לפעמים הרעיונות הכי מעניינים מגיעים בדרכים הכי לא צפויות. מאיה קרפל, בוגרת המסלול לעיצוב בסמינר הקיבוצים, הצליחה לקחת משהו שכולנו מכירים – מפית בד פשוטה – ולהפוך אותו לפרויקט גמר מלא מחשבה, הומור ושאלות על איך אנחנו יושבים, אוכלים ומתנהגים סביב השולחן.
הכול התחיל בכלל מכיוון אחר. מאיה תכננה לעבוד עם בד והדפס רשת, ואז ראתה באינסטגרם הזמנה של "אסיף" – המרכז הקולינרי הישראלי בתל אביב – לבוא ולקחת ספרים עודפים מהספרייה שלהם. היא הלכה עם חברה בשעה מוקדמת כדי להספיק לשים יד על הספרים הכי שווים, וחזרה הביתה עם שקית ספרים כבדה (שנקרעה בדרך…) ועם רעיון חדש לגמרי.
בין הספרים היה "L'art culinaire français" – ספר בישול צרפתי קלאסי משנות ה-50, שמציג מטבח אלגנטי, טכניקות מוקפדות והגשה יפהפייה. עבור מאיה, זה היה כמו הצצה לעולם פורמלי, מלא חוקים וכללים, שמולו עומדות התשוקות הכי בסיסיות שלנו – לאכול, לטעום, ליהנות.
זיכרונות ילדות ושאלות על נימוסים
החיבור שלה לנושא בכלל התחיל בילדות. סבא שלה היה מושיב אותה ליד השולחן ומלמד איך להחזיק נכון את הסכין, מה עושים עם המזלג הקטן ואיך יושבים "כמו ליידי". היא, מצידה, רק רצתה לאכול בידיים ולהרגיש את האוכל. שנים אחר כך, היא הבינה שיש בזה משהו הרבה יותר עמוק – מערכת קודים, כמעט כמו עיצוב, שמכתיבה איך אנחנו מתנהגים בזמן הארוחה.
מהספר הצרפתי היא המשיכה למחקר על ציורי טבע דומם בסגנון הואניטאס – כאלה שמשלבים בין פירות עסיסיים ויין לבין סמלים של קלקול וזמניות. ההקבלה למפית הבד הייתה טבעית: בתחילת הארוחה היא נקייה, מקופלת ומסודרת; בסוף היא מוכתמת וחסרת ערך.
מאיה סרקה דימויים מהספר, צמצמה אותם לצבע אחד ועיבדה אותם כך שיתאימו להדפס רשת עדין. מהצורות יצרה אותיות, ומהן משפטים באנגלית – mind your manners, hold it properly, kind and polite, please do. היא הדפיסה אותם על המפיות כך שהטקסט והציורים ייחשפו בהדרגה, ככל שפותחים את הקיפולים.
מסר כפול: יופי מול שימושיות
התוצאה היא סדרת מפיות שמעבירות מסר כפול: יופי מוקפד וניקיון מצד אחד, ולכלוך ושימושיות מהצד השני. בין ביס לביס, הן מזמינות לחשוב מחדש על נימוסים, מגדר ואיך אנחנו מתנהגים סביב השולחן – והכול דרך פריט יומיומי אחד, שפתאום מקבל חיים חדשים.
הפרויקט של מאיה מוכיח שעיצוב טוב לא חייב להיות מורכב או יקר. לפעמים מספיק להסתכל מחדש על הדברים הכי פשוטים ולשאול: מה הם באמת מספרים עלינו?
