הדיפלומטיה של הודו במזרח התיכון שוב נתונה ללחץ מצד הצדדים המסוכסכים במשבר הערבי-ישראלי.
המדיניות המסורתית של הודו להעדיף פתרון שתי מדינות עם מזרח ירושלים כבירת מדינה פלסטינית עצמאית ובת קיימא נותרה ללא שינוי.
עם זאת, הרבה השתנה לגבי האופן שבו הודו מפרשת מחדש את המשמעות וההקשר של מדיניותה הפלסטינית.
לאחר מתקפת חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר, תקשורת הודית ו דעת הקהל הימנית היה נתמך באופן גורף התגובה הצבאית הישראלית בעזה. דיפלומטים ערבים בניו-דלהי הביעו את אי-נחתם מהעוינות ההולכת וגוברת דעת הקהל כלפי פלסטין.
מעבר לאיזון
המחוות הפרו-ישראליות של מפלגת בהרטיה ג'נטה השלטת אינן סוד לדיפלומטים הערבים. הם ידעו שממשלה בראשות ה-BJP בניו דלהי תתחיל פרק חדש של יחסים עם ישראל מעבר ל"פעולת האיזון" המסורתית.
ה BJP והמערכת האקולוגית שלו של תמיכה רואים בישראל מדינה שתמיד עמדה לצד הודו בתקופות של משברים עם פקיסטן.
ישראל, שמודעת למחלוקות בין הודו לפקיסטן, ניצלה זאת במלואה כהזדמנות ושמרה עליה מאמצי נורמליזציה עם פקיסטן סוד כדי להימנע מדעת הקהל הרגישה של הודו.
אלה המודעים למאמציה של ישראל לנרמל את הקשרים עם פקיסטן מבינים ששתי מדינות מוסלמיות, פקיסטן ואינדונזיה, נותרות בראש סדר העדיפויות של ישראל ותומכיה המערביים שהובילו את הסכמי אברהם.
גם סעודיה תומכת ביחסי פקיסטן-ישראלשכן פקיסטן נותרה בעלת בריתה המסורתית המרכזית.
בהקשר זה, ייתכן שהקשרים בין הודו לישראל לא יישארו בלעדיים וייתכן שלא יהיו ממוקדים במיוחד בפקיסטן בטווח הארוך. ישראל, יחד עם פקיסטן וטורקיה, הייתה תומכת מרכזית בכיבוש מחדש של אזרבייג'ן את נגורנו קרבאך ב-2020, בעוד שארמניה הסתמכה על אספקה צבאית הודית.
מאז החל הסכסוך עזה-ישראל, הודו ניצבת בפני אתגר אחר.
ראשית, ישנה דעת קהל פרו-ישראלית חזקה שטבועה באידיאולוגיה של מפלגת השלטון ותומכיה בהודו.
שנית, תחת שלטונו בן העשור של נרנדרה מודי, הודו החליטה לסיים את הרתיעה והבידוד הקודמים מעניינים אזוריים, ולתעדף מחדש את יחסיה עם מדינות המפרץ.
איך סין משתלבת
במהלך מתמשך תחרות על השפעה במפרץ בין ארצות הברית לסין, הודו הצטרפה למאמצים בראשות המערב לתמוך בבטחון וביציבות של מדינות המפרץ.
זוהי הצעה לבדוק את ההשפעה הסינית הולכת וגוברת באזור. הודו מוכנה להציע תמיכה אסטרטגית וביטחונית לאזור במסגרת היחסים המשודרגים החדשים.
ה נורמליזציה איראן-סעודית בתיווך סין עזר גם להודו.
עבור הודו, הערך האסטרטגי האמיתי של איראן אינו במפרץ אלא במרכז אסיה ובדרום אסיה, שם איראן תומכת במאמציה של הודו פרויקטי קישוריות מרובים.
במובן זה, היחסים המתקדמים של הודו עם ישראל זכו להתנגדות מועטה או עמומה מאיראן.
כאשר התפרסמו ידיעות על כך שהודו מספקת נשק ותחמושת לישראל תוך עימות צבאי, לא מדינות ערב ולא איראן הגיבו.
אספקת התחמושת, שטרם אושרה רשמית, היא הצהרה משמעותית על כיול מחדש של הודו ביחסי המזרח התיכון.
כל ההצהרות הרשמיות של משרד החוץ של הודו הדגישו כי פעולות חמאס ב-7 באוקטובר 2023 היו פעולות של "טֵרוֹר"עמדה שננקטה על ידי רוב ממשלות המערב ונתמכת בשקט על ידי בעלות בריתם במפרץ, כולל סעודיה וה- איחוד האמירויות הערביות.
הודו בירכה בעבר על הסכמי אברהם, יוזמה מתקופת דונלד טראמפ לתכנון מחדש של פתרון הסכסוך הערבי-ישראלי מחוץ להחלטות האו"ם. מצרים, ירדן, טורקיה, קטאר ואיראן סירבו לקפוץ על העגלה של תהליך השלום החדש כביכול.
המשבר מעצב את העתיד
אספקת התחמושת לישראל עשויה להביא יותר תמיכה להודו בתוך בירות המערב. עם זאת, המשבר הערבי-ישראלי ממשיך לעצב את מאזן הכוחות העתידי במזרח התיכון, בעיקר מול מדינות המערב ובעלות בריתם במפרץ.
ערב הסעודית הייתה זהירה ורגישה יותר למשבר מכיוון שהפוליטיקה הפנימית שלה רגישה יותר לכעס ותסיסה נרחבת אם היא נתפסת כתומכת בישראל במחיר של מדינה פלסטינית.
איראן, עם שאיפותיה האזוריות, נהנית מתמיכה עממית בלבנון, תימן וחלקים מחברות המפרץ.
בין אם מדינות ערב יקבלו את תפקידה של איראן במשבר הערבי-ישראלי ובין אם לאו, היא נותרה שחקן משפיע שתמיכתו חיונית לשמירה על מנגנוני שלום כלשהם.
העימות הצבאי הקצר בין איראן וישראל הדאיג את המעצמות האירופיות על איבוד דעתן באזור אם ארה"ב תמשיך להתעלם מהדרישות הפלסטיניות.
המפסיד הגדול ביותר
מצרים, לעומת זאת, היא המפסידה הגדולה ביותר במשבר למרות שתמכה בישראל במשך עשרות שנים. מצרים גם נזהרת מנתיבים אלטרנטיביים שנוצרו על ידי המסדרון הכלכלי הודו-מזרח התיכון.
הישראלי מתכנן לחצוב תעלה חדשה בין הים האדום לים התיכון דרך עזה הכבושה לא הולכים טוב עם מצרים. זו הסיבה שמצרים חייבת להגן על חמאס למרות התיעוב שלה מהפטרון האידיאולוגי של חמאס, האחים המוסלמים.
הודו מחפשת הזדמנויות לייצוא ביטחוני מכיוון שממשלת מודי מתמקדת בפיתוח תעשייה ביטחונית איתנה. עם זאת, מכירת תחמושת לישראל במהלך מלחמה מציגה את ייצוא הנשק כהצהרה פוליטית.
השאיפה של הודו לאסטרטגיה אזורית, לעומת זאת, חייבת להיות תואמת את המציאות של האזור שבו ממוקמת הודו. הגיאופוליטיקה שלו תיבחן, אם כן, פחות באוקיינוס האטלנטי ויותר באוקיינוס ההודי ובמפרץ.
שחקנים אזוריים מראים מעט אמון במנהיגות אמריקאית ומחפשים חדש ארכיטקטורת אבטחהשהוא פחות תלוי בארה"ב ובאירופה ומוכן לפתור משברים אזוריים.
בתקופה שלאחר המלחמה בעזה, מעצמות אזוריות כמו מצרים, איראן, טורקיה וסעודיה עשוי לבקש באופן פעיל את השתתפותן של רוסיה וסין באזור. הודו חייבת, לפיכך, להיות מוכנה למעורבות אזורית רחבה יותר מעבר למיידיות דו-צדדית.
עומר אנס הוא עוזר פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת אנקרה Yildirim Beyazit, טורקיה, הוא גם חבר במרכז לדיאלוג הודו-מערב אסיה, צוות חשיבה שבסיסו בניו דלהי.
פורסם במקור תחת קריאייטיב קומונס על ידי מידע 360™.
