כשבני גנץ פרש מהקבינט של ישראל בזמן מלחמת החירום, ב-9 ביוני, הוא עשה זאת בהטלת בוץ פוליטית. הוא ושניים מעמיתיו למפלגת האחדות הלאומית המרכזית הצטרפו לממשלת בנימין נתניהו מיד לאחר התקפות חמאס ב-7 באוקטובר, "למרות שידענו שזו ממשלה גרועה", אמר גנץ. "עשינו זאת כי ידענו שזו ממשלה גרועה".
"עם ישראל, הלוחמים, המפקדים, משפחות הנרצחים, הנפגעים ובני הערובה היו זקוקים לאחדות ותמיכה כמו שהם צריכים אוויר לנשימה", המשיך גנץ. אבל האחדות הייתה קצרת מועד. בממשלת נתניהו, אמר, "החלטות אסטרטגיות הרות גורל נתקלות בהיסוס וסחבת משיקולים פוליטיים". גנץ טען כי "נתניהו מונע מאיתנו להתקדם לניצחון אמיתי, תוך שהוא מתלווה למוטו של ראש הממשלה "ניצחון מוחלט" נגד חמאס. כתוצאה מכך, אמר, "אנחנו עוזבים היום את ממשלת החירום בלב כבד אך שלם".
ההחלטה של גנץ לא הפתיעה איש בישראל. בחודש שעבר הוא הציב אולטימטום שאם נתניהו לא יצליח לגבש תוכנית קונקרטית לעתיד עזה, הוא יעזוב את הממשלה. הוא התעצבן על נתניהו על כך שהסכים על דבר אחד בקבינט בזמן המלחמה ואחר כך עשה את ההיפך בגלל הלחץ של שותפיו לקואליציה מהימין הקיצוני, אמר גנץ לערוץ 12 בישראל בשבוע שעבר. הקבינט גיבש הצעה מדורגת שתביא לשחרור שלושים ושלושה בני ערובה בתמורה להפסקת אש בת שישה שבועות. "ואז סמוטריץ' הולך אליו ועושה את מה שהוא עושה", אמר גנץ, בהתייחסו לבצלאל סמוטריץ', שר האוצר הקיצוני של ישראל, שאיים להפיל את הממשלה אם נתניהו "יניף דגל לבן". נתניהו שינה את דעתו לגבי העסקה, המשיך גנץ. "הייתי צריך להתקשר אליו ולדרוש דיון נוסף". (בהצהרה מסרה מפלגת הליכוד של נתניהו, "גנץ משקר") הפילוג בין הקבינט בימי המלחמה ליתר הממשלה נהיה כה בולט, שכפי שניסח זאת עמית סגל, כתב מדיני של ערוץ 12, " מי שיודע לא מחליט ומי שמחליט לא יודע”. עד יום שני, נתניהו פיזר רשמית את קבינט המלחמה, על רקע דרישות שר הימין הקיצוני, איתמר בן גביר, לכהן במקומו של גנץ.
גנץ, בן שישים וחמש, בילה ארבעה עשורים בצבא הישראלי, ועלה לתפקיד הרמטכ"ל העליון ב-2011. ב-2015 פרש מהצבא. שלוש שנים לאחר מכן הוא נכנס לפוליטיקה, והקים ברית מרכז חדשה המכונה כחול לבן שאמורה הייתה להוות משקל נגד לליכוד הימין. אבל, בשנת 2020, לאחר שהיה בקצהו של מסע הכפשות אכזרי שהוגבר על ידי בכירים בליכוד, גנץ זעזע רבים באיחוד כוחות עם נתניהו והפך לשר הביטחון שלו. גם אז פנה נתניהו לאחדות; גם אז הוא לא הצליח למסור. גנץ היה אמור להחליף בתפקיד ראש ממשלה לאחר שנה וחצי, אך נתניהו התנער מההסכם וכפה במקום בחירות מוקדמות. המפלגה של גנץ הגיעה למקום הרביעי הרחוק. "השארתי אותם בכוונה בחושך בעניינים מכריעים כדי למנוע מהם לבטל את היוזמות שלי", התגאה נתניהו אחר כך בגנץ ובחברי מפלגתו.
הפופולריות של גנץ הגיעה לשיא בשבועות שלאחר ה-7 באוקטובר, ומאז היא בירידה מתמדת. מלכתחילה, כמה מתנגדיו של נתניהו נדהמו מהחלטתו של גנץ להצטרף לממשלה שעמדה בראש הכישלון הביטחוני החמור ביותר בתולדות ישראל. גנץ היה, כדברי אורי משגב, עיתונאי בעיתון השמאלני הארץ, "מתן חבל הצלה פוליטי לנתניהו פעם אחר פעם". מבקריו של נתניהו האשימו אז את גנץ שעזב את הממשלה מאוחר מדי. "הוא היה צריך להתפטר לפני חמישה חודשים", כשהתברר לראשונה שנתניהו מאריך את המלחמה ומפרק עסקה עם חמאס, אמר לי בשבוע האחרון אמנון אברמוביץ', מנתח פוליטי ותיק. הימין מאשים כעת את גנץ בהפקרת הממשלה בזמן משבר. "בני גנץ הוא לוזר שרוצה שמדינת ישראל תיכנע לחמאס", כתב ב-X בשבוע שעבר שמעון ריקלין, פרשן בערוץ 14, רשת פרו-נתניהו.
עם זאת, סקר אחר סקר מראה כי גנץ ממוקם באופן ייחודי להוביל את ישראל באקלים שאחרי ה-7 באוקטובר. רוב הישראלים אינם מרוצים מנתניהו: שישים ושמונה אחוזים אמר שהם לא סומכים על הטיפול שלו במלחמה. הרוב רוצה שהממשלה תאמץ הסכם לשחרור בני ערובה והפסקת אש, דבר שנתניהו לא היה מוכן לעשות עד כה. (הוא לא היחיד: מנהיג חמאס, יחיא סינוואר, סיכל עסקה כזו שוב ושוב.) אילו היו נערכות היום בחירות, הקואליציה של נתניהו הייתה מפסידה יותר מעשרה מנדטים, לפי הסקרים האחרונים, והממשלה תאבד את הרוב בפרלמנט. .
נראה כי לגנץ יש את היכולת לקרוא את רגשות הציבור ולפעול בהתאם מבלי להיראות כאופורטוניסט. 80% מהישראלים רצו שמפלגות האופוזיציה יצטרפו לממשלת חירום בעקבות ה-7 באוקטובר, מה שעשה גנץ. יאיר לפיד, יריב נתניהו בולט יותר, לא עשה זאת, וסירב להיכנס לממשלה כל עוד כיהנו בה שני שרי ימין קיצוני. כעת הוא עקב אחרי גנץ בסקרים. עבור מצביעים שמאוכזבים מנתניהו אך מתנגדים לרעיון של מועמד "שמאלני" (אף אחד מהמתמודדים המובילים לא מגיע דווקא מהשמאל הפוליטי), גנץ התגלה כאופציה טובה דיה של ישראל: הוא מלהיב מעטים אבל, חשוב מכך. , מרחיק פחות. הוא הפוליטיקאי הראשון מזה שנים שנראה כי הוא מוכן להעביר חלק ניכר מציבור הבוחרים ממחנה הימין של נתניהו למחנה האנטי-נתניהו – לא של מה בכך, לאור הקיטוב הפוליטי של ישראל. אם הבחירות היו מתקיימות היום, גנץ היה כנראה ראש הממשלה הבא של ישראל.
אברמוביץ' השווה את גנץ לראש ממשלת ישראל המנוח יצחק רבין. שני האנשים ייצגו "אלטרנטיבה, לא אופוזיציה", אמר אברמוביץ'. "זה הכוח של גנץ. הוא נתפס כנקי מאינטרסים פוליטיים". היכולת הזו להישאר מעל המאבק הפוליטי הגיעה מהוריו, אמר פעם גנץ למראיין. אמו הייתה יהודייה הונגרית ששרדה את ברגן בלזן, מחנה ריכוז נאצי. כשהמחנה שוחרר, היא שקלה שישים ואחד קילוגרמים. אביו, שבא מרומניה, עבד כנגר בגטו היהודי, בבניית ארונות למתים במלחמה. הוריו של גנץ נפגשו ב-1948 בסירה שהובילה ניצולי שואה למקום שיוכר כעבור חודשיים כמדינת ישראל. מהם, אמר גנץ, הוא למד כי "כוח ומוסר באו לעולם יחדיו. בלי כוח, מה נהיה? בלי מוסר, מי נהיה?"
