אחמד א-שרע, הידוע לנו כאבו מוחמד אל-ג'ולאני ומנהיג ארגון המורדים שהדיח את בשאר אל-אסד לפני כשבעה שבועות, הוכרז שלשום (רביעי) באופן רשמי כנשיא סוריה לתקופת המעבר. בנאומו הראשון לאומה התחייב אל-ג'ולאני לרדוף אחרי "הפושעים ששפכו דם סורי וביצעו טבח ופשעים", ולהקים ממשלת מעבר שתשקף את הגיוון בחברה הסורית. למרות זאת, מומחים מזהירים כי הוא עלול לבסס שלטון אסלאמי חד-מפלגתי במדינה.
בין הבטחות למציאות
מרבית תוכן נאומו של אל-ג'ולאני דלף עוד לפני שידורו. במקום הנאום החי לאומה שהובטח, שודר נאום מוקלט מראש בפני קהל של לוחמים נבחרים, בו הצהיר כי "שברנו את הכבלים והמעונים שוחררו. הסרנו את אבק ההשפלה והביזיון מכתפי סוריה".
המינויים והצהרות המדיניות שלו הוזנו לתקשורת הממלכתית במהלך היום בסדרת הודעות מבלבלות מפי מפקד בכיר בהיאת תחריר אל-שאם (HTS), ארגון המורדים שהוא הנהיג נגד אסד.
"בסופו של יום, ההכרזות האלה מהנאום אינן חדשות גדולות", צייץ צ'רלס ליסטר, מומחה לענייני סוריה מהמכון למזרח התיכון, "זה רק מעגן פורמלית את מה שהיה המצב בפועל מאז ה-8 בדצמבר. הצעדים הממשיים בטרנספורמציה הם המבחן האמיתי".
ליסטר הוסיף כי רעיון הפירוק וההתמזגות של הקבוצות החמושות נמצא על השולחן עוד משנת 2015, והוא שהביא את סוגיית הקשר עם אל-קאעדה לנקודת משבר באמצע 2016 – מה שהוביל לשני השינויים סביב שם הארגוןף כמעין rebranding.
איימן ג'וואד אל-תמימי, מומחה לענייני סוריה, ניתח את נאומו של אל-ג'ולאני וזיהה מספר מאפיינים מרכזיים: למעט הפתיחה האסלאמית המסורתית, הנאום שילב בתוכו מסגור חילוני ולאומי דומיננטי, תוך התייחסות לסוריה כמולדת וכחלק מחבר המדינות הלאומיות.
אל-ג'ולאני הקפיד לאזכר באופן שוויוני גברים ונשים בדבריו על בניית סוריה מחדש, ואף הזכיר את חמזה אל-ח'טיב, ילד שנהרג על ידי משטר אסד ב-2011 על כך שהפגין נגד המשטר. הוא גם התחייב לקיים בחירות חופשיות בעתיד, והדגיש כי מינויו לנשיא לא היה "הפיכה" או החלטה של מנהיגי המרד בלבד, אלא תוצאה של תהליך התייעצות מעמיק עם מומחים משפטיים.
מג'יהאדיסט ואנרכיסט למנהיג מדינה
אל-ג'ולאני, שנולד בערב הסעודית למשפחת גולים סורים (שבמקורם מהרי הגולן, ומכאן שמו שפירושה המילולי- "הגולני"), עבר מטמורפוזה מרחיקת לכת מאז תחילת דרכו. בשנת 2003 הצטרף לאל-קאעדה בעיראק ונלחם נגד הכיבוש האמריקאי, שם בילה מספר שנים בכלא אמריקאי. עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, הקים את ג'בהת א-נוסרה, שלוחה של אל-קאעידה. בהמשך ניתק קשרים עם אל-קאעידה, וארגונו התפתח להיות היאת תחריר אל-שאם (HTS).
מאז עלייתו לשלטון בדצמבר, אל-ג'ולאני, כיום בן 42, מנסה להציג עצמו כמנהיג פרגמטי ומתון. הוא החליף את שמו המלחמתי לשמו האמיתי – אחמד א-שרע, זנח את הלבוש הצבאי לטובת חליפה ועניבה, ונפגש עם שורה ארוכה של דיפלומטים זרים בדמשק. בכיר אמריקאי שביקר בדמשק בדצמבר ציין בשביעות רצון כי אל-ג'ולאני "נתפס כפרגמטי". ארה"ב כבר ביטלה פרס של 10 מיליון דולר שהיה מוצע תמורת ראשו.
סגנון מנהיגות ואידיאולוגיה
להערכתו של פאוז ג'רג'ס, פרופסור ליחסים בינלאומיים בבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE), במאמר בפוריין אפיירס (Foreign affairs), סגנון המנהיגות של אל-ג'ולאני, צפויה לשלב אלמנטים שונים: אסלאם סוני שמרני; לאומיות סורית טרום-בעת'יסטית; ופונקציונליזם טכנוקרטי – תערובת המזכירה את היסודות האידיאולוגיים של מפלגת הצדק והפיתוח הטורקית.
טורקיה משמשת עבור HTS הן כבעלת ברית והן כמודל להתפתחות, כאשר פקידים טורקים כבר מנחים את אל-ג'ולאני ומסייעים לו לבסס את שלטונו.
עם זאת, הלגיטימיות של הממשלה החדשה בדמשק תתבסס על פרשנות אסלאמית מחמירה של האסלאם הסוני ושלטון הרוב. זרם זה, הידוע כ'סלפיה', דוגל ביישום נוקשה של חוקי השריעה כבסיס לסדר הפוליטי. דוגמא לדבר זה היא העובדה שאל-ג'ולאני מעולם לא השתמש במילה "דמוקרטיה", אותה הוא רואה כחילונית ולא-אסלאמית, מסביר פאוז. במקום זאת, הוא מדבר על בניית מוסדות מדינה, מה שעשוי להתפרש כאסלאמיזציה שלהם. שר המשפטים החדש שלו כבר הצהיר כי מאחר ש-90% מהסורים הם מוסלמים, הם יצביעו בעד החלת השריעה.
סכנת החזרה על טעויות העבר: סימנים מדאיגים להתבססות שלטון אסלאמי
"ההיסטוריה מלמדת שהסיכויים לשינוי דמוקרטי אמיתי בסוריה נמוכים", מזהיר פאוז, ומצביע על תבנית היסטורית מדאיגה במזרח התיכון: באיראן של 1979, מחאה שהובלה על ידי מעמד ביניים משכיל, קבוצות לאומיות ותנועות שמאל, נחטפה בסופו של דבר על ידי קואליציה של שמרנים דתיים, ממנה אנו הישראלים סובלים עד היום.
אלה הצליחו להשתלט על המהפכה בזכות רשת המסגדים שלהם, מנהיגות כריזמטית ונכונות להשתמש בכוח נגד יריביהם. גם במצרים, לוב, תוניסיה ותימן, מסביר ג'רג'ס, הצטרפו האסלאמיסטים למחאות באיחור – אך בהמשך השתלטו עליהן. בסוריה, האכזריות המיוחדת של אסד הצדיקה אופוזיציה צבאית, מה שהועיל בסופו של דבר לקבוצות כמו HTS בזכות מנהיגותן הכריזמטית, כישורי הארגון שלהן, האידיאולוגיה הפוריטנית והסולידריות הפנימית שלהן.
משבר מזומנים בסוריה, ממתינים לכספומט (צילום :רשתות ערביות, שימוש לפי סעיף 27 א')
כך, ממשיך פאוז, למרות ההבטחות המרגיעות של אל-ג'ולאני, מסתמן פער הולך וגדל בין הרטוריקה למעשים. על פי ניתוחו, הממשלה הזמנית שהקים מוחמד אל-בשיר מורכבת ברובה מבכירי השלטון המורדני שניהל בעבר במחוז אידליב, כאשר תיקי המפתח: ביטחון, מודיעין, כלכלה ויחסי חוץ – ניתנו למקורביו. במקביל, למשרות מושלי הערים המרכזיות מינה נאמנים מקבוצה אסלאמית אחת בלבד – אחראר א-שאם.
גם בתחום הצבאי מתגלה מגמה דומה: בתמיכת טורקיה, אל-ג'ולאני שכנע מספר פלגים מורדים להתפרק ולשלב את לוחמיהם במשרד ההגנה של ממשלת המעבר. אולם מיד לאחר מכן הוא קידם באופן חד צדדי 50 מפקדים אסלאמיסטים בכירים לתפקידי מפתח צבאיים, כולל לוחמים זרים מסין, מצרים, ירדן, טג'יקיסטן וטורקיה. משרד ההגנה כבר החל להעביר קורסי שריעה לחיילים חדשים לצד האימונים הצבאיים, והצהיר כי מטרת הצבא החדש היא "לשרת את דתנו". ממילא, האם אפשר לצפות שהשלטון החדש יהיה אחד שונה? פאוז סקפטי.
לחששות אלה ניתן להוסיף את מה שנראה כדחיינות של אל-ג'ולאני ביחס לכינוס "ועידת הדיאלוג הלאומי" שהובטחה, האמורה לדון בהקמת ממשלת המעבר, וביצירת חוקה חדשה לסוריה. בריאיון לערוץ הטלוויזיה "אל-ערביה", בדצמבר האחרון, ג'ולאני העריך כי ייתכן שיידרשו עד ארבע שנים לעריכת בחירות חדשות, וכי כתיבת חוקה חדשה עשויה להימשך עד שלוש שנים. דחיית חוקה ועיכוב קיומם של בחירות חדשות בהתאם לאלמנטים היסודיים של הדמוקרטיה, מאותתים סימני סכנה ביחס להיותו של השלטון החדש בסוריה כרודף צדק, שוויון, או לפחות כהיותו ביסודו אחד הקרוב לדמוקרטי (במובן כזה או אחר).
אחרי הנאומים היפים באים האתגרים הקשים
אחד האתגרים המשמעותיים ביותר של אל-ג'ולאני הוא באיחוד הקבוצות המיליטנטיות שבמדינה, לצבא אחד ואחיד של המדינה. הכוחות הדמוקרטיים הסוריים (SDF) בהובלה כורדית, הנתמכים על ידי ארה"ב ושולטים בצפון-מזרח המדינה, נעדרו באופן בולט מכנס הניצחון שלו. העימותים בין הכוחות הכורדיים לבין קבוצות חמושות הנתמכות על ידי טורקיה ומאוחדות עם HTS בצפון סוריה אף התגברו מאז נפילת אסד.
בנוגע ליחסי החוץ של המדינה החדשה, גם פה מצוי אתגר, בפרט אל מול המערב. האיחוד האירופי הודיע על הסרה הדרגתית של חלק מהסנקציות על סוריה, כמדווח בלה מונד. עם זאת, העובדה שארגונו של אל-ג'ולאני עדיין מופיע ברשימות הטרור המערביות מקשה על שיתופי פעולה ותוכניות סיוע. זאת, על-אף המצב העגום והקשה בסוריה, כשעל-פי נתוני האו"ם, 90 אחוז מהסורים חיים מתחת לקו העוני ו-75 אחוז זקוקים לסיוע הומניטרי דחוף. שבעה מיליון הם עקורים פנימיים, ויותר מחמישה מיליון נמלטו למצרים, עיראק, ירדן, לבנון וטורקיה.
קושי נוסף ביחסי החוץ של סוריה החדשה היא המתח שבה היא נמצאת אל מול חבר המשטר הקודם – רוסיה. השבוע ביקרה בדמשק משלחת רוסית בכירה, הראשונה מאז נפילת אסד. על פי דיווח ה-BBC, הממשלה הסורית דרשה מרוסיה לשלם פיצויי מלחמה ולתקן "טעויות עבר". עם זאת, בריאיון לאל-ערביה הדגיש אל-ג'ולאני את "האינטרסים האסטרטגיים העמוקים בין רוסיה לסוריה" והביע רצון שרוסיה לא תנתק את הקשר הקיים "באופן שיערער את יחסיה עם מדינתנו", בציינו כי "כל הנשק של סוריה הוא ממקור רוסי, ותחנות כוח רבות מנוהלות על ידי מומחים רוסים".
גם בתחום הכלכלי-חברתי לאל-ג'ולאני מלאכה רבה, כשהמצב בשטח דורש פעולה מהירה. בתי קפה בדמשק אמנם התמלאו בסורים, חלקם גולים שחזרו מאירופה וטורקיה וחלקם מקומיים שחיו תחת שלטון אסד, כדי לשמוע את נאומו, כך דיווח האקונומיסט. אך האתגר עצום: עד לכיבוש דמשק, ארגונו של אל-ג'ולאני ניהל למעשה רק עיר אחת במובלעת של חמישה מיליון איש, כך מדווח הוול סטריט ג'ורנל.
כעת, עם כוח של כ-25,000 לוחמים בלבד המפוזרים בערי סוריה הגדולות, וכשהרשויות האזרחיות כבר מתוחות עד קצה גבול יכולתם, הוא נדרש למשימות כבירות: מילוי הוואקום השלטוני, איחוד הפלגים החמושים, שיקום הכלכלה ההרוסה ובניית אמון בקרב העדות והקבוצות השונות במדינה.
"הבעיה אינה בהחלטות עצמן", אמר מוחמד סלים אלח'טיב, בכיר בקואליציה הלאומית של כוחות האופוזיציה הסורית, לוושינגטון פוסט. "הבעיה היא בעיתוי, בהבטחות הקודמות ובבלבול". אליס מופרג', חברת ועדת המשא ומתן הסורית, הוסיפה כי אל-ג'ולאני שואב כעת את הלגיטימיות שלו "משחרור המדינה בכוח צבאי", אך הוא צריך להוכיח לעם הסורי שלא יקים "עריצות חדשה".
בינתיים, התוצאות בשטח מזהירות, אך יותר בכיוון של אזהרה מאשר של זוהר ותהילה. כפי שציין בפני הניו-יורק-טיימס, איברהים אל-אסיל, פרופסור סורי למדעי המדינה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון שחזר לדמשק אחרי נפילת ממשלת אסד: "אמנם היה צפוי שהוא יוכרז כנשיא מעבר, אך האופן שבו זה נעשה – והדרך שבה הודרו חלק מהשחקנים הפוליטיים – עלה לו בהון פוליטי. איני חושב שזה היה משנה משחק, אבל זה היה צעד שגרם לאנשים לדאוג ממה שיבוא בהמשך".
