ב-16 בספטמבר החלה גרמניה להרחיב את הפיקוח הזמני לאורך כל גבולותיה, למורת רוחם של שכנותיה מהאיחוד האירופי. שרת הפנים ננסי פאסר הובהר כי המהלך נועד לא רק לבלום הגירה "לא סדירה", אלא גם לעצור את מה שהיא כינתה "טרור איסלאמי ופשע חמור".
ההודעה הגיעה בעקבות מתקפת סכינים קטלנית שבה נהרגו שלושה בני אדם בסולינגן, מערב גרמניה; התוקף, פליט סורי שנשלל ממנו מעמד מקלט והיה אמור להיות מגורש, הואשם בהשתייכות לארגון דאעש (דאעש).
חלקם עשויים להיות מופתעים מכך שצעד כה דרקוני הוטל על ידי הקואליציה הליברלית-שמאלית המורכבת מהסוציאל-דמוקרטים, הירוקים והליברלים. אבל המציאות היא שיש תזוזה ימינה בכל הקשת הפוליטית הגרמנית מלווה באיסלאמופוביה משתוללת.
אנליסטים הצביעו על עלייתה של הימין הקיצוני אלטרנטיבה לגרמניה (AfD) כמניע של המעבר ימינה. אכן, המפלגה השיגה הישגים משמעותיים ברמה הלאומית והממלכתית. בתחילת החודש היא ניצחה בבחירות במזרח מדינת תורינגיה עם 32.8 אחוזים. במדינה המזרחית של סקסוניה, היא הגיעה למקום השני עם 30.6 אחוזים, רק 1.3 נקודות אחוז מאחורי הנוצרים-דמוקרטים המרכז-ימין.
אבל ההצלחות האלקטורליות של ה-AfD אינן מניע; הם סימפטום לנטייה כללית בפוליטיקה הגרמנית לנורמליזציה ולעסוק בדמוניזציה ושעיר לעזאזל של מוסלמים.
חברי הקואליציה השלטת גינו שוב ושוב את ה"אסלאמיות" בגרמניה. מנהיגת מפלגת הירוקים בבונדסטאג, קתרינה דרוגה, הרחיקה לכת וטענה בהצהרה לאחרונה כי "הרעל האיסלאם מגיע למוחם של אנשים גם כאן, לא רק בחו"ל"; מאוחר יותר תיקנה את עצמה שהתכוונה ל"אסלאמיות" במקום ל"איסלאם".
מילות אזהרה על "איום איסלאמיסטי" אינן רק בפיהם של פוליטיקאים גרמנים, הן גם נמצאות בכל מסמכים רשמיים והצהרות מדיניות של מוסדות גרמנים. לדוגמה, אתר האינטרנט של המשרד הפדרלי להגנת החוקה, סוכנות מודיעין פנימית מרכזית, מזהיר: "האסלאמיסטים שואפים לבטל לחלוטין או חלקית את הסדר הבסיסי הדמוקרטי החופשי של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה על ידי הפעלת דתם".
הסניף הבווארי של המשרד הפדרלי הזה הרחיק לכת עוד יותר והציג באתר האינטרנט שלו את הרעיון של "איסלאמיזם חוקי", שהיא מגדירה כדרך לרדוף אחרי "מטרות קיצוניות באמצעים פוליטיים בתוך המערכת המשפטית הקיימת". הוא מבהיר: "איסלאמיסטים הלגליסטים מנסים להשפיע על הפוליטיקה והחברה באמצעות שתדלנות (ו) מציגים את עצמם כפתוחים, סובלניים ופתוחים לדיאלוג עם העולם החיצון, בעוד נטיות אנטי-דמוקרטיות וטוטליטריות נמשכות בתוך הארגונים".
בעיקרו של דבר, תפיסה זו יכולה להפליל כל קבוצה של מוסלמים שמתארגנת פוליטית או חברתית ומנהלת את פעילותם בגבולות החוק. הוא מסמן כל ביטוי של סובלנות או פתיחות מצד המוסלמים כחשוד מכיוון שהוא יכול להיות "העמדת פנים איסלאמיסטית משפטית".
תוך שימוש במושגים אלה כמסגרת, מוסדות שונים ברמה המדינתית והפדרלית יצרו תוכניות "דה-רדיקליזציה" שכוונו רק למוסלמים. בעוד שיוזמות כאלה זכו לביקורת והתנגדות במדינות כמו בריטניה וארצות הברית על ידי עובדי צדק חברתי רבים, בגרמניה, ככלל, הן נתפסות כמוצדקות ויעילות.
תוכנית אחת כזו, הרשת הבווארית למניעה ודרדיקליזציה, הופקה לאחרונה סרטון על "הקצנה סלפית" הכוללת תרומות גזעניות על גברים מוסלמים המנצלים נשים מוסלמיות.
מוקדם יותר החודש, הסרטון פורסם ברשתות החברתיות על ידי ממשלת מדינת בוואריה – הנשלטת כיום על ידי האיחוד הנוצרי החברתי השמרני (CSU) – ומיד עורר ביקורת על ייצוג השנאה שלה כלפי מוסלמים.
ההחלטה לפרסם הבהירה כי השלטונות הגרמניים תופסים את המוסלמים המתבוננים כלפי חוץ כסיכון ביטחוני וסכנה לחברה הגרמנית.
הקליפ הוסר בסופו של דבר ומשרד הפנים פרסם הודעה לתקשורת, בה התנצל על "העצבנות ואי ההבנות" וטען שהסרטון ניסה "להראות את גישתם של סלפים ואיסלאמיסטים אחרים לצבור עוקבים חדשים וצעירים". עוד נאמר כי חלק מהסצנות של הסרטון "יעודכנו".
מה שכנראה זירז את החלטת ממשלת בוואריה להסיר את הסרטון היה תגובתם של כמה פרשנים שראו הקבלה בין התמונות שלו לזה של תעמולה נאצית אנטישמית. במיוחד, הסצנה של גבר מזוקן עם תווי פנים מרושעים שזולל אישה נראית קרובה מאוד לייצוגים נאציים של גבר יהודי שזולל גרמנים אתניים.
הגוון האנטישמי של דימויים איסלמופוביים המיוצרים על ידי מוסדות גרמניים אינו מפתיע כמעט. כפי שכתב הפילוסוף הישראלי-גרמני משה צוקרמן, האיסלאמופוביה היא השלכה של אנטישמיות בלתי ניתנת לביטוי.
התחושות המשתקפות באנטישמיות הישנה של גרמניה לא ניתנות לביטוי פומבי יותר בשל החיבוק הרשמי של המדינה לפילושמיות. לכן הם מתועלים דרך האיסלאמופוביה. מה שאי אפשר לעשות יותר ליהודי, אפשר בקלות לעשות למוסלמי.
קשה לפספס את ההקבלה ההיסטורית כאן: כוחות הימין הקיצוני עולים, כאשר היסטריה גזענית המכוונת לקבוצת אנשים גזענית מתפשטת במדינה ובחברה הגרמנית. ייתכן שההיסטוריה לא תחזור על עצמה במלואה. השמדה המונית עשויה להיות מוחלפת בגירוש המוני מכיוון שהמושג הימין הקיצוני של "הגירה" הולך ותופס מקום במהירות; זה כבר מזמן עזב את השוליים הימניים הקיצונים כדי להפוך ליותר ויותר מיינסטרים.
בעוד פוליטיקאים גרמנים מפסים וצבעים שונים קופצים על העגלה של האיסלאמופוביה, אולי טוב הם יזכרו שקודמיהם שעשו בדיוק את אותו הדבר לפני כמעט מאה שנה לא הסתיימו בטוב עבורם. שנאה היא אף פעם לא אסטרטגיה "מנצחת".
הדעות המובעות במאמר זה הן דעותיו של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל ג'זירה.
