המפלגה הפוליטית על סף הובלת אוסטריה ייקח מדינה שמרנית ממילא לקבוצה הולכת וגדלה של מדינות העוברות לימין הקיצוני של הפוליטיקה האירופית. היא פלירטטה עם סיסמאות נאציות, התפנקה עם רוסיה וגררה אזהרות מקבוצות של ניצולי שואה. היא עשתה קמפיין על הבטחות לגרש מהגרים ולאסור צורות פוליטיות של האיסלאם.
מפלגת החירות, המכונה FPÖ, ומנהיג האש שלה, הרברט קיקל, קיבלו השבוע הזדמנות להקים קואליציה שלטונית, לאחר שהמאמצים למנוע מהם את השלטון קרסו. אם הם יצליחו להרכיב ממשלה, זה יהיה הלם למערכת הפוליטית האוסטרית וטלטלה נוספת למערב אירופה, שבה מפלגות ימין קיצוני דומות צומחות בצרפת, בגרמניה ובמקומות אחרים.
אבל זו לא תהיה הפתעה.
עלייתה של מפלגת החירות באה בעקבות שנים של הסכמה גוברת של הימין הקיצוני בפוליטיקה האוסטרית. צמיחתה נעזרה בשערוריות ושינוי אידיאולוגי במפלגה השמרנית היותר מיינסטרימית שהובילה את ממשלות אוסטריה במשך 15 מתוך 25 השנים האחרונות.
בניגוד לגרמניה השכנה, שבה כל המפלגות האחרות סירבו לכלול את האלטרנטיבה הימנית-פופוליסטית לגרמניה בקואליציות שלטון פדרליות, מפלגות אחרות באוסטריה אפשרו למפלגת החירות לחלוק את השלטון במשך שנים כשותף זוטר.
למפלגת החירות יש הרחיב את ערעורו בבחירות האחרונות עם מסר אנטי-ממסדי שמבקר בחריפות את המהגרים, הגבלות קוביד, האיחוד האירופי והתמיכה באוקראינה בהגנתה מפני הפלישה הרוסית. המפלגה זכתה לתמיכה מצד עובדי צווארון כחול, בוגרי אוניברסיטאות, ובאופן ביקורתי, נשים. בבחירות לפרלמנט האירופי הקיץ, היא הייתה המפלגה הפופולרית ביותר בקרב המצביעים האוסטרים מתחת לגיל 35.
"הרעיון שה-FPÖ הוא איכשהו טאבו פוליטי, הרכבת הזו עזבה את התחנה מזמן", אמר לורנץ אנסר-ג'דנסטיק, מדען פוליטי באוניברסיטת וינה.
מפלגת החירות נוסדה על ידי חברים לשעבר ב-SS, הכוח החצי-צבאי הנאצי, בשנות ה-50. היא נמנעה במידה רבה בשנותיה הראשונות, אך אז הפכה אט אט לחלק מהממסד הפוליטי.
המפלגה נכנסה לראשונה לממשלה לאומית עם סוציאל-דמוקרטים פרוגרסיביים ב-1983 ומאז כיהנה בארבע קואליציות שלטון, האחרונה לפני שש שנים בלבד. היא פעילה גם ברמת המדינה ונמצאת בקואליציות ברוב תשע המדינות באוסטריה.
עד סוף שנות ה-80, מפלגת החירות הייתה ישות קטנה ואליטיסטית הקשורה במידה רבה לאחוות אוניברסיטאות לאומניות מסוימות. מנהיג חדש, יורג היידר, משך יותר מצביעים על ידי אימוץ רטוריקה של קמפיין ביקורת חריפה על זרים.
המיקוד הזה הפך לכוח המניע של המפלגה המודרנית, התחדד והתעצם על ידי מר קיקל, שכתב נאומים עבור מר היידר בתחילת הקריירה שלו. מר קיקל כיוון את המסיבה פנימה סיסמאות פרובוקטיביות יותר ויותרכולל הקסנופובי "דם וינאי – יותר מדי זרים לא עושה טוב לאף אחד".
בשנת 2017, מפלגת החירות הצטרפה לקואליציה שלטונית עם מפלגת העם השמרנית. קארין קניסל, אז בחירתה של מפלגת החירות לשרת החוץ, זכתה לביקורת רבה על כך שרקדה בחתונתה ב-2018 עם נשיא רוסיה ולדימיר החמישי פוטין. מאז היא עברה לרוסיה.
הממשל והקואליציה קרסו במהירות ב שַׁעֲרוּרִיָה כולל מצלמה נסתרת, יורשת רוסיה מזויפת ומנהיג מפלגת החירות לשעבר ב-2019.
בתקופת הממשל כיהן מר קיקל כשר הפנים של המדינה, והפקיד אותו כאחראי על בקרת ההגירה, נושא שהיה חלק בלתי נפרד ממצע המפלגה.
הוא עלה לכותרות אז בגלל שהציע "לרכז" פליטים במתקנים ריכוזיים. למרות שמר קיקל טען מאוחר יותר שהוא לא ניסה להתגרות, רבים מאמינים שהשימוש שלו בביטוי מתקופת הנאצים המתייחס למחנות ריכוז היה מכוון.
זה גם לא היה מבודד. מפלגתו של מר קיקל טענה מאז שוב ושוב את המונח "וולקסקנצלר" – "קנצלר העם" – ששימש את היטלר.
בעוד שאחרים במפלגה רצו לרכך את הרטוריקה נגד המהגרים, מר קיקל ניצל פניות גולמיות ורגשיות לעובדים ילידי אוסטרליה. הוא פתח חוסר שביעות רצון בגלל זרם פליטים לאוסטריה מהמזרח התיכון ומאוחר יותר מאוקראינה. בשיאה של מגיפת קוביד-19, הוא גיבש התנגדות למנדטים של חיסונים, נעילה ומסכות.
בקמפיין של הסתיו האחרון, הבטיח מר קיקל לבנות את "מבצר אוסטריה" – באמצעות נקיטת אמצעי ביקורת גבולות קפדניים, גירוש כפוי של מהגרים והשעיית זכויות מקלט לפליטים, מה שיחייב פריצה מהסכם האיחוד האירופי בנושא הגירה. הוא קרא להיפוך צעדים שנועדו להילחם בשינויי האקלים ולהתמקדות מחודשת בדלקים מאובנים.
הוא גם דחף לשינויים פוליטיים שכמה אנליסטים טוענים שידחפו את אוסטריה למודל סמכותי יותר של ממשל, בדומה לויקטור אורבן בהונגריה. שינויים אלה כוללים נהלי משאל עם חדשים שיאפשרו לחלק קטן יחסית מציבור הבוחרים לכפות הצבעה לאומית להפלת הממשלה או לפטר שרים בודדים.
המצע של מר קיקל פנה למצביעים רבים, כאשר המפלגה זכתה במספר המושבים הרב ביותר בבחירות לאסיפה הלאומית בספטמבר. "יש יותר דרישה לקשיחות מסוימת מהפוליטיקה", אמר כריסטוף הופינגר, חוקר בחירות אוסטרי.
עבור חלק זה גרם לבהלה. לאחר הבחירות, כריסטוף הובנר, סגן הנשיא בפועל של ועדת אושוויץ הבינלאומית, אמר כי עבור ניצולי השואה, הניצחון הוסיף "פרק מדאיג חדש לפחדים ודאגותיהם".
מפלגת החירות נהנתה, בין השאר, מהבעיות של מפלגת העם. הקבוצה זכתה בתפקיד הקנצלרית ב-2017, לאחר שפנתה לימין בנושאים רבים. אבל מפלגת העם נקלעה במהירות לשורה של שערוריות, כולל אחת הקשורה ל סקרי דעת קהל מזויפים פורסם בעיתונות. היא גם התמודדה עם חוסר שביעות רצון של הבוחרים בגלל האינפלציה וההגבלות של קוביד, יחד עם שותפתה הקואליציונית האחרונה, מפלגת הירוקים.
לאחר ההפסד בבחירות אמר קארל נהאמר, הקנצלר המכהן ממפלגת העם, כי לא יכנס לקואליציה עם מר קיקל. רבים ראו בהבטחה, שניתנה במהלך הקמפיין, מחזה להחזיק בקנצלר, במקום עמדה אידיאולוגית, שכן לשתי המפלגות יש היסטוריה ארוכה של עבודה משותפת בממשלות מדינות ופדרליות.
"מעולם לא הייתה ביקורת יסודית על הבנת הדמוקרטיה או שלטון החוק של ה-FPÖ" מצד השמרנים, אמר מר אנסר-ג'דנסטיק.
למרות חודשים של ניסיונות, מפלגת העם לא הצליחה להקים קואליציה ללא הימין הקיצוני. ומר נהאמר הודיע השבוע על התפטרותו מהקנצלרית, מה שסלל את הדרך למפלגת החירות לעלות על העליונה בקואליציה.
בקואליציה שלטונית, מר קיקל לא יוכל לקיים את כל הבטחותיו. הממשלה האוסטרית הבאה תצטרך לסגור גירעון תקציבי, מה שעלול לפגוע באג'נדה הכלכלית שלו, כולל הפחתת מסים והגדלת הוצאות חברתיות.
אבל הפופולריות של המפלגה תיתן לו קול חזק כשהוא דוחף לשינויי מדיניות המופנים כלפי זרים ופליטים, לפי אנליסטים. סביר ביניהם: קיצוץ בשירותים החברתיים למי שאינו דובר גרמנית או צמצום הסיוע הכספי לפליטים.
במהלך הבחירות בסתיו, 29 אחוז מהאוסטרים הצביעו למפלגת החירות. הסקרים הנוכחיים מעמידים כעת את תמיכת הבוחרים על יותר מ-35%.
"אם קיקל אי פעם מרגיש שהצד השני לא לוקח את השיחות האלה ברצינות, הוא פשוט קם מהשולחן ומכריח בחירות מוקדמות", אמר מר הופינגר.
