בשאר אל-אסד איננו, וסוריה סוף סוף חופשית. עם זאת, איני מסוגל לשמוח לחלוטין בנפילתו המיוחלת של משטרו ובשחרור ארצי. זה בגלל שכמו כל כך הרבה סורים יש לי פצע פעור: מישהו שאני אוהב עדיין אבוד בבתי הכלא של אל-אסד.
אחי הצעיר יוסף, חבר הנפש שלי, נעלם ב-2018, ומאז אני מחפש אותו.
יוסף היה פעם מלא חיים. צחוקו היה מאיר כל חדר שאליו הוא נכנס. הוא אהב מוזיקה ולרקוד את הדבקה. הוא גידל יונים, במסירות ובדאגה.
הכל השתנה באוגוסט 2018. המשטר האשים אותו בהשתתפות בפעילות האופוזיציה נגד המשטר, והם עצרו את אשתו, כדי להפעיל עליו לחץ להסגיר את עצמו.
חשש שהם יפגעו באשתו, הוא יצא דרומה לכיוון סווידה ממחנה הפליטים רוקבן, שבו התגורר. איפשהו בדרך, הוא נעלם. ומאז ביליתי כל יום בניסיון למצוא אותו.
כל השנים האלה דחפתי את עצמי לא לוותר, לא לאבד תקווה. אבל היה לי כל כך מעט במה להיאחז. עם כל יום שעובר, שביב התקווה שנשאר לי הלך והתפוגג.
ואז, בחודש שעבר, לאחר התמוטטות המשטר, סרטון קצר אחד מכלא סווידא ששוחרר לאחרונה הצית את האש בליבי. בצילומים היה גבר. פניו, היציבה שלו והחיוך החולף שלו נראו בדיוק כמו של יוסף.
השמעתי את הקליפ שוב ושוב. שלחתי את זה לאחיותיי. שלחתי את זה לאשתו של יוסף – לכל מי שהכיר אותו, שיוכל לאשר שזה אכן הוא.
כל מי שצפה בקליפ אמר את אותו הדבר: "זה הוא. זה חייב להיות הוא".
אני נורא רוצה להאמין שזה הוא. שהוא חי. שבקרוב נחבק אותו שוב. אני שוב מלא תקווה. אבל אני גם מפחד. מה אם אנחנו טועים? מה אם התקווה השבירה הזו תשבור אותנו שוב?
חיינו בחוסר ודאות כל כך הרבה זמן. שנים של לילות ללא שינה שבילו בהייה בתמונות, שנים של כיסאות ריקים ליד שולחנות האוכל שלנו, שנים של תפילות ללא מענה. שנים שלא ידע אם הוא חי או מת.
במשך כל כך הרבה זמן, זה הרגיש כאילו אי אפשר למצוא תשובות לשאלות שלנו. בתי הכלא של אל-אסד היו בלתי חדירים, האמת ננעלה מאחורי חומות בטון ותיל. החוקרים לא יכלו להתקרב, ממשפחות של עצורים כמוני נמנעה כל תשובה, והעולם המשיך הלאה כאילו הכאב שלנו לא קיים וגורל יקירינו לא משנה. אבל עכשיו, כשאל-אסד נעלם ודלתות בתי הכלא פתוחות לרווחה, יש לנו הזדמנות לחשוף את האמת – אם רק נפעל במהירות.
כעת, כאשר דלתות בתי הכלא ומרכזי המעצר ברחבי הארץ נפתחות, אנו מחפשים בטירוף בתוך כאוס – חופרים בפיסות מידע, עוקבים אחר שמועות ומחפשים שמות משורבטים על מסמכים קרועים.
אנחנו לא יכולים לתת לרגע הזה לחמוק לנו מבין האצבעות.
עד כה, החיפוש היה איטי מדי, לא מאורגן מדי, לא מספיק. ארגונים בינלאומיים, כמו הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, שאמורים להבטיח ראיות, לתת סעד הומניטרי לאסירי מצפון ולקשר אותם למשפחותיהם, לא הצליחו להגביר את האירוע. הם נעדרים בשעת הצורך שלנו.
כל מסמך, כל זכר לעדויות העולה מהמבוכים של אל-אסד הם חתיכת חיים, וסיכוי לסגירה עבור מישהו שסובל יותר מדי זמן – מילותיו האחרונות של אב, מקום הימצאו הסופי של הבן, גורלה של אמא. אנחנו צריכים להיאחז בכל אחד מהעקבות האלה, הרשמים האלה של החיים, כי לאבד אותם יהיה כמו לאבד את אהובינו כל פעם מחדש.
היום, מה שאנחנו צריכים זה מומחים כדי להגיע לעבודה, לאסוף, לבחון ולשמר ראיות – אנחנו צריכים שהעבודה הזו תיעשה בדחיפות ובקפדנות כדי שנוכל למצוא תשובות עכשיו, ובסופו של דבר להשיג צדק בחודשים ובשנים הבאות.
אנחנו, קרובי הנעלמים, לא יכולים לחפש לבד. הטראומה של אי ידיעת היכן אהובך, אם הוא חי או מת, מכלה אותך. מגביל את היכולת שלך להמשיך במאבק. וחשיפת האמת על יקירינו שנעלמו היא גם לא המשימה הבלעדית שלנו. בעודנו מחפשים את אחינו, האבות, הבעלים, האמהות והאחיות שלנו, אנחנו גם מנסים למצוא דרכים לבנות מחדש, לטפל בילדים שאיבדו הורים, ולוודא שהכאב הזה לא אכילה את הדור הבא.
צדק אינו מותרות; זו הדרך היחידה שבה נוכל להתחיל לרפא. ללא תשובות, ואחריות למי שתזמר וביצע את הסיוט הזה, לא יהיה שלום.
נאלצתי לעזוב את סוריה לאחר שאחי נעלם. במשך שנים לא יכולתי לחזור לחפש אותו, אבל עכשיו אני סוף סוף יכול. הסרטון של יוסף – או אדם שדומה לו מאוד – נתן לי תקווה וסיבה לפעול. אני חוזר עכשיו לסוריה כדי לעקוב אחר כל דרך, לשאול את השאלות שלא יכולתי לשאול במשך שנים, ולהיכנס למקומות שהיו פעם אטומים. זו אולי ההזדמנות היחידה שלי לגלות אם הוא חי, או אם יש קבר שבו אוכל להיפרד סופית.
אבל אנחנו, משפחות הנעלמים, לא יכולים ולא צריכים לעשות את העבודה הזו לבד. אנחנו צריכים עזרה, אנחנו צריכים תמיכה. ואנחנו צריכים מומחים ומומחים שיובילו.
אסור לקהילה הבינלאומית ולמנהיגי המעבר השברירי הזה לשכוח את העצורים ומשפחותיהם כשהם מתווים דרך חדשה למדינה שלנו. חיינו בשתיקה יותר מדי זמן. כעת, אנו דורשים את מה שבצדק שלנו: תשובות, צדק וכבוד.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
