ממשלתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מאיצה את המאמצים להקמת מדינה אוטוריטרית במקביל למלחמתה להשמדת הפלסטינים בעזה.
ללא יכולת להשיג את מטרותיה התאומות של יישום עליונות יהודית ברחבי "ישראל השלמה" ומניעת כל אפשרות של מדינה פלסטינית לצד ישראל בתוך ישראל באמצעים דמוקרטיים, המדינה הציונית חייבת לדכא את אזרחיה שלה, כולל יהודים.
הכנסת (הפרלמנט) התריסה נגד התנגדות המונית ל"שינוי שיפוטי" של הממשלה והעבירה בשנה שעברה מרכיב מרכזי בסדר היום החקיקתי שמטרתו להגביל את סמכותו של בג"ץ לעקוף חקיקה שמתנגשת עם חוק יסוד ישראל, הקרוב ביותר שיש למדינה הציונית חוקה. אבל זה נדחה מאוחר יותר על ידי בג"ץ.
שר המשפטים, יריב לוין, לא נרתע, סירב להביא את מינוי נשיא בית המשפט העליון חדש ושני שופטי עליון חדשים שיחליפו כמה גמלאים לאישור הוועדה לבחירת שופטים, שבה אין לממשלה רוב לדחוף את מינויה. מעקף זה מבטיח שיש לו כעת את הרוב הימני הדרוש בבג"ץ כדי להמשיך את סדר היום הדיקטטורי שלו.
הממשלה הציגה שורה של חוקים אנטי-דמוקרטיים חדשים, מגבירה את הפיקוח על הפלסטינים ועל אזרחי ישראל ומגבילה את חופש הביטוי.
חוקים חדשים מקנים לצה"ל ולשב"כ, סוכנות הריגול המקומית של ישראל הכפופה ללשכת ראש הממשלה, סמכויות גדולות יותר לפרוץ למערכות המחשב הפרטיות המשמשות להפעלת מצלמות במעגל סגור ולמחוק, לשנות או לשבש חומרים בהן. , ללא ידיעת בעל המחשב או רשות מבית משפט. הדבר מותר כביכול במקרים העלולים לסכן את "ביטחון המדינה או את המשכיות התפקוד המבצעי של צה"ל בכל הנוגע לפעולות צבאיות המתבצעות במסגרת המלחמה", כאשר הדבר נחוץ בדחיפות וכאשר אי אפשר להשיג גישה "אחרת". דרך המפרה זכויות במידה פחותה".
הממשלה הגישה הצעת חוק נוספת לאפשר לשב"כ לבצע חיפוש במחשבים ובטלפונים סלולריים ללא ידיעת הבעלים. הדבר יאפשר למרגלים של ישראל — באישור ראש הממשלה וחוות דעת משפטית מהיועץ המשפטי לממשלה — לקבל גישה למאגרי המידע של הרשויות הציבוריות, לרבות משרדי הממשלה, המשטרה והמוסד לביטוח לאומי ולהשתמש בתוכנות ריגול מסוג פגסוס. חיפוש במחשבים ובטלפונים המחזיקים בהתכתבות פרטית.
כאשר גם עיתונאים נכללים בהישג ידו של השב"כ, הממשלה מבקשת להגביל עוד יותר את חופש העיתונות. שר התקשורת שלמה קרחי מנסה להשתלט על התקשורת הישראלית, לרבות מסוגל שידור ציבורי. לפני חודשיים נסגרה הממשלה אלג'זירהפעילותה של ישראל/פלסטין, מיתוג אותה כ"שופר של חמאס" ו"איום על הביטחון הלאומי של ישראל" ומאשימה אותה בהסתה נגד חיילים ישראלים. זה הוחרם אלג'זירהציוד השידור של וחסמה את אתרי האינטרנט שלה. הרשת דיווחה בהרחבה על מלחמת רצח העם של ישראל בעזה, ושמרה על כיסוי 24 שעות ברצועה גם כשהקמפיין הפלילי של ישראל הרג ופצע אנשי צוות שלה.
שר הכוח היהודי לביטחון לאומי, איתמר בן-גביר, ביקש לגייס כנופיות ערניות לרדוף אחרי הפלסטינים ולגרש אותם מבתיהם ומאדמתם בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. הוא חילק כ-30,000 רובים אוטומטיים לכל מי שסווג כחבר ב"מאבטחי הקהילה", לא רק בעיירות ובכפרי הגבול אלא בערים ברחבי הארץ, ואישר בקשות לאלפי אנשים ללא סמכות או הכשרה. כיום זה מחזה נפוץ לראות אנשים במרכזי הערים מסתובבים עם נשק תלוי על הכתף. בן-גביר ביקש להקל בתקנות הפתיחה באש.
הוא ביקש לרסן את ההפגנות נגד הממשלה בדרישה לעסקת בני ערובה ולהפסקת אש, ודרש מהמשטרה להפסיק את ההפגנות, לעתים קרובות באלימות בגז מדמיע ובתותחי מים. המאבק בהפגנות כוון בעיקר לאזרחי ישראל הפלסטינים, כאשר מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי הכריז: "כל מי שרוצה להזדהות עם עזה מוזמן לנסוע לשם באוטובוס".
המשטרה מנעה לא פעם הפגנות ביישובים ערביים, תוך שהיא מציינת חוקי הסתה והפרת הסדר הציבורי, כאשר בית המשפט העליון הכריז פה אחד נגד עתירה המתנגדת לאיסור הפגנות בסכנין ובאום אל-פחם. הם עצרו מאות פלסטינים ישראלים על שהביעו הזדהות עם פלסטינים בעזה, התנגדו למלחמה או השתתפו בהפגנות שלום. הרשויות עצרו ארבעה מחוקקים לשעבר שתכננו הפגנה בנצרת, כולל יו"ר ועדת המעקב הערבית העליונה, מוחמד ברכה.
בנוסף, הרשויות דוחקות בחופש הביטוי, ועוקבות אחר כמעט כל ההערות ברשתות החברתיות בגין "הסתה לטרור". על פי מדיניות ההסתה האינטרנטית הקשוחה של משרד המשפטים, המשטרה הגישה יותר מ-130 כתבי אישום, רובם נגד פלסטינים ישראלים, מאז 7 באוקטובר, לעומת 88 כתבי אישום כאלה בלבד בארבע השנים שבין 2018 ל-2022. אין עוד חובה לבקש אישור הפרקליטות לחקור חשד להסתה, עם זירוז הליכים נגד כל מי שנחשד בפרסום הערות התומכות בטרור, גם בגין עבירה ראשונה.
חקיקה לתיקון "חוק הלוחמה בטרור" מרחיבה את מגוון הפעילויות הנחשבות כתומכות או מסיתות לטרור והופכת זאת לעבירה פלילית, שדינה שנת מאסר, לגשת שוב ושוב לתכנים שהופקו על ידי חמאס או דאעש. האוניברסיטאות מיהרו לפתוח בהליכים משמעתיים נגד סטודנטים ששיבחו את חמאס או התנגדו למלחמה. זמן קצר לאחר תחילת המלחמה, 30 אוניברסיטאות ומכללות פתחו 120 הליכים נגד סטודנטים, רובם מבוססים על דיווח על הערות של עמיתים סטודנטים ללא התחשבות בתוכן או בהקשר בפועל של הפרסומים או ההערות.
היחס של ישראל לפלסטינים בתוך בית המעצר שדה תימן במדבר הנגב ובבתי כלא ישראלים אחרים יש השוואה לבסיס הצי האמריקני הידוע לשמצה במפרץ גואנטנמו, קובה ואבו גרייב בעיראק. מזעזע CNN הדו"ח במאי האחרון חשף כי עזתים הכלואים שם – המוחזקים ללא אישום או ייצוג משפטי על רקע "מטעמי ביטחון לאומי" – מכוסים עיניים, נאלצים להיכנס לעמדות לחץ, מוכים, נעלבים ונמנעים מלדבר לתקופות ממושכות. אסירים נאלצו לקטוע את גפיים בשל פציעתם.
בתי הכלא כל כך מלאים בעצירים עזתים, שישראל שחררה את מנהל בית החולים שיפא לאחר חצי שנה, יחד עם 50 נוספים בשל חוסר מקום והוראת בית המשפט העליון לסגור את בית המעצר שדה תימן.
דו"ח ועדת החקירה הבינלאומית העצמאית של האו"ם לגבי בתי הכלא הישראלים ציטט דוגמאות רבות של כוחות ישראליים שהפשיטו בפומבי נשים פלסטיניות מבגדיהן ומרעלותיהן והעבירו אותן להטרדה מינית מול משפחותיהן במהלך פעולות קרקעיות בעזה, כמו גם קורבנות גברים. לאלימות והשפלה מינית בעזה ובגדה המערבית. היא הגיעה למסקנה שתדירות וחומרת ההפרות המיניות והמגדריות הן שככל הנראה "חלק מהנהלים התפעוליים של (כוחות הביטחון הישראליים).
בגדה המערבית אישר שר האוצר והציונות הדתית של ישראל בצלאל סמוטריץ' חמישה מאחזים של מתנחלים שהוקמו באופן בלתי חוקי על פי החוק הישראלי ואישר בניית שיא של 12,855 יחידות דיור בהתנחלויות מאז ינואר. הוא הטיל הגבלות על תנועת בכירי הרשות הפלסטינית (הרשות הפלסטינית) ואישר אכיפה ישראלית נגד בנייה פלסטינית "בלתי חוקית" בשטח B, שנמצא בניהול משותף של הרשות הפלסטינית והצבא הישראלי, תוך הפרה של הסכמי אוסלו. כל אותו זמן, הצבא עומד על המשמר ומגן על מתנחלי הימין הקיצוני כשהם מטיל אימה על הפלסטינים.
סמוטריץ' מבקש את קריסת הרשות, ומעביר רק חלק קטן ממאות מיליוני הדולרים מהכנסות מיסים שישראל גובה מטעם הרשות. הוא ביקש, ללא הצלחה עד כה, לעכב את הוויתור – הקיים מאז 2016 שמגן על בנקים ישראלים מתביעות בגין תמיכה בטרור – עבור בנקים פלסטינים המאפשרים לבנקים ישראלים לבצע עימם עסקאות. לפטור יש חשיבות מכרעת ליבוא סחורות חיוניות של הרשות, לתשלום השירותים והמשכורות החיוניים שלה ולכל הפעילות הבנקאית. בלעדיה, הרשות הפלסטינית וכלכלת הגדה המערבית עומדות בפני קריסה פיננסית שעלולה לערער את היציבות בגדה המערבית ובאזור הרחב.
