שיקגו, אילינוי – כשבלונים ירדו מתקרתו של מרכז יונייטד עמוס בשיקגו, שורה על שורה של מאמיני המפלגה הדמוקרטית קמו על רגליהם, מחאו כפיים וצועקות בשמחה.
זה היה ביום חמישי בערב, וקמאלה האריס בדיוק נשאה את נאום הסיום של השנה ועידה לאומית דמוקרטית.
האווירה הייתה נלהבת: הדמוקרטים בקהל נדלקו, ורבים זיכו את האריס בחיזוק המפלגה בשבועות שלאחר שהנשיא ג'ו ביידן סיים את ההצעה המדשדשת שלו לבחירה מחדש.
אבל בעוד פרצופים צוהלים נמתחים ככל שהעין יכולה לראות – ובלונים אדומים, לבנים וכחולים נשפכו אל המסדרונות – מצב הרוח קיבל תפנית שונה בולטת מחוץ לזירה.
שם עמדה קבוצה קטנה של אנשים לובשי כאפייה פלסטינית כמעט ללא ניע, נראתה תשושה ושכולה.
ה הנציגים ה"לא מחויבים" של הכינוסשקראה להטיל אמברגו נשק נגד ישראל על רקע מלחמתה ההרסנית בעזה, ספגה מכה לאחר שהאריס אמרה – במונחים לא ברורים – שהיא תמשיך לספק נשק לבת ברית ארה"ב.
אסמה מוחמד, נציגה ממינסוטה, סיכמה את הרגשתם עם סיום הוועידה.
"יש גשם של בלונים על הדמוקרטים במפלגה שלנו, ויש פצצות יורדות על ילדים ומשפחות ואנשים שאני אוהב", מוחמד. אמר לאל ג'זירהדמעות זולגות על לחייה. "זה מה שחשבתי."
פעילה אחרת התחכך בכתפה כדי לנחם אותה כששניהם בכו.
בינתיים, משתתפים מרוצים עברו על פניהם עם שלטי "האריס-וואלס" ודגלי אמריקה.
שתי מציאויות מנוגדות באופן קיצוני צצו בסופו של דבר מהכנס בן ארבעת הימים בשיקגו. מצד אחד, היו אושר והתרגשות. אבל עבור תומכי זכויות הפלסטינים, האמנה הביאה לכאב ואכזבה נוספים.
יותר מ 40,200 פלסטינים נהרגו בעזה בזמן שארצות הברית ממשיכה לשלוח מיליארדי דולרים בסיוע לישראל, שממשיכה להפציץ את השטח הפלסטיני הנצור.
רבים מהפעילים שהגיעו מחוץ לוועידה כדי להפגין היו אבלים: אחרי הכל, במחוז קוק, המקיף את שיקגו, יש את הקהילה הפלסטינית-אמריקאית הגדולה ביותר מכל מחוז בארה"ב.
אלה העובדים בתוך המפלגה הדמוקרטית, כולל הנציגים ה"לא מחויבים", נאלצו לשאת את הצער הזה לאווירה החגיגית של הכינוס. הם סיפרו סיפורים מחרידים על הקטל, העקירה והייאוש בעזה – הכל בעזרת כספי המסים של ארה"ב.
אבל בתוך אולם הכנסים, המסיבה נמשכה ללא הפרעה, למעט כמה צעקות של "שחררי את פלסטין" ביום חמישי בלילה בזמן שהאריס דיבר. הקריאות הללו הוטבעו בסופו של דבר על ידי הקהל המריע.
כשהנציגים הבלתי מחויבים ניסו להפעיל לחץ על המפלגה הדמוקרטית מבפנים, מפגינים מחוץ לוועידה התאספו מדי יום כדי להוקיע את האריס וביידן על תמיכתם בישראל.
המפגינים היו מגוונים, נמרצים וכועסים. הם התאספו עם דגלי פלסטין וקראו נגד הכיבוש בעזה והמפלגה הדמוקרטית.
"DNC, הידיים שלך אדומות! למעלה מ-40,000 הרוגים", צעקה ביום רביעי צעירה זעירה בחיג'אב במגפון. אלפים בצעדה הדהדו את הפזמון שלה.
עם זאת, היו שחששו שהעיר תיפול לכאוס כפי שעשתה ב-1968 כשקיימה כינוס דמוקרטי על רקע תנועת זכויות האזרח ומלחמת וייטנאם הלא פופולרית.
אז, המשטרה פצחה באלימות נגד מפגינים נגד המלחמה. הפעם, שום פיצוץ לא התממש.
היו כמה התכתשויות, אבל ההפגנות היו שלווים, והמפגינים מעולם לא הורשו להתקרב יותר מדי למרכז הכנסים, שהיה מוגן על ידי היקפי ביטחוני עם מספר שכבות של מחסומים.
ובכל זאת, ההקבלות של 1968 היו שם בתודעתם של מפגינים רבים, שראו במלחמת עזה את וייטנאם של הדור הזה.
"בדיוק כמו 1968, אין מה לחגוג", קראו מפגינים.
במשך ארבעה ימים צעדו המפגינים והנציגים הבלתי מחויבים, קראו ואף התחננו שישמעו ויכירו אותם.
אך נראה שקולות המפגינים לא הזיזו את הנהגת המפלגה. הקמפיין ומארגני האירועים של האריס דחו בסופו של דבר את בקשת התנועה להופיע דובר פלסטיני במהלך הכינוס.
ובעוד האריס וביידן קראו להפסקת אש בעזה, תומכי זכויות הפלסטינים אמרו שההצהרות שלהם לא נופלות. מספר פעילים טענו השבוע כי לא תהיה הפסקת אש כל עוד ארה"ב ממשיכה לספק לישראל עם הנשק כדי לתדלק את המלחמה.
אל-ג'זירה דיברה עם תומכי האריס רבים בוועידה; הם היו סימפטיים או אדישים למפגינים. דוברי הוועידה שהזכירו פלסטינים וקראו להפסקת אש זכו לתרועות רועמות מהקהל.
ובכל זאת, הדמוקרטים היו להוטים שהתוכנית תימשך כשהם התאספו סביב האריס. פלסטין, מבחינתם, לא נראתה בראש סדר העדיפויות. המלחמה בעזה והמביאים את הנושא לוועידה נראתה כאחרי מחשבה, אם לא מטרד.
הכנס הסתיים כעת. אבל הפער העז בין שמחה לייסורים בשיקגו עלול להטריד את המפלגה הדמוקרטית לשנים הבאות.
כמעט לכל תומך ומפגין פרו-פלסטיני אל-ג'זירה דיבר בוועידה היה אותו מסר: "אנחנו לא הולכים".
