מוזיאון סטדליק באמסטרדם אומר שהוא יחזיר ציור של אנרי מאטיס שנמצא באוסף שלו מאז 1941 ליורשיו של בעליו לשעבר, יצרן טקסטיל יהודי-גרמני ופטרון אמנות שמכר אותו כדי לממן את בריחת משפחתו מהולנד. כיבוש נאצי.
המוזיאון הודיע על החזרת היצירה, "Odalisque", ביום שלישי לאחר שמועצת העיר אמסטרדם קיבלה "ייעוץ מחייב" מוועדת ההחזרים ההולנדית, ועדה ממשלתית שפוסקת במקרים של אמנות שנבזזה על ידי הנאצים.
היורשים אמרו בהצהרה כי ההחלטה מספקת צדק סמלי. "המאטיס עבר את אותו מסע מברלין לאמסטרדם כמו סבא וסבתא שלנו", אמרו. "אבל זה נעצר שם ב-Stedelijk, כמעט בלי שום הכרה מהיכן זה הגיע במשך 80 שנה."
לפני מלחמת העולם השנייה, "Odalisque" של מאטיס, מהשנים 1920-21, היה חלק מאוסף האמנות הפרטי של אלברט ומארי שטרן. אלברט ואחיו זיגברט סייעו להקים חברה מובילה לבגדי נשים בברלין במאה ה-19. אלברט ומארי היו פטרוני האמנויות ואירחו באופן קבוע אירועי אמנות ומוזיקה בביתם בברלין. מארי, שלמדה אמנות, הרכיבה אוסף שכלל גם יצירות של וינסנט ואן גוך ואדוורד מונק.
לאחר שהנציונל-סוציאליסטים השתלטו על השלטון בגרמניה ב-1933, ספגו משפחת שטרן כמה מכות אנטישמיות. המדינה הפקיעה את עסקיהם וגנבה רבים מנכסיהם ורכושם, והמשפחה אוימה באלימות פיזית, אמרה אן וובר, המייסדת והיושבת המשותפת של הוועדה לאמנות שנבזזה באירופה, שטיפלה בתביעת ההשבה.
בשנת 1937, על פי הועדה, בני הזוג עברו לאמסטרדם, לקחו חלק מרכושם, בעודם מבקשים אשרות למדינות כולל קובה, מקסיקו וארצות הברית, בסופו של דבר ללא הצלחה. ביולי 1941, למשפחה היה מעט אוכל, והיא מכרה את כל מה שנשאר לה בתקווה לברוח מאירופה.
המאטיס נמכר ב-1941 ל-Stedelijk דרך חבר משפחה. זמן קצר לאחר מכן נעצרה כל משפחת שטרן ונשלחה למחנות ריכוז, שם נרצחו אחותו התאומה של אלברט, שני הבנים הבוגרים של בני הזוג ובני משפחה רבים נוספים.
נכדיהם של בני הזוג, בני 5 ו-16 חודשים, נשלחו למחנה טרזינשטט במה שהוא כיום צ'כיה, אך הצליחו לשרוד, לפי הוועדה. מארי, שנשלחה למחנה ליבנאו בגרמניה, שרדה גם היא את המלחמה, אך אלברט נהרג במחנה המעצר טירת לאופן.
"הלחץ הבלתי פוסק שהם חוו מהנאצים, והלחץ שהם התמודדו איתו, האיום הממשמש ובא על חייהם, היה חזק מאוד", אמר וובר בראיון.
"הם אוימו פיזית במשך תקופה של חודשים רבים", הוסיפה. "עשינו כמות עצומה של מחקר ומצאנו מספר מדהים של מסמכים בכ-26 ארכיונים שונים שמספרים את הסיפור הזה."
טון ואן מיירלו, יו"ר ועדת ההחזרים, אמר שהראיות למכירה בכפייה במקרה זה היו משכנעות ביותר.
"הנסיבות שבהן חי אלברט שטרן באמסטרדם, לאחר שברח מגרמניה, היו איומות, איומות", אמר. "הוא עשה את המקסימום כדי להביא את משפחתו למקום בטוח, אבל הוא לא הצליח, ולבסוף הוא מת בתום המלחמה".
על החזר מאטיס אמר ואן מיירלו, "התחושה שלי היא שהצדק נעשה".
ה"אודליסק" של מאטיס תלוי בתצוגת האוסף הקבוע של המוזיאון, לצד אודליסקות אחרות – או עירום שוכב – שצוירו באותה תקופה על ידי פבלו פיקאסו ו-וסילי קנדינסקי.
"אין לנו הרבה מאטיסים, אז זו עבודה חשובה", אמר ריין וולפס, מנהל מוזיאון סטדליק, "אשר מראה את חשיבות המזרחיות בציור הצרפתי".
הוא סירב להעריך את ערכה הכספי של העבודה, אך לדבריו, ההיסטוריה האישית שלה גוברת על השיקולים הכספיים.
"חשוב מאוד שנוכל להחזיר את העבודה הזו", אמר וולפס. "זה לא מתקן את מה שהתרחש בתקופת המלחמה, אבל לפחות אפשר לעשות צדק, כל כך הרבה שנים מאוחר יותר".
העיר אמסטרדם, הבעלים הרשמי של המאטיס, צפויה למסור את העבודה לבני משפחתו של שטרן לפני סוף השנה, כך מסרה דוברת סטדליק.
"החזרה של יצירות אמנות, כמו ציור אודליסק, יכולה להיות בעלת משמעות רבה לקורבנות והיא בעלת חשיבות רבה להכרה בעוול שנגרם להם", אמרה יו"ר אמסטרדם לתרבות, טוריה מליאני, בהצהרה. "כעיר יש לנו תפקיד ואחריות בזה".
