בתקופה האחרונה הולך ותופס מקום בשיח האזורי מונח שמעורר לא מעט סימני שאלה – "מעבר דוד". אף שמדובר ברעיון שלא הוכרז רשמית על ידי ישראל, הוא זוכה לתהודה רחבה בתקשורת הערבית והאסלאמית, וכן בקרב פרשנים בזירה המזרח־תיכונית, אשר מתארים אותו כתכנית גיאו־אסטרטגית שמטרתה ליצור מסדרון יבשתי מצפון ישראל, דרך דרום סוריה, ועד לאזורי השליטה הכורדיים בצפון־מזרח עיראק.
במספר פרסומים בכלי תקשורת לבנוניים ואיראניים, מוצג הרעיון כחלק מניסיון ישראלי להרחיב את השפעתה האזורית באמצעות שיתופי פעולה עם קהילות מיעוטים לא־ערביים, ובהם הכורדים והדרוזים. לטענת מקורות אלה, מדובר בפרויקט רחב היקף המבוסס על גישה היסטורית של בניית בריתות פריפריאליות, שנועדה לעקוף את הסביבה הערבית העוינת לישראל.
גורמים בעולם הערבי מתארים את המסדרון כנתיב יבשתי אסטרטגי שמתחיל ברמת הגולן, עובר דרך מחוזות דרעא, סווידאא והתנף, אזור שבו פועלת אחת מהבסיסים האמריקאיים המרכזיים בסוריה, וממשיך מזרחה עד מעבר בוקמאל ונקודת המפגש עם נהר הפרת בגבול העיראקי. על פי אותם פרסומים, אם יש בסיס לרעיון, הוא עשוי לשרת אינטרסים ביטחוניים, כלכליים ודיפלומטיים עבור ישראל – מהחלשת השפעתה של איראן בסוריה, דרך ניתוק הציר טהראן־דמשק־ביירות, ועד חיבור ישיר למקורות אנרגיה ומשאבים במזרח סוריה.
ד"ר ליילה נקולא, מרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת לבנון, רואה ברעיון ביטוי לשאיפה לייסוד סדר אזורי חדש, הנשען על חלוקה אתנית של מדינות ערב ועל שיתופי פעולה עם קבוצות מיעוטים. לדבריה, מדובר ברעיון שמקורו בחזון גיאו־פוליטי ואידיאולוגי רחב יותר. ד"ר טלאל עטריסי מוסיף כי למרות העיסוק התקשורתי בנושא, מדובר ביוזמה תיאורטית שעלולה להיתקל במכשולים משמעותיים – בראשם נוכחותם של שחקנים אזוריים חזקים כמו "אל־חשד א־שעבי" העיראקי, אשר עשויים להוות מכשול ממשי בפני כל ניסיון להקמת ציר ישראלי־כורדי יבשתי.
להערכת פרשנים התומכים ברעיון כתסריט אפשרי, התפתחויות שונות בזירה הסורית עשויות להוות כר נוח לקידום מיזם מסוג זה – בהן חילופי שלטון בסוריה, התחזקות הכוח הכורדי בתמיכת ארצות הברית בצפון־מזרח המדינה, וסיכומים מול הנהגה דרוזית בדרום. על פי תפיסה זו, מדובר בתהליך שמוביל לפירוקה ההדרגתי של המדינה הסורית ליחידות אוטונומיות דה־פקטו – תרחיש שעשוי לשרת אינטרסים גיאו־פוליטיים של ישראל.
עם זאת, יש לציין כי מדובר בשילוב של הערכות, פרשנויות ותסריטים תיאורטיים, ולא במהלך רשמי או מדיניות מוצהרת. עד כה, אף גורם ישראלי – מדיני, ביטחוני או ציבורי – לא אישר את קיומה של תכנית בשם זה, והיעדר כל אזכור ל"מעבר דוד" בשיח הפוליטי או התקשורתי בישראל עשוי להעיד על כך שמדובר ברעיון ספקולטיבי בלבד.
למרות זאת, בעיני פרשנים ואנליסטים רבים באזור, עצם האפשרות לקיומו של מהלך כזה – גם אם אינו מגובה בעובדות – נתפסת כאיום פוטנציאלי. החשש גובר על רקע המשבר המתמשך בסוריה, חוסר היציבות בעיראק והאתגרים שמציבים מבנים מדינתיים רופפים ברחבי המזרח התיכון. בעיני מבקרי ישראל, דווקא השקט התקשורתי בנושא נתפס כעדות לכך שמדובר במהלך אסטרטגי רגיש, שנבנה הרחק מעיני הציבור.
כך או כך, "מעבר דוד" משקף את עומק החשדנות כלפי כוונותיה של ישראל, לצד חוסר הוודאות השורר במזרח התיכון כולו. בין אם מדובר באיום ממשי, רעיון אזוטרי או תוצר של חרדה אזורית, עצם הנוכחות שלו בשיח מצביעה על מתיחות גוברת סביב שאלות הגבול, הזהות והשליטה במרחב שלא חדל להשתנות.
