בשנה שעברה, בית המשפט העליון הגביל בחריפות את יכולתה של הממשלה הפדרלית להגביל את הזיהום בנחלים קטנים שיושבים יבשים במשך רוב השנה ומתמלאים רק לאחר גשמים או הפשרת שלגים.
כעת, מחקר חדש מגלה שהגופים האלה, מה שנקרא זרמים ארעיים, חשובים משמעותית לנתיבי המים של המדינה מאשר לעתים קרובות מעריכים.
ה מחקר, שפורסם ביום חמישי בכתב העת Science, מעריך כי 55 אחוז מהמים הזורמים מאגני הנהר של אמריקה ניתן לייחס למיליוני נחלים ארעיים הזורמים רק מעת לעת. הממצאים מצביעים על כך שפסיקת בית המשפט העליון, שהחזירה את ההגנות לאותם נחלים, עלולה להשאיר גופי מים גדולים חשופים לזיהום.
"כרגע, אנחנו מסדירים דרכי מים גדולים יותר כמו נהר ההדסון, אבל חלק ניכר מהמים האלה מגיע במעלה הזרם ממקומות שכבר אי אפשר להסדיר אותם", אמר קרייג ברינקרהוף, שהוא מועמד לדוקטורט באוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט והוביל המחקר.
במשך שנים התווכחו פוליטיקאים, קבוצות תעשייה ושוחרי איכות הסביבה אילו גופי מים בארצות הברית צריכים להיות תחת סמכות השיפוט של חוק המים הנקיים, חוק גורף, שעבר ב-1972, המאפשר לסוכנות להגנת הסביבה להגביל את זיהום המים. אמנם יש הסכמה שהחוק חל על נהרות ואגמים גדולים, אבל יש ויכוח אם יש להחיל הגנות פדרליות במקומות אחרים, כמו אדמות ביצות סמוכות או נחלים שמתייבשים בחלק מהשנה.
שוחרי איכות הסביבה בעד הגנות רחבות, בטענה ששאר גופי המים הללו חשובים; בוני בתים, כמה קבוצות בתעשייה ושמרנים מתנגדים למה שהם רואים כהפרעה רגולטורית.
במאי 2023, בית המשפט העליון הצביעו 5 נגד 4 כדי להגביל את ההיקף לחוק מים נקיים, כאשר הרוב קבע כי החוק צריך לחול רק על "מקווי מים קבועים יחסית, עומדים או זורמים ברציפות", וכן על אדמות ביצות שיש להן "קשר עילי רציף" לאותם מים.
פסיקה זו סיימה למעשה את ההגנות הפדרליות של עד 4.9 מיליון מיילים של נחלים שזורמים רק כשיורד גשם, על פי גורמים ב-EPA, שהוכרז באוגוסט שזה יפעל לפי הנחיות בית המשפט.
לעתים קרובות מתעלמים מהזרמים הזמניים הללו מכיוון שהם עשויים להיראות כמו תעלות יבשות בלתי ראויות במשך רוב השנה, אמר ג'וד הארווי, הידרולוג בכיר במחקר של המכון הגיאולוגי של ארצות הברית, אשר כתב פרשנות נפרדת על מחקר המדע. "אבל כשיורד גשם", אמר, "הנחלים האלה מעבירים כמות ניכרת של מים" שמגיעה לנהרות ואגמים.
מר ברינקרהוף ועמיתיו זיהו מיליוני נחלים ארעיים ברחבי הארץ והשתמשו במודלים מפורטים כדי להעריך כמה מים זורמים דרכם.
במערב, נחלים ארעיים זורמים רק במשך ארבעה עד 46 ימים בשנה בממוצע, אך תורמים עד 79 אחוז מזרימת הנהר במורד הזרם, כך מצא המחקר. נחלים ארעיים תורמים בערך 55 אחוז מהזרימה באגני הנהר ברחבי ארצות הברית הרציפה, בממוצע.
מר הארווי אמר שהוא הופתע מכמות המים שמקורה בנחלים ארעיים. "אבל מדובר בחקירה קפדנית ומפורטת תוך שימוש במיטב הנתונים הזמינים בארצות הברית", אמר על המחקר.
מכיוון שכל כך הרבה מים עוברים בנחלים הללו, מציין המחקר, יש חשיבות רבה אם הם מזוהמים או לא. משקעים או עודפי זרחן מדשן שניגר בחוות עלולים להצטבר בערוצים יבשים עד שסופת גשם כבדה קולטת את המזהמים ושוטפת אותם לנתיבי מים גדולים יותר.
מר ברינקרהוף אמר שהמחקר לא ניסה לכמת כמה זיהום עובר בפועל בנחלים האלה. זה נושא למחקר עתידי. אבל, לדבריו, לנחלים הללו יש השפעה רבה על איכות המים.
גם אם ה-EPA לא יכול יותר לווסת את הזיהום בזרמים ארעיים, חלק מהמדינות עדיין מנסות לעשות זאת, אמר סיארן הרמן, שהוא פרופסור חבר להידרולוגיה נופית באוניברסיטת ג'ונס הופקינס ולא היה מעורב במחקר. לדוגמה, חקלאים יכולים לתת לעשב ולצמחייה אחרת להצטבר סביב נחלים ארעיים כדי להגביל את השחיקה ולמנוע מזהמים מלהגיע לנתיבי מים לאחר סערות. עם זאת, תוכניות המדינה יכולות להשתנות במידה רבה, ולעתים קרובות זה יכול להיות קשה למדינות לתאם את תקנות המים.
בעבר, EPA השתמשה לעתים קרובות במחקר מדעי חדש כדי לעדכן ולפעמים להרחיב את היקף תקנות המים, אמר ג'ון דיווין, שעומד בראש צוות מדיניות המים הפדרלי במועצה להגנה על משאבי הטבע, קבוצה סביבתית. "הרגולטורים יבדקו האם גופי מים שונים תורמים לאיכות המים במורד הזרם, ואם כן, האם צריך להגן עליהם", אמר. "בתחתית זו חקירה מדעית."
אבל לאחר החלטת בית המשפט העליון, אמר מר דיווין, יכולתה של ה-EPA לשנות את התקנות הללו צומצמה באופן משמעותי. "אתה באמת צריך שהקונגרס יתערב," הוא אמר.
