1.7 מיליון תלמידי בתי הספר היסודיים וגני הילדים מסיימים היום (שני) את שנת הלימודים השנייה בצל מלחמת השבעה באוקטובר. 750 אלף מתוכם ייקחו חלק ב"בתי הספר והגנים של החופש הגדול" שמפעיל ממחר משרד החינוך עד גיל תשע. בין המסיימים 168 אלף תלמידי כיתות ו', שהחלו את לימודיהם בכיתה א' עם פרוץ משבר הקורונה, וכעת מסיימים את בית הספר היסודי.
המציאות הביטחונית הרעועה בישראל גזרה על הילדים ובני הנוער, כמו על כולנו, חיים מלאי סטרס שהגיע לשיאו בשבועיים האחרונים של העימות עם איראן. לאלה מהם מכתה ד' ומעלה שללא הקייטנות הפרטיות לא זוכים לרצף של מפגש יומיומי עם דמויות מבוגרות, תופסים לא פעם את המקום המסכים או במקרים קשים יותר, התנהגויות קצה שיכולות להיות מסוכנות. ילדים מוצאים עצמם לא פעם לבד בבית, מול שיטפון מתמשך של מידע, הרבה ממנו קשה, מציף, לא מצונזר, ובוודאי שלא מותאם לגילם.
ד"ר אשר ולר, פסיכיאטר ילדים ונוער, מנהל מקצועי מרפאת נוער ב-ICA המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש, מסביר: "התחושות שמתלוות לשהות הממושכת ברשתות החברתיות מוכרות היטב מהאירועים בשנתיים האחרונות – בלבול, פחד, חרדה, ולעיתים גם קהות רגשית. בלי מסגרת תומכת ומבוגרים שמסייעים להבין, לעבד ולווסת את מה שרואים – הנפש הצעירה נותרת לעיתים רבות חסרת כלים מול מציאות מעורפלת, גדולה ומאיימת" ומוסיף: "התגובות שאנו רואים במקרים רבים אצל ילדים ובני נוער בתקופות כאלה כוללות עצב, חרדה, חוסר שקט, הסתגרות, התפרצויות זעם, עייפות רבה, ולעיתים גם חיפוש אחר הרגעה או הסחה מיידית בדרכים מזיקות – שימוש מוגבר במסכים, גיימינג, הימנעות ממגע חברתי, או חשיפה לא מבוקרת לתכנים קשים ברשת חברתית, ואף התנסויות בחומרים ממכרים".
מה אפשר לעשות כהורים, מורים ודמויות משמעותיות? ד"ר ולר ממליץ: "קודם כל – להיות. גם אם אין תשובות ברורות או פתרונות קסם, הנוכחות המבוגרת היא עוגן. חשוב ליזום שיחה גם כשנדמה שאין על מה לדבר, עצם קיום השיח מסייע להם לחוש את הנוכחות שלנו ולהרגיש רגועים יותר. שימו לב שאתם כדמויות סמכות לא בורחים בעצמכם למסכים או לתעסוקות המנתקות את עצמכם מהילדים ומהצרכים שלהם. אנו יודעים שגם להורים קשה, ולכן שימו לב שאתם מקבלים את המקום שלכם על מנת שתוכלו להיות עבור הילדים והנוער שלכם".
ולר מדגיש כי גם במלחמה, גם בשגרה, גם בחופש גדול, יש לשים לב לשימוש במסכים – לא בגישה שיפוטית, אלא מתוך הבנה אמפתית: זו הדרך של רבים מהם "להישאר מחוברים": "עזרו להם לבחור במה הם צורכים, ולסנן יחד תכנים. בדקו מה הם ראו, דברו איתם על כך, גם אם ובמיוחד אם במקרה נתקלו בתוכן קשה, נסו להחזיר להם תחושת שליטה. איך? לעבד יחד תכנים קשים ולדבר אותם. לא להשאיר בבטן ולא לתת למוח להריץ תרחישי אימים שאין להם קצה, ובמיוחד והכי חשוב גם להם וגם לכם לא להישאר עם זה לבד".
מחקרים מראים שוב ושוב שגורם המגן הכי חשוב במיוחד בתקופות קשות הוא קשר. וזו אסטרטגיית היציאה הרגשית החשובה ביותר, ממצב טראומתי ומפחיד לשגרה רגועה יותר.
"חפשו דרכים פשוטות להיות איתם – טיול רגלי, ארוחה משותפת, משחק, ציור. גם השתיקות חשובות – לפעמים רק הנוכחות שלכם, הקשובה והרגועה, מרגיעה יותר מכל מילה. העניקו להם יכולת להוות משמעותיים עבור מישהו. עבור חברים, עבור אחים קטנים, לעשות משהו מועיל יעניק להם תחושת עוצמה ושליטה פנימית וכך הם לא יחוו חוסר אונים שיכניס אותם לטלטלה רגשית", אומר ד"ר ולר, "לבסוף זכרו: גם אם הם נראים חזקים, הם זקוקים לכם מאוד. ילדים ובני נוער לא תמיד יודעים לבקש עזרה אבל הם צריכים שנראה אותם, שנהיה שם, שנכוון בעדינות, ושניתן להם לא פחות חום, תשומת לב ומילים טובות ממה שהם מקבלים מהרשת".
