ההפגנות החלו אתמול (שלישי) בבית לאהיא שבצפון הרצועה, ולפי דיווחים התפשטו גם למחנה הפליטים ג'באליה ולח'אן יונס בדרום עזה. רשת CNN דיווחה כי "וידאו שהגיע לידי CNN הראה המונים, שלהערכת עיתונאי ה-CNN בשטח מוערכים באלפי אנשים, צועדים ברחובות בית לאהיא בצפון עזה, כשהם קוראים 'למען האל, חמאס החוצה', 'חמאס טרוריסטים' ו'אנחנו רוצים סוף למלחמה".
הוול סטריט ג'ורנל תיאר כיצד המפגינים צעקו: "חמאס החוצה, החוצה, החוצה", כשחלקם מנופפים בדגלים לבנים, כסימן כניעה ורצון לשלום. העיתון ציטט גבר עזתי המתעד את ההפגנה בסרטון: "חמאס דורש מאיתנו להישאר איתנים, אבל איך נוכל להישאר איתנים כשאנחנו מתים ומדממים? חמאס חייב להפסיק את מה שקורה בעזה".
פאטמה וואהיד, אם לשלושה ממחנה הפליטים נוסייראת, סיפרה לוול סטריט ג'ורנל: "זה לא צריך להיות רק בבית לאהיה או בצפון (עזה), כל עזה צריכה לצאת נגד חמאס והמלחמה, נמאס לנו. העולם צריך לדעת שלא כולם בעזה הם אנשי חמאס, אנחנו רוצים לחיות בשלום, אנחנו לא רוצים שום דבר מעבר לזה".
התקשורת האמריקנית הדגישה את האירוע החריג ואת הסיכון שלקחו המפגינים במחאתם נגד ארגון הטרור חמאס השולט בעזה. הוול סטריט ג'ורנל תיאר את ההפגנות כ"מחאה נדירה נגד חמאס" והדגיש כי "חמאס, ששלט בעזה כמעט שני עשורים לפני שהמלחמה הותירה רבים ממנהיגיו מתים ואחרים במנוסה, דיכא במשך זמן רב הפגנות ציבוריות של זעם נגד סמכותו".
הניו יורק טיימס הזכיר כי "מאז שהשתלט על עזה ב-2007, חמאס דיכא בחומרה התנגדות על ידי מעצר מבקריו ופיזור אגרסיבי של הפגנות נגד מדיניותו". העיתון ציטט דו"ח של ארגון משמר זכויות האדם (Human Rights Watch) משנת 2018 שהאשים את הארגון ב"מעצרים שגרתיים ועינוי מתנגדים".
העיתון הגרמני, דר-שפיגל, תיאר את המפגינים כאנשים שהגיעו לסף ייאוש. העיתון ציטט מורה לערבית, אב לשני ילדים מבית לאהיה: "אנחנו לא מספרים שמדווחים בחדשות, אנחנו אנשים עם משפחות וחלומות. אני עייף מהמלחמה שהורסת את חיינו".
בסקירת הסיקור העולמי, מעניין לראות את ההבדלים ביחס לשאלת האחריות על המצב בעזה. הניו יורק טיימס ציין כי "העזתים, לפחות בפומבי, נוטים להאשים את ישראל ברוב המוות, ההרס והרעב שהמלחמה הביאה. אבל לפחות חלקם רואים בחמאס כאחראי, גם על התחלת הסכסוך בהובלת המתקפה בשבעה באוקטובר 2023 על ישראל, חטיפת 251 אנשים לעזה, והמשך הלחימה במקום לוותר על כוחו בתמורה להפסקת אש".
הפגנות עזתים נגד החמאס (צילום :רשתות ערביות)
מנגד, בוול-סטריט ג'ורנל הציגו את ההפגנה כמטילה את האשמה לגבי המצב על כתפי חמאס: "בח'אן יונס בדרום עזה, המפגינים צעקו 'בושה, בושה – מכרתם את עזה תמורת דולרים". לצד "חמאס הוא ארגון טרוריסטי", נכתב בעיתון. באופן דומה, העיתון הגרמני, ZDF, דיווח כי בבית לאהיא, "במהלך צעדה ספונטנית, מפגינים דרשו סוף לשלטון חמאס. אנשים רבים – בעיקר צעירים, דרשו בקריאות משותפות לסיים את המלחמה שמשתוללת מזה שנה וחצי".
עם זאת, הוול סטריט ג'ורנל דאג לציין כי הפניית האצבע המאשימה כלפי חמאס (כנעשה בידי המפגינים בעזה), אינה העמדה היחידה בקרב העזתים. "לא כולם תמכו במפגינים. חלק מהאנשים בעזה פנו לרשתות החברתיות כדי לבקר את ההתקהלויות, באמרם שהן משרתות אינטרסים ישראליים. 'אלה הן צעדות צדדיות, גם אם מבוצעות על ידי דיירי אוהלים", כתב אדם אחד בפייסבוק, שדבריו צוטטו בוול סטריט ג'ורנל.
לאחר ההפגנות הראשונות אתמול, הופצו ברשתות החברתיות קריאות להמשך המחאות. ה-CNN דיווח כי "הודעה שהופצה ברשתות החברתיות נראתה כקוראת לתשע הפגנות נגד חמאס ברחבי עזה ביום רביעי, כאשר מארגני המחאה אומרים: 'הקולות שלנו חייבים להגיע לכל המרגלים שמכרו את דמנו'".
הפגנות בעזה נגד חמאס (צילום :רשתות ערביות)
סוכנות הידיעות רויטרס ציטטה עד ראייה שהסביר את ההפגנות באופן הבא: "זו הייתה התקהלות ספונטנית נגד המלחמה כי אנשים עייפים ואין להם לאן ללכת. רבים קראו סיסמאות נגד חמאס, לא כל האנשים אבל רבים, אמרו בקול 'חמאס החוצה'. אנשים מותשים ואף אחד לא צריך להאשים אותם".
ניכר הבדל בסיקור בין התקשורת האמריקאית והאירופאית. כלי התקשורת האמריקאיים (וול סטריט ג'ורנל, ניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט ו-CNN) התמקדו יותר בעיקר בהיבט הפוליטי של ההפגנות ובמשמעותן לעתיד האזור.
הניוזוויק האמריקאי אף הרחיק לכת וכתב כי "המחאות הנדירות נגד חמאס משקפות התנגדות פנימית גוברת בעזה, ועשויות לשנות את הנוף הפוליטי באזור. שינוי זה עשוי להיות בעל השלכות משמעותיות הן לישראל והן לארצות הברית, הרואות בחמאס מכשול מרכזי למאמצי שלום".
הניוזוויק אף ציטט את דבריו של אחמד פואד אלח'טיב, עמית בכיר במכון המחקר Atlantic Council, שצייץ בחשבונו האישי ב-X: "ההפגנות המסיביות נגד חמאס ונגד המלחמה בעזה אינן מאורגנות על ידי אש"ף, הרשות הפלסטינית או פת"ח. הן טבעיות, מובלות על ידי העם, וביטויים אותנטיים לחלוטין של תסכולים, כעס, זעם, זעם וייאוש של עם המוחזק כבן ערובה על ידי טרור חסר רחמים ופשעי חמאס".
לעומת זאת, העיתונות האירופאית (הגארדיאן הבריטי, לה רפובליקה האיטלקי ו- BMFTV הצרפתי) יותר התמקדה במצב ההומניטרי ובייאוש שהוביל למחאות. העיתון האיטלקי, לה רפובליקה, תיאר את המצב כ"קריסה של תנאים הומניטריים בעזה" וציין כי "לפי האו"ם, צפון הרצועה נמצא על סף רעב, עם אוכלוסייה שהולכת ונותרת ללא מזון, מים וסיוע רפואי".
רבים מכלי התקשורת ציינו כי ישראל קוראת באופן קבוע לתושבי עזה להתקומם נגד חמאס. הוול סטריט ג'ורנל דיווח כי "זמן קצר לאחר שהחלו ההפגנות, תושבים בעזה קיבלו הודעות טקסט מהרשויות הישראליות שאמרו כי 'הפתרון בידיכם, וחמאס מתעקש לגרור אתכם לגיהינום'".
גם בגארדיאן הבריטי נכתב כי "ישראל קוראת באופן קבוע לאנשים בעזה להתגייס נגד התנועה האסלאמית ששולטת בשטח מאז 2007". העיתון הבריטי הוסיף נקודה מעניינת החשובה להקשר: "רבות מהסיסמאות שהושמעו ביום שלישי (בהפגנות אתמול) הזכירו את תנועת 'בדנא נעיש' ('אנו רוצים לחיות')". התנועה שצמחה במהלך מחאות כלכליות בעזה ב-2019, דוכאה באלימות בידי חמאס, שטען כי הן אורגנו על ידי יריבו הפוליטי פת"ח.
בסוכנות הידיעות AFP הסבירו כי לפחות קריאה אחת להפגנה אתמול הופצה ברשת החברתית טלגרם. העיתון הגרמני ZDP הוסיף כי "בערב שלישי הייתה קריאה בטלגרם לחזור על המחאה ביום רביעי בחלקים שונים של רצועת עזה". הקריאות להפגנות חוזרות היום צלחו, כאשר כפי שדווח ברויטרס, ההפגנות התארגנו מחדש שוב היום.
מעבר להיות ההפגנות נדירות, בתקשורת הזרה דווח על אירוע חריג נוסף – ביקורת שהפנו חלק מהמפגינים כלפי רשת אל-ג'זירה. בוול סטריט ג'ורנל דווח כי "חלק מהמפגינים בבית לאהיא ביקרו בגלוי את רשת התקשורת הקטרית אל-ג'זירה, באומרם שהדיווחים שלה אוהדים מדי את חמאס ואינם מציגים פלסטינים בעזה שביקורתיים כלפי חמאס ורוצים שהמלחמה תסתיים".
העיתון האיטלקי, לה רפובליקה, הרחיב בנושא וציין כי "מרכיב חדש (להפגנות) הוא האשמה מפורשת גם לתקשורת התומכת בחמאס: בפרט, חלק מהמפגינים התלוננו על היעדרותם של עיתונאי אל-ג'זירה, צועקים 'איפה העיתונאים? למה אנס אל-שריף ברח?', בהתייחסם לכתב מפורסם של הרשת".
התקשורת העולמית הציגה פרשנות מגוונת למשמעות ההפגנות. חלק מהדיווחים התייחסו לקריאתה של תנועת הפת"ח לחמאס כי עליו לוותר על השלטון בעזה. סוכנות הידיעות הפלסטינית 'וואפא', צוטטה בעיתון האיטלקי, קוריירה דלה סרה, "דובר פת"ח ברצועת עזה, מונד'ר אל-חאייק, קרא לחמאס 'להקשיב לקול העם שלנו' ולעזוב את השלטון ברצועת עזה הפלסטינית, ולהפקיד אותו בידי הרשות הלאומית הפלסטינית וארגון השחרור הפלסטיני".
סוכנות הידיעות רויטרס ציטטה את דבריו של באסם נעים, בכיר בארגון הטרור חמאס, שאמר כי לאנשים יש זכות למחות על הסבל שנגרם מהמלחמה אך הוא גינה את שהוא כינה "סדר יום פוליטי חשוד" המנצל את המצב. הוא שאל: "מאיפה הם, מה קורה בגדה המערבית? למה הם לא מוחים נגד התוקפנות שם או מאפשרים לאנשים לצאת לרחובות לגנות את התוקפנות הזו?".
כחלק מסיקור נושא זה, בערוץ החדשות הצרפתי, BMFTV, הציגו סקר מספטמבר האחרון שמצא כי 35% מהפלסטינים בעזה הביעו תמיכה בחמאס, ו-26% בפת"ח, מפלגת הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס.
מחוץ לנרטיב התקשורתי, המחאות מציגות תמונה מורכבת של מציאות משתנה בעזה. סנם ואקיל, מנהלת תוכנית המזרח התיכון וצפון אפריקה של מכון צ'טהאם האוס (מכון מחקר בריטי המתמחה ביחסים בינ"ל), אמרה לערוץ ה-NBC האמריקאי: "מנהיגי חמאס כנראה מרגישים 'מאוד דחוקים לפינה' ו'לא מצליחים למצוא דרך להשיג את כל מטרותיהם, שהן כמובן להישאר כוח פוליטי בעזה, להשיג מסלול למדינה פלסטינית וכמובן, לסיים את המלחמה'". בזמן שחמאס דחוק לפינה הפוליטית, נראה כי חלק מאזרחי עזה מתקרבים לקץ סובלנותם, כך שאין להם ברירה אלא להסתכן ולקרוא נגד חמאס, בבקשה שיניח את נשקו, יעזוב את השלטון, ויניח לתושבי עזה לשוב לחיים.
