כאשר שלושה בני ערובה ישראלים שוחררו מעזה ביום ראשון, מיטל עופר, גננת ישראלית, חשה שני רגשות מתחרים.
בראש ובראשונה, גב' עופר חשה שמחה – שלוש מבני ארצה, כולן נשים, שוחררו לאחר יותר מ-470 ימי שבי.
ובכל זאת איפשהו בחלק האחורי של מוחה הייתה גם תחושת פגיעה. כדי לשחרר את הנשים, כמו גם שלושים בני ערובה נוספים שצפויים להשתחרר בששת השבועות הקרובים, ישראל הבטיחה לשחרר כ-1,000 אסירים פלסטינים, שחלקם מרצים תקופות מאסר ארוכות על הריגת ישראלים.
אחד מאותם אסירים רצח את אביה של גב' עופר בפיגוע גרזן לפני 11 שנים.
"אני שמחה מאוד שהם חזרו", אמרה גב' עופר, בת 48, על בני הערובה. אבל, היא הוסיפה, "יש רגשות כואבים בידיעה שהאדם שהרג את אבא שלי הולך להיות חופשי".
הן עבור הישראלים והן עבור הפלסטינים, חתימת הפסקת האש עוררה שמחה וחגיגה, אך יש לה גם מחיר עבור שני העמים.
ההסדר משאיר לישראל שליטה בחלקים אסטרטגיים של עזה, ומונע מפלסטינים רבים לחזור לבתיהם ההרוסים לעתים קרובות, לפחות לעת עתה. היא גם כפתה ויתורים כואבים מישראל – כולל שחרור מחבלים מורשעים והאפשרות שחמאס, יוזם הפשיטה שהחלה את המלחמה, יוכל להישאר כעת בשלטון.
למרות מתקפת נגד של 15 חודשים שהרסה את עזה והרגה עשרות אלפי פלסטינים, ישראלים רבים חוששים כעת שהמדינה כשלה ביעדי המלחמה שלה.
לאחר שהשתמש בעזה כקרש קפיצה לפתיחת המתקפה הקטלנית ביותר על יהודים מאז השואה, חמאס עדיין שולט ברוב השטח, ומאפשר לחבריו שנותרו בחיים לצעוד בצהלה בכמה ערים בעזה לאחר תחילת ההפוגה. עבור ישראלים שעדיין מחפשים את התבוסה המוחלטת של הקבוצה, הסצנות הללו היו אגרוף בטן.
אחרים עלולים לסבול את הישרדותו של חמאס אם זה יוביל לשחרור כל החטופים שעדיין מוחזקים בידי הקבוצה בעזה. אבל הפשרה אליה הגיע בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, מבטיחה רק את שחרורם של שליש מהם. אפילו אלה ישוחררו במחיר גבוה – בתמורה לאסירים שהורשעו בכמה מפיגועי הטרור הידועים לשמצה בתולדות ישראל, בנוסף לעשרות נשים וקטינים המוחזקים ללא כתב אישום.
"יש גרסה קיצונית של אמביוולנטיות – אנחנו מרגישים שני רגשות מנוגדים, בעוצמה ובו-זמנית, שילוב של שמחה קיצונית ופחד קיצוני", אמר מיכה גודמן, פילוסוף ישראלי.
הפחד הזה לובש שתי צורות, תלוי בהשקפתו הפוליטית, הוסיף מר גודמן. רבים בשמאל הישראלי חוששים שהפוגה תתמוטט לפני שכל בן ערובה ישוחרר. וישראלים רבים מהימין חוששים שהפוגה תהפוך לצמיתות, ותמנע את התבוסה המוחלטת של חמאס.
"אין ישראלי שאני מכיר שלא התלהב במיוחד מהתמונות של האחיות שלנו חוזרות הביתה", אמר מר גודמן, מחברם של מספר ספרים על זהות ישראלית. "אבל השמאל הישראלי חושש שמא נאבד את ההזדמנות להחזיר את שאר בני הערובה הביתה", הוסיף. "והימין הישראלי חושש שאם המלחמה תסתיים כשהחמאס עדיין עומד על תילו, אולי הפסדנו במלחמה".
מצוקתו של יצחק הורן גילמה את הסכסוך שרבים חשים בשמאל הישראלי. בניו של מר הורן, איתן ויאיר, נחטפו שניהם במהלך התקיפה של חמאס ב-7 באוקטובר 2023 – אך רק יאיר רשום לשחרור במהלך ששת השבועות הראשונים להפסקת האש. איתן לא ישוחרר לעולם אם ממשלת ישראל, בלחץ הבסיס הימני שלה, תחדש את מאמציה להביס את חמאס לאחר ששת השבועות הללו. לעת עתה, מר הורן לא בטוח אם לחגוג או להתאבל.
"הם הציבו אותי בפני דילמה מודרנית של שלמה", אמר יצחק הורן בראיון ברדיו ביום שני, בהתייחסו לסיפור התנ"כי של אם שנאלצה לבחור בין הריגת ילדה לבין מסירתו.
"כולנו מרוצים ממה שקרה אתמול, ואנו מקווים שהדברים יימשכו כך", אמר. "מצד שני, אני כועס, מאוכזב וגם מפחד כי אני לא יודע מה הולך לקרות – מתי איתן יחזור".
לתסכול הזה בתוך תנועת החטופים מתחזקת התחושה שהממשלה יכלה לעשות יותר כדי לערער את חמאס בזמן שהמלחמה עדיין משתוללת. בטענה שניתן להחליף את חמאס רק לאחר סיום המלחמה, הממשלה סירבה שוב ושוב לחפש מעבר כוח בעזה שהיה מאפשר לשחקנים פלסטינים מתונים יותר לנהל את השטח במקומו של חמאס.
במהלך 15 החודשים האחרונים, כוחות ישראליים שלטו בשלב זה או אחר ברוב הערים בעזה, מה שאילץ את חמאס לברוח לאזורים אחרים. אבל בכל מקרה, הצבא עזב מבלי לנסות את המשימה הקשה של מסירת השלטון ליריביו של חמאס.
"חמאס לא רק שרד צבאית – גם המשטר שלו נשאר על כנו", כתב אבי יששכרוף, פרשן ישראלי, בטור ביום שני בעיתון המרכז, "ידיעות אחרונות".
"הרבה מזה הוא לגמרי הודות לממשלת ישראל", המשיך מר יששכרוף. "במשך חודשים סירבו נתניהו ושריו בתוקף לקיים כל דיון מעמיק על יצירת אלטרנטיבה שלטונית לחמאס".
למרות חילוקי דעות בנוגע לאסטרטגיה בזמן מלחמה, ישראלים מכל הרקע חלקו אמביוולנטיות לגבי ההחלטה להחליף בני ערובה ישראלים בעצורים פלסטינים.
יאיר צ'רכי, עיתונאי ישראלי, תיאר את המורכבות שברידוד לשחרור החטופים – שאחת מהם, רומי גונן, היא חברת משפחה – תוך שהוא מגלה כי רוצח אחיו ישוחרר במסגרת אותה עסקה.
"עברו פחות מעשר שנים מאז הרצח, פחות מעשור והוא ייצא? זה בלתי נסבל", אמר מר צ'רכי בשיחת שולחן עגול ששודר בטלוויזיה.
אבל, הוא סיכם, "רומי חי וזה הדבר הבסיסי והפשוט. ההשקפה שלי לא השתנתה: רומי חייבת להיות כאן".
מיירה נובק וגבי סובלמן תרמו דיווחים.
