בשיא המגיפה של קוביד -19, מיליוני אנשים במדינות עניות מתו ממש מתנשמת בגלל נשימה, אפילו בבתי חולים. מה שהיה חסר להם היה חמצן רפואי, שנמצא במחסור בחלק גדול מהעולם.
ביום שני פרסם צוות מומחים דוח מקיף על המחסור. בכל שנה ציין הדו"ח, יותר מ -370 מיליון אנשים ברחבי העולם זקוקים לחמצן כחלק מהטיפול הרפואי שלהם, אך פחות מ -1 מכל 3 מקבלים אותו, מסכן את בריאותם וחייהם של אלה שלא. הגישה לחמצן רפואי בטוח ובמחיר סביר מוגבלת במיוחד במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית.
"הצורך דחוף מאוד", אמר ד"ר חמיש גרהאם, רופאי ילדים וסופר מוביל של הדו"ח. "אנו יודעים שיש יותר מגיפות, ויהיה עוד מגיפה, כנראה כמו קוביד, בתוך 15 עד 20 השנים הבאות."
הדו"ח, שפורסם ב- Lancet Global Health, מגיע שבועות ספורים לאחר שממשל טראמפ קפא תוכניות לסיוע חוץ, כולל כמה שיכולים לשפר את הגישה לחמצן.
הדו"ח ציין כי חיזוק הזמינות של חמצן רפואי ידרוש השקעה של כ -6.8 מיליארד דולר. "בתוך האקלים הנוכחי, ברור שזה יהפוך לאתגר קצת יותר", אמרה קרינה קינג, אפידמיולוגית מחלה זיהומית במכון קרולינסקה וסופרת ראשית של הדו"ח.
ובכל זאת, היא אמרה, ממשלות וארגוני מימון צריכים לתעדף חמצן רפואי בגלל חשיבותו בכל הטיפול הבריאותי. אנשים בכל הגילאים עשויים להזדקק לחמצן לדלקת ריאות ומצבי נשימה אחרים, לזיהומים קשים כולל מלריה וספסיס, לצורך ניתוחים ולמצבי ריאה כרוניים.
"אנחנו לא מגרמים חמצן כנגד סדרי עדיפויות אחרים, אלא שיש להטמיע אותו בכל התוכניות הללו ובתוך סדרי העדיפויות הללו," אמר ד"ר קינג. "זה בסיסי לחלוטין למערכת בריאות מתפקדת."
חמצן רפואי משמש יותר ממאה שנה, לעיתים קרובות לטיפול בחולים עם דלקת ריאות. אבל זה התווסף לרשימת התרופות החיוניות של ארגון הבריאות העולמי רק בשנת 2017.
בתחילת המגיפה COVID-19, כל נשימה סופרת, קואליציה של יותר מ -50 ארגונים, דחפה לגישה מוגברת לחמצן רפואי. בסוף 2022, כוח משימה לחירום גייס ציוד וחמצן רפואי בשווי של יותר ממיליארד דולר ליותר ממאה מדינות.
מדינה אחת שעשתה השקעה משמעותית בשיפור הגישה לחמצן היא ניגריה, שנקטה צעדים בכיוון זה עוד לפני קוביד.
ניגריה הקימה כ -20 צמחים חסכוניים לייצור חמצן באתר לבתי חולים, ובוחנת מפעלי חמצן נוזליים שיכולים לספק שטחים גדולים של אזורים עירוניים, אמר ד"ר מוחמד עלי פייט, שר הבריאות והרווחה החברתית של המדינה.
לבתי חולים רבים אין מערכות שיכולות לספק חמצן באופן אמין, "כך שזה סוג של עיצוב וסוגיה מדור קודם שעלינו להתמודד איתו," אמר. "יש יותר שצריך לעשות."
שינוי מערכות בתי חולים להעברת חמצן יכול להציב בעיות הנדסיות ושוק, והעברת חמצן דורשת תשתיות שיכולות להעביר מיכלי חמצן כבדים למרחקים ארוכים.
אפילו ברגע שמובטחת אספקת חמצן, יש לשמור באופן שגרתי את הציוד למסירת החמצן ישירות לחולים לחולים. יש להכשיר עובדי שירותי בריאות כדי להשתמש בציוד בצורה יעילה.
"ראינו כל כך הרבה השקעה בציוד, אבל מעט מאוד השקעה כיצד להפעיל את הציוד הזה ברציפות," אמר ד"ר קינג.
מתקני שירותי הבריאות דורשים גם אוקסימטר של דופק למסך ולפקח על רמות החמצן בדם במהלך הטיפול. אך במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית, אוקסימטרי הדופק משמש בפחות מ- 1 מכל 5 חולים בבתי חולים כלליים, וכמעט מעולם לא משמש במתקני בריאות ראשוניים, על פי הדיווח.
הפאנל כלל המלצות מחולים, משפחות ועובדי שירותי בריאות שנאבקו עם מחסור בחמצן. בסיירה לאונה, לפני מגיפת קוביד -19, היה רק בית חולים ציבורי אחד במדינה כולה היה מפעל חמצן מתפקד, וכתוצאה מכך אלפי מקרי מוות נמנעים. בפקיסטן אמר אדם עם מצב ריאה כרוני שהוא נשאר בבית ונמנע ממדרגות כדי למנוע את ריאותיו להתקרע מתחת למתח. הוא נאלץ ללוות כסף מחברים ובני משפחה כדי לשלם את עלות הטיפול של 18,000 $ בבית.
באתיופיה נאלץ רופא לקחת חמצן מחולה אחד לטיפול אחר שהיה חולה נואש יותר. "זה היה שובר לב מאוד בניסיון להחליט מי חי ומי מת," אמר.
