ג'ימי קרטר, הנשיא החי המבוגר ביותר של ארצות הברית, מת בגיל 100.
קרטר, שהיה נשיא בין 1977 ל-1981, מת ביום ראשון בביתו בפלינס, ג'ורג'יה, לפי מרכז קרטר.
"המייסד שלנו, נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר, נפטר היום אחר הצהריים בפלינס, ג'ורג'יה", אמר הארגון, שקרטר הקים שנה לאחר שעזב את הבית הלבן, בפוסט ב-X.
המוות דווח לראשונה על ידי אטלנטה Journal-Constitution.
סיבת מוות לא נמסרה מיד, למרות שקרטר בילה כמעט שנתיים בהוספיס בביתו לאחר שטופל בסוג של סרטן העור. הוא חגג את יום הולדתו ה-100 בביתו באוקטובר.
רוזלין קרטר, אשתו של ג'ימי קרטר מזה 76 שנים, מתה בנובמבר 2023.
המייסד שלנו, נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר, הלך לעולמו אחר הצהריים בפלינס, ג'ורג'יה. pic.twitter.com/aqYmcE9tXi
– מרכז קרטר (@CarterCenter) 29 בדצמבר 2024
למרות שכיהן רק בקדנציה אחת, חוואי הבוטנים לשעבר מג'ורג'יה הטיל צל ארוך במהלך הקריירה שלו לאחר הנשיאות. זה כלל זכייה בפרס נובל לשלום לשנת 2002 על עבודתו של מרכז קרטר במלחמה במחלת התולעת הגינאה באפריקה ומעקב אחר בחירות ברחבי העולם.
הוא גם המשיך להתנדב בארגון לבניית בתים Habitat for Humanity עד מאוחר בחייו, ושיחק מוניטין של שירות קהילתי וענווה שזיכה אותו בשבחים מכל המעבר הפוליטי.
בהצהרה כינה נשיא ארה"ב ג'ו ביידן את קרטר "מנהיג יוצא דופן, מדינאי והומניטרי".
"עם החמלה והבהירות המוסרית שלו, הוא פעל למיגור מחלות, יצירת שלום, קידום זכויות אזרח וזכויות אדם, קידום בחירות חופשיות והוגנות, שיכון חסרי בית ותמיד תמך בעבור הפחות מבינינו", אמר ביידן, והוסיף כי הוא הזמין הלוויה ממלכתית רשמית שתתקיים לנשיא לשעבר.
"הוא הציל, הרים ושינה את חייהם של אנשים בכל רחבי העולם", הוסיף ביידן.
בינתיים, הנשיא הנבחר דונלד טראמפ כתב במצע האמת החברתי שלו כי "כולנו חייבים (קרטר) חוב של הכרת תודה".
כל הנשיאים הקודמים של ארה"ב חיים גם הם. נשיא ארה"ב ביל קלינטון אמר שקרטר "עבד ללא לאות למען עולם טוב יותר"; הנשיא לשעבר ברק אובמה אמר שקרטר "לימד את כולנו מה זה אומר לחיות חיים של חסד, כבוד, צדק ושירות"; והנשיא לשעבר ג'ורג' בוש אמר שחייו של קרטר "יהוו השראה לאמריקאים לדורותיה".
נשיא צרפת עמנואל מקרון היה בין מנהיגי העולם הראשונים שהגיבו למוות, ואמר כי קרטר "היתה תומך איתן בזכויות הפגיעים ביותר ונלחם ללא לאות למען השלום".
ראש ממשלת בריטניה קייר סטארמר הוסיף כי קרטר "הגדיר מחדש את הפוסט הנשיאות עם מחויבות יוצאת דופן לצדק חברתי וזכויות אדם בבית ומחוץ".
נשיאות סוערת
קרטר נכנס למירוץ לנשיאות ב-1976 כדמוקרטי דרומי מתון עם מעט זיהוי שם לאומי. עם זאת, הוא ראה עלייה בלתי צפויה על רקע הכעס על מעורבות ארה"ב במלחמת וייטנאם ועל הנשיאות רווית השערוריות של ריצ'רד ניקסון.
אבל לחצים של המלחמה הקרה וצרות כלכליות בבית הכבידו על הנשיאות שלו, שנפגעה עוד יותר לאחר ש-52 אמריקאים נלקחו כבני ערובה בשגרירות ארה"ב בטהרן ב-1979. האתגר הרפובליקני רונלד רייגן המשיך והביס את קרטר בבחירות 1980.
ובכל זאת, קרטר פיקח על כמה ניצחונות דיפלומטיים גדולים בזמן כהונתו, כולל סיוע בגיבוש עסקה בין נשיא מצרים דאז אנואר סאדאת לראש ממשלת ישראל מנחם בגין, שהחזירה את הקשרים הדיפלומטיים והכלכליים בין שתי המדינות ב-1978. הסכמי קמפ דייוויד הושגו בתנאי שישראל תחזיר את חצי האי סיני למצרים.
בהצהרה ביום ראשון אמר נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי כי "תפקידו המשמעותי של קרטר בהשגת הסכם השלום בין מצרים לישראל יישאר חקוק בדברי ימי ההיסטוריה, ועבודתו ההומניטרית מדגימה סטנדרט נעלה של אהבה, שלום ו אחווה",
בעוד שההסכם לא פתר את הסוגיה הפלסטינית, קרטר המשיך להיות תומך גלוי למען זכויות הפלסטינים.
ב-2006 פרסם את הספר פלסטין: שלום לא אפרטהייד, תוך שימוש בתווית שארגוני הזכויות הגדולים Human Rights Watch ואמנסטי אינטרנשיונל לא יאמצו במשך יותר מעשור. הוא גם היה מבקר קולני של השדולה הפרו-ישראלית בארה"ב.
בפוסט ב-X ביום ראשון, הסופר אסל ראד תיאר את קרטר כ"אחד מנשיאי ארה"ב היחידים שדיברו בכנות על פלסטין".
ארגון Human Rights Watch אמר כי קרטר "הווה דוגמה עוצמתית למנהיגי העולם להעמיד את זכויות האדם בראש סדר העדיפויות, והוא המשיך להילחם למען זכויות האדם לאחר שעזב את תפקידו".
