בשבת, ה ניסיון התנקשות בדונלד טראמפ בעצרת הקמפיין הותיר את הנשיא לשעבר מדמם אך לא פצוע קשה, חבר קהל והחמוש מת ושני צופים נוספים נפצעו קשה.
כמה שעות לאחר מכן, במסיבת עיתונאים קצרה, הנשיא ג'ו ביידן גינה את הירי והביע הזדהות עם יריבו, וכינה אותו "דונלד" בהפסקה נדירה מהעוינות בין שני הגברים.
דמויות פוליטיות מהמיינסטרים ומומחים מכל הקשת הפוליטית הביעו מיד דאגה לטראמפ ולקורבנות האחרים וגינו את מעשה האלימות הפוליטי הזה.
לעומת זאת, אנשים רבים ברשתות החברתיות מיהרו לאמץ תיאוריות קונספירציה. מתנגדים של טראמפ שיערו כי הירי היה מבוים, בעוד שתומכיו חשדו במתקפה שמאלנית, גם לאחר שה-FBI זיהה את היורה המנוח כבן 20 תומס מתיו קרוקסככל הנראה רפובליקני רשום.
הספקנות משני צדי הקשת הפוליטית מייצגת את השסעים הפוליטיים העמוקים הקיימים בארצות הברית. שני הקמפיינים לנשיאות יבקשו ללא ספק להפיק את המרב מהאירוע בימים הקרובים. אבל במרדף אחר הישגים פוליטיים, שתי המפלגות לא צריכות להתעלם מהסלמה גדולה של אלימות פוליטית שיש לטפל בה בדחיפות.
איפוס המירוץ לנשיאות
טראמפ יצא מהאירוע מנצח. כשסוכני אבטחה ליוו אותו מחוץ לבמה, הוא דחף בהתרסה את אגרופו באוויר בזמן שתומכיו קראו "ארה"ב, ארה"ב! הנשיא לשעבר מתמוגג מכל תשומת הלב הציבורית והתקשורתית.
הזרקור המופנה לטראמפ הוא למרבה האירוניה מה שקמפיין ביידן רוצה גם כן. ההתמקדות בכשירותו של בעל התפקיד לתפקיד ויכולות קוגניטיביות אכלה את תמיכתו.
התקווה היא כעת שכל תשומת הלב לטראמפ תדגיש את הקיצוניות שלו, את צרותיו המשפטיות ואת סדר היום הימין הקיצוני של מפלגתו, המפורטת במסמך הנרחב תוכנית פרויקט 2025, שממנו ניסה ללא הצלחה להתרחק. הדמוקרטים מאמינים שזה יכול לעודד את הנדנדה של הבוחרים להתרחק ממנו.
למרות שטראמפ היה קורבן לניסיון ההתנקשות הזה, הוא המועמד שנקשר לעידוד אלימות פוליטית: מתומכיו שתקפו את גבעת הקפיטול במהלך המרד ב-6 בינואר ועד ללעג מתקפה כמעט קטלנית נגד בעלה של ננסי פלוסי על ידי פולש מניף פטיש המבקש לחטוף את חברת הקונגרס.
יש לציין כי יושב ראש הבית לשעבר היה אחד הדמויות הפוליטיות הראשונות שהגיבו על הירי בטראמפ, פרסום ב-X כי "כאחד שמשפחתו הייתה קורבן לאלימות פוליטית, אני יודע ממקור ראשון שלאלימות פוליטית מכל סוג אין מקום בחברה שלנו".
בעוד מסע הפרסום של ביידן נהנה מהפסקה בביקורת התקשורתית על יכולותיו הקוגניטיביות של הנשיא, טראמפ – מחוזק מהאירוע – הולך לוועידה הלאומית הרפובליקנית שם יאושר מינויו. סביר להניח שהוא ינצל את השלב הזה כדי לנצל את ניסיון ההתנקשות ככל האפשר.
קיטוב ואלימות
הירי משתלב היטב בנרטיב שטראמפ נשדד מהקדנציה השנייה שלו, הותקף והוקרב. מאז הצעת ההפסד שלו לבחירות מחדש ב-2020, הוא הציג את עצמו כיעד של ממשל ביידן, טוען טענות מופרכות של "התערבות אלקטורלית" וצייר את כל התיקים המשפטיים שנפתחו נגדו כרדיפה פוליטית.
טראמפ אפילו דחף את הנרטיב לפיו הפשיטה של ה-FBI ב-2022 על מעונו במאר-א-לאגו כדי לאחזר מסמכים מסווגים הייתה ניסיון של הפדרלים להתנקש בחייו.
הבסיס של טראמפ מיהר להגיב לכל מעשה שנתפס כפוגע בו. לדוגמה, לאחר הרשעתו בעבירות עבירה על ידי חבר מושבעים בניו יורק במאי, התומכים קראו להתקפות על מושבעים, מותו של השופט והתפרעויות.
עיתונאים בזירת הירי בעצרת בשבת דיווחו על איומים והתגרות מהקהל מיד לאחר האירוע. כתב של Axios אפילו היה עד לכמה מתומכי טראמפ שניסו לפרוץ לאזור התקשורת לפני שנעצרו על ידי מאבטחים.
עד כה טראמפ בחר למתן את הרטוריקה שלו. הוא קרא לאחדות ו"לא לאפשר לרוע לנצח". בהתחשב בעובדה שהוא משגשג על תיאוריות קונספירציה ומסרים מקטבים, נותר לראות אם הוא ירתיע את הבסיס שלו מלעסוק בהן בעקבות הירי.
לטראמפ יש הזדמנות לשים את השלום והביטחון של המדינה לפני שאיפתו האישית. אולי התקרבות כל כך למוות תשנה את נקודת המבט שלו לעורר את תומכיו.
אם לא, הירי בשבת עלול להיות תחילתה של תקופה מסוכנת מאוד עבור אמריקה. ראינו את תומכיו עוסקים באלימות המונית ב-6 בינואר על רקע דיכוי מדומה. והיו שחקנים אחרים, כמו ארגוני ימין כמו הנערים הגאים, שעסקו באלימות פוליטית ופנאטים שונים. ביצע ירי המוני והתקפות אחרות.
הפצת תיאוריות הקונספירציה והרטוריקה האפוקליפטית בימין עודדו מעשים אלימים שכאלה. ניסיון ההתנקשות עשוי לשפוך עוד שמן לאש הרדיקליזם האלים.
זו הסיבה שחשוב לטראמפ ולבעלי בריתו הרפובליקנים, כמו גם לביידן ולדמוקרטים, לטפל בקיטוב הגובר במדינה. אסור שאלימות פוליטית תהפוך למרכיב עיקרי בפוליטיקה האמריקאית.
הירי בשבת היה טרגדיה שחסרה רק סנטימטרים מלהיות אחד הימים האפלים ביותר בהיסטוריה האמריקאית. זה היה גם נקודת פיתול עבור המירוץ לנשיאות השנה ולאופי הפוליטיקה שלנו. לנשיאים הנוכחיים ולנשיאים לשעבר יש לכל אחד הזדמנות לעצור את הסלמה זו של המתחים בחברה האמריקאית ולעזור להבטיח שלום והגינות שוררים בפוליטיקה האמריקאית.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
