בני לא סובל את סבתו ונגעל מהאוכל שהיא מבשלת. היא ממש נפגעת מזה, והאווירה ביניהם מאוד מתוחה. גם לי קשה מאוד לאכול מהמאכלים שלה כי היא לא מקפידה על ניקיון בבית ולא שומרת על היגיינה במטבח. אגב, הוא גם מעיר לאחיות שלו על האוכל שהן מבשלות, אבל עם זה הרבה יותר קל לי להתמודד – אני דואגת להגיד לבנות שהוא מפסיד. איך אוכל לשפר את הקשר בינו ובין חמותי?
"יש כמה דרכים להתמודד עם הסיטואציה שאת מתארת כאן. הראשונה היא שבן הזוג שלך יפנה לאמא שלו ויגיד לה שהבית שלה לאחרונה הרבה פחות נקי, ושכדאי שהיא תקפיד יותר כדי שיהיה לכם נעים לבקר אצלה. אם הוא יחוש לא בנוח בדרך הזו, הוא יכול פשוט להגיד לה: 'אמא, גידלתי ילד מפונק. הוא לא אוהב את האוכל שלך. מה אני אעשה? לכן, מעכשיו, בכל פעם שאנחנו נבוא הוא לא יאכל את האוכל שלך, והכל בסדר. לא נדבר על זה. הוא קפדן, הוא גם עושה לנו בבית צרות עם הדבר הזה, ולא אוכל את האוכל שהאחיות שלו מכינות'".
"עוד אפשרות שיכולה להתאים לחלק מהאנשים היא פשוט להגיע אליה בלי הילד, ובכל פעם להמציא סיבה לכך שהוא לא מגיע להתארח אצל סבתא. אני חושבת שיכולה להיות דרך אמצע: להגיד לסבתא שהילד קפדן, להזכיר שגם בבית הוא מאוד בררן, ולבקש ממנה לא להפציר בו לאכול – רוצה לאכול? שיאכל. לא רוצה? הכל בסדר, שלא יאכל. תבהירו לה שהוא לא יאכל, ופשוט קחו אותו אליה כדי שתהיו כל המשפחה יחד. יכול להיות שהיא תיפגע, אבל יהיה שקט במקום הזה – אתם לא תרגישו לא נעים, כי אמרתם לה את האמת, בלי להרחיב יותר מדי".
אני אמא לילדה בת 13, ומאז שיש לה חבר היא כל הזמן דורשת לישון אצלו. לטענתה, חברות שלה לכיתה ישנות אצל החברים שלהן. אבל עליי זה לא מקובל – היא לא בגיל המתאים, ומבחינתי זה לא נושא לוויכוח. האווירה בבית הפכה להיות טעונה סביב הנושא הזה. אני מנסה להסביר לבת שלי את העקרונות שלי, אבל היא פשוט מסרבת להבין שיש זמן לכל דבר. נמאס לי לדבר על זה כבר. מה דעתך?
"גם אם כל החברות שלה ישנות אצל החברים שלהן, והילדה שלך היא היחידה בכיתה שיש לה חבר והיא לא ישנה אצלו – זו הבת שלך ואת תחנכי אותה לפי מה שנראה לך. בפעם הבאה שהבת שלך אומרת לך שהיא רוצה לישון אצל חבר שלה, והיא לא מבינה למה לא נותנים לה, את תסתכלי עליה באהבה ותגידי לה, 'ילדה אהובה ונהדרת שלי, אני על הנושא הזה יותר לא מדברת. דיברנו על זה מספיק. את יכולה להמשיך לדבר איתי על זה, הפה שלך ברשותך, אבל אני לא עונה יותר, מתוקה. הסברתי לך את הערכים שלי, וזהו. אני יודעת שאני אמא מעצבנת, אני יודעת שאת כועסת עליי עכשיו, אבל את לא תישני אצלו'. תאמרי לה, ותלכי משם".
"הביאי בחשבון שהיא תבוא אחרייך ותטיח בך כל מיני האשמות, אבל עמדי מאחורי המילים שלך ואל תעני לה. היא מצפה שהיא תחליש אותך ושבסוף את תישברי – הרבה פעמים הילדים משגעים אותנו, ובסוף אנחנו אומרים להם, 'טוב, די כבר… קח את מה שאתה רוצה ולך'. הילדה שלך מחכה לרגע הזה שבו את תגידי לה 'בסדר', אבל כיוון שהרגע הזה לא עומד להגיע, אני מציעה שתפסיקי לדבר על זה. אל תישברי, ותגידי לה שאת פשוט לא רוצה לדבר על זה יותר כדי לא לריב איתה. היא לא תשתנה. את צריכה לעשות את מה שאת עושה, והיא תבין שאי אפשר".
"בנוסף, את יכולה לקבל שיתוף פעולה מאמא של החבר. תתקשרי אליה ותגידי לה, 'הילדים חברים והם מתוקים אמיתיים. היא רוצה לישון אצלו, אבל זה לא מתאים. אני מבקשת את שיתוף הפעולה שלך. כשאת רואה את הבת שלי, אני אשמח אם תוכלי להגיד לה, 'אמא דיברה איתי, ואני יודעת שהיא לא מרשה לך לישון פה. גם אם תבקשי לישון כאן אני אבדוק עם אמא שהיא מסכימה כי אני לא אעשה דברים מאחורי הגב שלה'. את גם יכולה להגיד לבת שלך שאם זה ימשיך, את תיפני לאמא של החבר ותגידי לה את זה. אנחנו, ההורים, עושים המון דברים שמעצבנים את הילדים שלנו. אם היא הייתה ילדה מרדנית מאוד, היא הייתה ישנה אצלו בלי לדבר איתך על זה. אתם סמכותיים בעיניה, היא מעריכה אתכם, והיא לא מורדת עד הסוף".
סייעה בעריכת הכתבה: עדן בן ארי
