מחסור חמור באחד המינרלים החשובים בגוף פוגע בהתפתחות המוחית של ילדים: במהלך דיון מיוחד בוועדת הבריאות של הכנסת, הזהיר איגוד רופאי בריאות הציבור כי במשך שנים מתעלמת ישראל מהמחסור ביוד בישראל, והתוצאה היא סכנת פגיעות מוחיות, ירידה ברמת האייקיו של ילדים, עייפות, השמנה, הפרעות זיכרון, דיכאון ופגיעה גם בבלוטת התריס.
המינרל יוד הוא יסוד חיוני לגוף האדם, המשמש כחומר גלם עיקרי בייצור הורמוני בלוטת התריס, טירוקסין (T4) וטרי־יודו־טירונין (T3). הורמונים אלה אחראים לשלל תהליכים בגוף, ובהם ויסות חילוף החומרים, שמירה על טמפרטורת הגוף, פעילות המוח, תפקוד הלב והתפתחות המערכת העצבית בעוברים ובילדים. מחסור ביוד פוגע ישירות בפעילות הבלוטה, וגורם לתת תריסיות שמתבטאת בעייפות, עצירות, נשירת שיער, עלייה במשקל והאטה שכלית. כשהמחסור מתרחש בשלבים קריטיים של ההתפתחות, כמו במהלך ההריון ובשנות החיים הראשונות, הפגיעה עלולה להיות בלתי הפיכה.
מקורות היוד העיקריים בתזונה הם דגים ופירות ים, מוצרי חלב וביצים, אך ריכוזו במזון משתנה מאוד בהתאם לאזור הגאוגרפי, הרכב הקרקע ותהליך הגידול. בישראל, השכיחות הגבוהה של מים מותפלים שמאבדים את תכולת היוד, והרגלי תזונה מודרניים שמבוססים פחות על דגים ומזון טבעי, מגבירים את הסיכון למחסור. לכן, הדרך היעילה והפשוטה ביותר להבטיח את רמות היוד באוכלוסייה היא באמצעות העשרת מלח שולחן מוצר בסיסי שנצרך בכל בית ובכל מעמד.
במשך שנים רבות הדגימו מחקרים וסקרים אפידמיולוגיים שתושבי ישראל סובלים ממחסור ביוד. למרות קונצנזוס רחב בקהילה הרפואית והמלצות של משרד הבריאות, עשרות שנים של קריאות להעשרת המלח ביוד לא יושמו. רק כחמישה אחוזים מהציבור בישראל משתמשים במלח מועשר, והנתונים הקיימים מצביעים על כך ש־85 אחוזים מהנשים בהריון ו־62 אחוזים מהילדים בישראל צורכים פחות מדי יוד.
המחסור אינו תיאורטי בלבד: רמות יוד נמוכות גורמות לפגיעות מוחיות, תת־פעילות של בלוטת התריס, עייפות, השמנה, הפרעות זיכרון, דיכאון ואף ירידה של עד עשרה אחוזים במנת המשכל IQ. מדובר באחת הבעיות הבריאותיות הבולטות שניתן למנוע לחלוטין באמצעות פעולה פשוטה: הוספת יוד למלח שולחן, כפי שנעשה ביותר מ־120 מדינות ברחבי העולם.
למרות זאת, בישראל הפיקוח מעוות: המלח הרגיל, שמשרד הבריאות ממליץ להפחית בצריכתו, נמצא תחת פיקוח ומחירו נמוך. לעומתו, המלח המועשר ביוד המומלץ לצריכה נמכר כמוצר יקר ללא פיקוח. כך נוצר מצב אבסורדי שבו הצרכן מעדיף את המוצר המזיק, פשוט בגלל המחיר.
הבעיה החריפה עוד יותר בשנים האחרונות, בין היתר בשל המעבר לשימוש במים מותפלים שדלים ביוד. לצד מגמות תזונתיות מודרניות והסתמכות על מזונות מעובדים, נוצר "רעב נסתר" ליוד. זהו מחסור תזונתי שאינו מלווה בהכרח ברעב, אך גורם לפגיעות בלתי הפיכות בהתפתחות הנוירולוגית של העוברים והילדים.
כבר באמצע שנות ה־90 קבעה ועדת מומחים של משרד הבריאות שיש ליישם חובת העשרת מלח ביוד בישראל. המלצות אלו אושרו שוב ושוב לאורך השנים, כולל על ידי ועדת מומחים של משרד הבריאות. גם מנכ"לי המשרד לדורותיהם אישרו את ההמלצות, אך בשל התנגדויות פוליטיות, סדר יום של דה־רגולציה, מגפת הקורונה ומלחמות, התקנות מעולם לא נכנסו לתוקף.
הנזק הכלכלי עצום: לפי חישוב של איגוד רופאי בריאות הציבור, כל שנה של מחסור ביוד גורמת לנזקים כלכליים של כמיליארד שקלים בשל ירידה באינטליגנציה ובהישגים לימודיים. יחס העלות־תועלת של העשרת מלח ביוד מוערך בכ־1 ל־16, נתון חסר תקדים שגובר אף על יעילותם הכלכלית של חיסונים.
גם הקונצנזוס הבינלאומי נחרץ: ארגון הבריאות העולמי, יוניסף, רשת היוד העולמית ו"הצהרת קרקוב" באירופה קוראים למדינות העולם לחייב רגולציה של העשרת מלח ביוד. במדינות רבות, כולל במדינות מתפתחות, העשרת המלח כבר מתבצעת מזה שנים רבות. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי כ־88 אחוזים מאוכלוסיית העולם מכוסים בתכניות להעשרת יוד (יודיזציה) אך לא בישראל.
לנוכח חומרת המצב, הוקמה בשנת 2024 ועדה מדעית רב מקצועית בישראל שכללה אנדוקרינולוגים, גניקולוגים ותזונאים בכירים, אשר הגישה למשרד הבריאות מסמך המלצות מקיף. גם איגודי רופאים נוספים ובהם איגוד האנדוקרינולוגים ואיגוד רופאי הילדים תומכים ברגולציה מיידית. על אף התמיכה הרחבה, בישראל עדיין אין חוק מחייב. גם ניסיונות לפקח על מחיר המלח המיודד או לחייב את השימוש בו נתקלו בהתנגדויות וקרסו במבוך הבירוקרטיה והפוליטיקה.
"יש בידינו מחקרים, תקנות מוכנות, תשתית ייצור, והסכמה של רוב הרופאים והתעשיינים", אומר פרופ' חגי לוין יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור. "אין עוד תירוצים. כל יום של דחייה גובה מחיר כבד מהילדים, מההורים, ומהחברה כולה. זה עניין של עתיד המדינה. הגיע הזמן לחייב את העשרת המלח ביוד בדיוק כמו שעשו מדינות פחות מפותחות מאיתנו".
