הפסד של סגנית הנשיא קמאלה האריס בבחירות לנשיאות ארה"ב פירושו שהיא הפכה למועמדת השנייה שהובסה על ידי הרפובליקני דונלד טראמפ, למרות שפתחה בקמפיין היסטורי.
עבור האנליסטים ששוחחו עם אל-ג'זירה, ההפסד של האריס הביא תחושה של דז'ה וו, שהדהד את תבוסתה של שותפתה הדמוקרטית הילרי קלינטון ב-2016.
הם הדגישו כי הגזע והמגדר של האריס מילאו תפקיד מרכזי בתבוסתה בידי הנשיא לשעבר טראמפ, שהקריירה הפוליטית שלו הוגדרה על ידי סקסיזם וגזענות.
"הדינמיקה הבסיסית הגדולה ביותר בפוליטיקה האמריקאית כרגע היא השקפות כלפי גזע, השקפות כלפי מגדר", אמרה טרסה אונדם, חוקרת דעת קהל המתמקדת במגדר.
אונדם ומומחים אחרים צופים שהדמוקרטים יתמודדו עם צונאמי של תגובה נגדית, בהתחשב בהימור בבחירות 2024.
"האריס והדמוקרטים עומדים להתמודד עם הרבה זעם", הסביר אונדם. "יהיו כל מיני נרטיבים: מה רע בדמוקרטים? מה רע בהריס? האם זה היה הגזע והמגדר שלה? היא מדברת יותר מדי על הפלה…"
כשההלם מההפסד של האריס מתייצב, מייק נליס, יועץ לשעבר לקמפיין של האריס לשנת 2020 ומייסד קבוצת White Dudes for Harris, אמר שיהיו לקחים מכריעים שהמפלגה הדמוקרטית תשים לב אליהם כשהיא מתמודדת עם הקרבות שלפנינו תחת הנשיא – לבחור בטראמפ.
"לכולם תהיה דעה", אמרה נליס לאל ג'זירה. "כל השיער שלנו יעלה באש."
"המושבה העמוקה של עליונות הלבנה"
אילו היא זוכה, האריס הייתה מנפצת תקרות זכוכית והופכת לאישה הראשונה, השחורה השנייה והראשונה מדרום אסיה שנבחרה לתפקיד הגבוה ביותר בארץ.
האריס עצמה הכינה אזכור קטן על האופי ההיסטורי של המועמדות שלה לנשיאות במהלך הספרינט הדחוס שלה בן שלושה חודשים ליום הבחירות, לאחר שהנשיא ג'ו ביידן נשר מתפקידו ביולי.
במקום זאת, היא הציגה את עצמה כמועמדת ל"כל האמריקנים", מנהלת קמפיין מרכז והבטיחה המשך מדיניותו של ביידן.
חלק מהאסטרטגיה הזו כללה פתיחות בפני הרפובליקנים שהתפכחו מטראמפ, והיא ניהלה קמפיין לצד מחוקקים שמרנים כמו נציגת ארה"ב לשעבר ליז צ'ייני.
אבל זה לא הספיק כדי לזכות בה בבית הלבן.
"ההפסד הזה מצביע על כך שיש לנו עוד כל כך הרבה עבודה לעשות כאן בארה"ב מבחינת יחסי מין וגזעים", אמרה תמי ויג'יל, פרופסור באוניברסיטת בוסטון שמחקריה מתמקדים בנשים בפוליטיקה.
ויג'יל אמר שטראמפ "הקנה לאנשים את היכולת להיות האני הגרוע ביותר שלהם, וזה בהחלט כולל את היותו סקסיסטי וגזען".
שאלת המגדר והגזע תמשיך להיות כוח מגייס, היא הוסיפה: "זה הולך להיות קריאת התכנסות גדולה".
עבור נדיה בראון, מנהלת התוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת ג'ורג'טאון, אין ספק שהאריס היה המועמד המוכשר יותר במירוץ.
היו לה עשרות שנות ניסיון ממשלתי תחת החגורה: מתקופתה כתובעת ציבור ועד לשירותה בסנאט ובבית הלבן.
זה מעלה שאלות לגבי מדוע כל כך הרבה מצביעים בחרו ביריבתה, הסבירה בראון.
"ההפסד הזה רק מדגיש את כמות הגזענות המושרשת וההטרו-פטריארכיה הלבנה, את המושבה העמוקה של עליונות הלבנה במדינה הזו", אמר בראון. "אי אפשר להכחיש שהיא מישהי שיכולה הייתה לכהן כנשיא ביום הראשון".
טראמפ תיאר שוב ושוב את האריס כ"מנת משכל נמוכה" ו"מוגבלת שכלית", אפילו כינה אותה "אחת האנשים היותר מטומטמים בהיסטוריה של ארצנו".
סוג זה של רטוריקה, אמר בראון, נתן לתומכיו רישיון לפטר ולהכפיש את האריס. "האופן שטראמפ צייר אותה ואת התגובות של אנשים אליה פשוט הוציא את הגרוע ביותר מהרבה אנשים".
אנדרה גילספי, מדען פוליטי מאוניברסיטת אמורי באטלנטה, ציין שהאריס אינו המועמד הראשון לנשיאות שנתקל במכשולים על בסיס גזע או מין.
היא הצביעה על הנשיא לשעבר ברק אובמה, הנשיא השחור הראשון של ארה"ב, שהתמודד עם שאלות חוזרות ונשנות לגבי ארץ הולדתו והאם הוא מוסלמי.
ואז הייתה קלינטון, המועמדת הראשונה לנשיאות ממפלגה גדולה. במהלך הקמפיין שלה, התגייסו תומכי טראמפ תחת שלטים שעליהם נכתב "טראמפ זה ב****". טראמפ עצמו האשים אותה בכך ש"שיחקה בקלף של האישה".
בעוד שאובמה התמודד עם אתגרים עם גזע וקלינטון עם מגדר, המכשולים הללו היו מורכבים עבור האריס, אמרה גילספי לאל-ג'זירה, והוסיפה כי "הסקסיזם שאיתו התמודד האריס הוא בעל גוון גזעני".
"שלושתם, בגלל הדרכים שבהן היו שונים, חוו אתגרים", אמר גילספי על האריס, קלינטון ואובמה.
אבל גילספי טענה שזה "קשה שבעתיים להריס" בגלל הכוח המשולב של שנאת נשים וגזענות. "האריס חוותה אותם אחרת כי היא גם אישה וגם אדם צבעוני."
משחק את משחק האשמה
אבל האובדן של האריס אינו מסתכם רק בשאלות של גזע ומגדר.
כמה אנליסטים אמרו שהמפלגה הדמוקרטית תצטרך להתמודד עם היעילות שבה היא הצליחה להתחבר לדמוגרפיה מרכזית במהלך המירוץ לנשיאות זה, כולל אלה שהתאכזבו מהעמדה של האריס בנוגע למלחמתה של ישראל בעזה.
המלחמה פיצלה את המפלגה לקראת הבחירות, כאשר פרוגרסיבים, ערבים אמריקאים ומצביעים מוסלמים התנגדו במידה רבה להמשך תמיכתו של ממשל ביידן-האריס בישראל.
דליה מוגהד, לשעבר מנהלת מחקר במכון למדיניות חברתית והבנה, הזהיר שלעמדה הפרו-ישראלית של האריס היה פוטנציאל לעלות לה בבחירות.
אבל היא הדגישה שזה יהיה לא הוגן להאשים דמוגרפיה ספציפית באובדנו של האריס.
"זה המועמד שצריך להרוויח את הקולות של אנשים, לא להרגיש זכאי להם", אמר מוגהד.
ובכל זאת, היא חששה שהנטייה להטיל אשמה עלולה לצוץ כעת לאחר שהריס הובס. כשטראמפ נבחר לראשונה ב-2016, הייתה הרבה "אהדה ליברלית" לאנשים מוסלמים וערבים שנראו כקורבנות של מדיניותו, אמר מוגהד.
טראמפ יישם את מה שהמבקרים כינו "איסור מוסלמי" ב-2017, והגביל כניסה משבע מדינות בעלות רוב מוסלמי.
אבל בהתחשב בתגובת הנגד הערבית האמריקאית והמוסלמית הגדולה לתמיכתו של האריס בישראל, ייתכן שאותה אהדה לא תהיה נוכחת הפעם, הזהיר מוגהד.
"מוסלמים עלולים להרגיש מאוד מבודדים בנשיאות שנייה של טראמפ", אמרה. "והולכות להיות ארבע שנים קשות מאוד לכל מי שדוגל בשם האנושיות של הפלסטינים".
עבור ראשה מובארק, מארגנת קהילה פלסטינית אמריקאית מפלורידה, תבוסתו של האריס מדגישה את כישלונותיה של המפלגה הדמוקרטית להתחבר למרכיבים מרכזיים בבסיסה.
"המפלגה הדמוקרטית ממשיכה להיכשל בהקשבה לבוחריהם", אמר מובארק, וציין את תמיכת המפלגה בישראל וכן את חוסר המעורבות שלה עם קהילות חסרות משאבים.
היא ציינה שבעוד שטראמפ מתהדר גם במדיניות פרו-ישראלית, לדמוקרטים כמו האריס הייתה הזדמנות לנקוט בפעולה כדי להקל על החששות ההומניטריים שהעלתה מלחמת ישראל. אבל הם לא עשו זאת.
"היה להם את הכוח להטיל אמברגו נשק אבל במקום זאת בחרו להמשיך לממן ולתמוך ברצח העם של ישראל, ועכשיו האנשים במדינה הזו הם שימשיכו לסבול", הסביר מובארק.
"אבל האנשים דיברו, וזה מסר שהם לא ימשיכו יותר להצביע לחולצה מלוכלכת נקייה יותר".
נליס, יועצת האריס לשעבר, הדגישה שכדי להצליח במירוץ לנשיאות בעתיד, הדמוקרטים חייבים לשאול את עצמם, "מה הם הדברים בנו שאנחנו יכולים לשנות?"
האופי הדחוס של הקמפיין של האריס לא עזר, אמר נליס, אבל הדמוקרטים צריכים לחשוב על הבוחרים שהם השאירו מאחור. זה כולל נתונים דמוגרפיים שמזוהים בדרך כלל עם המפלגה הרפובליקנית.
"אני רוצה לנהל שיחה רצינית על איך אנחנו מדברים ומנסים להחזיר גברים לבנים שאינם לומדים במכללה. אני רוצה לדבר על מצביעי הכפר. אני רוצה לדבר על להיכנס למרחבים עוינים ולנסות להחזיר אנשים", אמר.
באופן דחוף ביותר, הוא הוסיף, "אנחנו צריכים להתגייס כדי להשיב מלחמה ולנסות לעצור כמה מהדברים הגרועים ביותר שטראמפ ירצה לעשות".
מה קורה עכשיו?
עם הבס של האריס, בראון, הפרופסור מאוניברסיטת ג'ורג'טאון, צופה כי ארה"ב לא תראה את גולת המחאה שבירכה את הזכייה הראשונה של טראמפ ב-2016.
בשנת 2017, יום לאחר השבעתו של טראמפ, אלפי נשים הציפו את הרחובות. וושינגטון הבירה וערים אחרות עם כובעים ורודים וסיסמאות פמיניסטיות. פעילים ברחבי הארץ ארגנו קמפיינים של "התנגדות" נגד טראמפ.
בראון אמר שייתכן שיהיו כמה הפגנות השנה, אם כי סביר להניח שלא בקנה מידה כזה.
"עשיתי קבוצות מיקוד עם נשים שחורות שהן המצביעות הדמוקרטיות האמינות ביותר, ומה שהן חולקות זה שהן פשוט מותשות. הם עייפים. הם שרופים", אמר בראון.
ההפגנה של טראמפ, הוסיפה, הפכה ל"פחות בטוחה". יותר מ-180 אנשים, למשל, נעצרו בגין מחאה על השבעתו של טראמפ, וחלקם הואשמו בהתפרעות – אם כי רבים מהאישומים הללו בוטלו מאוחר יותר.
אבל טראמפ הבטיח נקמה נגד מבקרים ומתנגדים, ורבים חוששים שדיכוי ההתנגדות יהיה קשה הרבה יותר הפעם.
"יהיו כמה אנשים שימצאו דרכים להתנגד", אמר גילספי מאוניברסיטת אמורי. "השאלה הגדולה היא איך טראמפ יגיב? האם הוא מגיב בהדחקה?"
Vigil מאוניברסיטת בוסטון הצביע על החלטות אחרונות של שני עיתונים לאומיים מובילים לבטל את אישורי האריס שלהם כראיה לכך שאפילו החזקים חוששים מתגובת נגד של טראמפ.
"לצערי יש חשש שהפך (כמעט) נפוץ בקרב בעלי עסקים, בקרב עיתונאים, בקרב אנשים רגילים", אמר ויגיל.
טראמפ, היא ציינה, כינה את יריביו המקומיים "האויב שבפנים" – ואיים בהתערבות צבאית נגדם.
"כל מה שמדבר על התנועה לפשיזם שהאריס צדק בה", אמר ויגיל. זה, בתורו, מאיים לבלום כל מחאה.
"אנשים לא רק עייפים ושחוקים ומבינים שזה כבר לא משנה, אבל אם לא נראה עצרות מהסוג הזה, אני חושב שיהיה בזה גם אלמנט פחד".
