אנשים ברחבי העולם ממשיכים במסעם היומיומי לקראת מימוש מטרותיהם, עובדים ללא לאות כדי להגיע להישגים משמעותיים. ישנם הפועלים למען הצלחה בבחינות בגרות, אחרים הדוחקים כדי לזכות בתואר אקדמי, ולעתים משקיעים מאמצים עצומים כדי להשלים פרויקט מקצועי מסוים. אולם התופעה המוזרה היא שרבים מתוכם, ברגע שהם מגיעים להישג הנכסף, חווים תחושה של תסכול וריקנות.
ד"ר בובי הופמן, פרופסור חבר באוניברסיטת סנטרל פלורידה האמריקאית, דן בתופעה זו במאמר מקיף שפרסם באתר "פסיכולוגי טודיי". הופמן מציין כי "רבים מדווחים על תחושת ריקנות פתאומית לאחר השגת מטרות או הישגים". לדבריו, ייתכן שכל אדם חווה בשלב מסוים בחייו את התחושה המתסכלת הזו לאחר הצלחה בבחינה חשובה, קבלת עבודה מבוקשת או השגת הישג כלשהו. ההתנתקות בין ההישג לשביעות הרצון אינה פסיכולוגית בלבד, אלא גם נוירולוגית, ומושרשת באופן שבו מערכות התגמול במוחנו נפגעות כתוצאה מהחיים המודרניים.
הופמן מסביר כי הסיבה לתופעה זו "טמונה בדופמין, המווסת העצבי המתואר לעתים קרובות כמולקולת הנאה". הדופמין מספק את המוטיבציה המאפשרת לנו להתקדם לקראת מטרותינו. מחקרים במדעי המוח מראים שהדופמין עולה בחדות במהלך שלב השאיפה, ולא ברגע ההישג עצמו. בזכות מנגנון התפתחותי זה, אבותינו עודדו לצוד, לאסוף פירות ולהישאר בחיים. אולם החיים הדיגיטליים שבהם אנו חיים כיום יצרו לבני האדם שאיפה מתמדת, הלוות בנטייה לחזור במהירות לרמות הדופמין הבסיסיות לאחר אירועים חיוביים.
הופמן מוסיף כי "הדבר המדאיג ביותר הוא האופן שבו הטכנולוגיה המודרנית השתלטה על מסלולי התגמול הטבעיים שלנו". לוחות הזמנים המשתנים של תגמולים המובנים בטלפונים חכמים ובפלטפורמות המדיה החברתית מעוררים שחרור דופמין ביעילות רבה יותר ממה שמייצרים הישגים מסורתיים. הסיפוק המיידי יוצר תחרות נוירולוגית שהישגים בתחומים האקדמיים והמקצועיים אינם יכולים להתמודד איתה.
על פי הפרופסור והמומחה הפסיכולוגי, כדי להתגבר על תופעת התסכול העוקב אחרי הישגים, על האדם לאמץ מספר התנהגויות. הראשונה שבהן היא "יצירת מגבלות מלאכותיות" – במקום להשתמש בכל המשאבים הזמינים, על האדם להגביל את עצמו בכוונה כדי ליצור אתגרים בעלי משמעות. לאחר מכן, עליו ליישם לולאות משוב מיידי בתוך פרויקטים ארוכי טווח על ידי חלוקת המטרות לרכיבים קטנים יותר וניתנים למדידה המספקים מנות סדירות של דופמין.
הופמן ממליץ כי "במקום להתמקד רק בציון הסופי או בתוצאה הסופית, יש לחגוג את השלמת כל חלק מההישג עם פרס קטן ובעל משמעות. יש להתמקד בתהליך השגת המטרות ולהפחית את ההתמקדות בתוצאות הסופיות. חיו את ההנאה מההתקדמות וממה שלמדתם במהלך המסע". גישה זו, לדבריו, מאפשרת לשמור על מוטיבציה עקבית ולהימנע מהתחושות השליליות המלוות לעתים קרובות את השגת יעדים גדולים.
