במהלך 12 ימי המלחמה בין איראן לישראל, אנליסטים רבים הביעו חשש שאיראן עלולה לסגור את מצר הורמוז, נתיב מים מרכזי שבו עוברים ב-20% ממשלוחי הנפט העולמיים. גורמים איראניים הזהירו מפני סגירה אפשרית, אך אזהרות אלו בסופו של דבר התבטלו: לא רק שהמצר נותר פתוח, אלא שהאיומים עצמם השפיעו פחות על השווקים העולמיים ממה שחששו רבים.
בריאיון עם פליס פרידסון מ-The Media Line, הסבירה אנליסטית המזרח התיכון ליסה דפטארי כיצד התגובה הלא מרשימה לאיום חושפת את השפעתה הפוחתת של איראן באזור.
"התגובה האהובה עליי הייתה של המנהיג הסיני שאמר, אל תעשו זאת. זו הייתה תגובתו, וזו הייתה רמת המעורבות שלו בכל הסכסוך הזה. ואני באמת הערכתי את זה כי זה שם שוב בהקשר את העובדה שהמשטר האיראני כל כך מבודד, שאפילו החברים הכי טובים שלהם, שעומדים לקנות מהם נפט כדי להתעשר שוב, בעצם נותנים להם טפיחה על היד ואומרים, 'אל תחשבו אפילו על הסלמת המלחמה הזאת למצב הזה כי אתם הולכים להרגיז את השווקים הגלובליים. אנחנו לא מתכוונים לחתום על זה'".
דפטארי גם חושבת שהחששות שיש לחלק מהאנשים שבעלי בריתה של איראן יספקו לה נשק גרעיני מוגזמים, בהתחשב בתמיכה המוגבלת שהן סיפקו במהלך המלחמה. "סין ורוסיה לא נחלצו לעזרתה כלל", אמרה. "אפילו חיזבאללה, ארגון שקיבל מהאיראנים 150,000 טילים, לא נחלצו לעזרתה. הם לבד, הם מבודדים. זו הייתה הזדמנות מצוינת באמת להחליש את המשטר – ואפילו להיפטר ממנו".
עוד מאז הקמת המשטר ב-1979, הרפובליקה האסלאמית חיפשה שליחים כדי להפיץ את חזונה לגבי האסלאם השיעי. "הם יצרו את שליחי הטרור שלהם, הם יצרו את חיזבאללה בלבנון, ואז אנחנו רואים את חמאס בעזה, בגדה המערבית, רואים את הג'יהאד הפלסטיני-אסלאמי שנתמך על ידם. לאחרונה, החות'ים בתימן, המרידות בעיראק ובסוריה", אמרה. "וכמובן, הנוכחות העיקרית שלהם בדרום אמריקה, למרגלות ארצות הברית, שרוצה גישה ליבשת שלנו כאן".
היא ציינה שאסטרטגיית השלוחות אמורה לשרת יעדים התקפיים והגנתיים עבור איראן. מבחינה התקפית, השלוחות מאפשרות להם להפיץ את האג'נדה שלהם ולכוון אל "השטן הגדול והשטן הקטן" – ארצות הברית וישראל. מבחינה הגנתית, שמירה על שלוחות מאפשרת לאיראן להרחיק את המלחמה מגבולותיה.
"המבצע הצבאי האחרון של ישראל פגע קשות בלב האסטרטגיה הזו", אמרה דפטארי. "ישראל, עם יכולותיה הצבאיות, פגעה מאוד בשלוחות העיקריות – החות'ים, חיזבאללה וחמאס. כעת הם הביאו את המלחמה לאדמת איראן בגלל האיום הקיומי שמציב המשטר האיראני על ישראל", הסבירה.
היא תיארה את הסכסוך כ"שיא של מלחמת שבעה באוקטובר", אך הזהירה כי הוא אינו מסמן את סוף האיום שאיראן מהווה על האזור ומעבר לו. "עבור ישראל, הביטחון והווידוא שלאיראן יהיה נשק גרעיני הם עבודה שנמשכת 24 שעות ביממה", אמרה. "וזה לא משהו שהסתיים עם מלחמת 12 הימים הזו, למרות שהיו הישגים רבים לחגוג. נעשתה התקדמות רבה".
היא הדגישה גם שמנהיגי המשטר האיראני קיבלו אזהרה. "אם זה יקרה שוב, אם הם ימשיכו שוב, אנחנו יודעים שגם ישראל וגם ארצות הברית באותו ראש. אפס סובלנות לנשק גרעיני בידי איראן", אמרה.
למרות ההישגים הגדולים, נותרו שאלות בנוגע למצב התשתית הגרעינית של איראן, ובייחוד לגבי מאגרי האורניום המועשר שלה. דפטארי לא חושבת שהמלחמה צמצמה את מלאי האורניום של איראן לאפס – כלומר, המשטר כנראה עדיין בדרך להשגת נשק גרעיני. "אמרנו אפילו במהלך המלחמה, אפילו לפני כן, שכל שארית כנראה תביא לכך שהם יצעדו קדימה", אמרה. "כי גם אם נהרוג את תוכנית הגרעין שלהם או את המאגרים, לא הרגנו את המוטיבציה שלהם ואת הרצון שלהם להחזיק בנשק גרעיני. עבור המשטר הזה, החזקת נשק גרעיני היא שימור עצמי".
דפטארי הביעה תסכול מהדרך שבה המבצע הוצג בתקשורת העולמית – ושהטילו ספק ביעילותו. "אחד הדברים המטרידים ביותר, או פשוט מאכזב לצפייה, הוא מאגר הכתבים שתוקפים את פיט הגסת' ואת דונלד טראמפ על הישגי המבצע הזה", אמרה. "עכשיו, בלי קשר לשאלה אם חיסלנו 40%, 60%, 80%, ארצות הברית התערבה כי זו סוגיה מרכזית לביטחון לאומי עבור ארצות הברית. עכשיו, איפה האחדות בזה? איפה ההתכנסות סביב הדגל כמו שראינו ב-11 בספטמבר?".
