוברקים מדי שבוע, המביעים תמיכה בפעולה הצבאית הישראלית בעזה ופוגעים בפעילים פרו-פלסטיניים. הפוסטים יכולים להיות מטופשים. יותר מחשבון אחד הציג אווטאר גבר שחור שזיהה את עצמו כאישה יהודייה בגיל העמידה.
זה אומר שמשרד התפוצות הרגיש שמחוקקים שחורים רגישים במיוחד להיפוך או רצויים במיוחד להיות בצד של ישראל. גם הפלסטינים וגם הישראלים נראים להוטים לתבוע את הסמכות המוסרית הנובעת מהתמיכה של היורשים העצמיים של מורשת זכויות האזרח של אמריקה – פקידים שחורים בעלי דעות גבוהות מהסוג שפעילי אמצע המאה חלמו פעם לבחור. יעדי הקמפיין כללו את האקים ג'פריס מברוקלין, שעשוי להיות יושב ראש הבית השחור הראשון אי פעם; הנציג ריצ'י טורס מהברונקס, אחד הקולניים ביותר בבית ציונים; ו-Warnock.
הקמפיין סוקר על ידי ניו יורק פִּי, פוליטיקו ואחרים, אך לא ניתן לזהות תחושת זעם הנובעת מוושינגטון. אם אתה מחשיב מה הייתה התגובה אם רוסיה או סין היו עומדות מאחורי תוקפנות כזו נגד פקידים אמריקאים, ברור עוד יותר שנתניהו, בעל ברית נומינלי של ארה"ב, מוצא מגוחך את הרעיון שהוא עשוי להיות מחויב להתנהג כמו אחד . לא משנה כמה פעמים ראש הממשלה עוקץ את אפו לנוכח הפצרותיו של ג'ו ביידן או עד כמה עמוקה הסלידה הציבורית מהשמדת ישראל בעזה, הנאמנות של המעמד הפוליטי בארה"ב כלפי ממשלת ישראל נותרה עמוסת ברזל.
וורנוק הוביל לאחרונה שיחות לנשיא ביידן לנהל משא ומתן נוסף על סיוע לעזתים הנצורים ולהכיר במדינה פלסטינית "לא צבאית", גם אם נותר לראות אם בכלל תהיה מדינה להכיר בה לאחר שישראל תסיים. אבל בגדול, הוא היה בעל ברית נאמן, וזה לא הספיק כדי למנוע מממשלת נתניהו להתייחס אליו כאל נכס זר – לומר, בעצם, שהיא עומדת למנף בגלוי את מורשת זכויות האזרח שהוא עמיתיו השחורים ירשו ומצפים ממנו לומר ולא לעשות דבר בנידון.
אחד הנושאים של הפוליטיקה של אמריקה שלאחר פלויד הוא שההבטחה הזוהרת לשנת 2020 התעמעמה כאשר פוליטיקאים מכל הסוגים פנו נגד התנועה ונגד מה שהיא מייצגת. זה התבטא בעיקר בנסיגה מהרפורמה באכיפת החוק והכפלה של שוטרים והפללה. אולם ההבטחה הגדולה יותר של התנועה טמונה באיזו רחבה ניתן ליישם את האתוס שלה. אם האנושות השחורה כבר לא הייתה ניתנת למשא ומתן בארה"ב, אותו הדבר צריך להיאמר לגבי פלסטינים החיים תחת כיבוש ישראלי. במקום לתת מנדט למועמדים תומכי צדק, בעקבות התנועה נרתם השפעתם לחידוש הארסנל של ישראל.
