איראן, אחת ממעצמות האנרגיה המובילות בעולם, נמצאת במשבר חסר תקדים. "באופן מאוד מוזר, למרות שאיראן היא מעצמת נפט, לייצוא נפט גולמי, אבל אין לה מספיק בתי זיקוק ומספיק משאבים להפיק מזה, מהנפט הגולמי, את הדלק וסוגי הדלקים הדרושים", מסביר ל"מעריב", בני סבטי, חוקר המדור לחקר איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).
סבטי חושף תמונה של משבר מערכתי עמוק באיראן. המדינה, העשירה במשאבי טבע, מתקשה לספק לאזרחיה צרכים בסיסיים, בעוד המשטר ממשיך להשקיע במיזמי גרעין וטרור. השאלה המרכזית נותרת: האם המשבר המחריף יוביל לשינוי משטר, או שהעם האיראני ימשיך לשאת בנטל המדיניות הכושלת של הנהגתו?
הבעיה המבנית שחושף סבטי היא כפולה. ראשית, חוסר היכולת לזקק את הנפט הגולמי, ושנית, התלות בייבוא דלקים. כפי שהוא מציין: "היא מייצאת נפט גולמי במחיר מוזל יותר, וקונה בחזרה הדלק ממדינות שיודעות להפיק דלק או דלקים מסוגים שונים״.
המצב הכלכלי החמור משפיע ישירות על חיי האזרחים. "כל הכסף הולך באמת על הטרור ועל הדלק; בקושי מקיימים את המדינה באמת״, מדגיש סבטי.
התוצאות בשטח חמורות במיוחד. סבטי מתאר: "מגיע שלב שתחנות הכוח הפסיקו לפעול. כאילו, אין מספיק דלק להפעיל אותם." יתרה מכך, "בעקבות הפסקות חשמל יש גם הפסקת מים. מערכת המים שלהם היא לא מגובה. היא רק על חשמל הרגיל״.
בניסיון להתמודד עם המשבר, איראן עברה לשימוש בדלקים מזהמים. "הם עברו לשרוף ולהשתמש בדלקים מזהמים יותר, שבעיקר משמשים אוניות. קוראים לזה מזוט", מסביר סבטי. התוצאה: "29 מחוזות מתוך 31 מחוזות באיראן, שזה אומר כמעט כל איראן, הם היו סגורים היום״.
מדובר בצעד חסר תקדים שמעיד על חומרת המצב: "מעולם לא סגרו מוסדות דת באיראן וזה הגיע עד כדי כך שסגרו אותם ושלחו אנשים הביתה, ושלא יבואו להתפלל בקבוצות, כי זיהום האוויר הפך להיות כל כך כבד״.
המצב צפוי רק להחמיר. כדברי סבטי: "כל שנה יש את האירועים האלה, פשוט זה מחריף. לא היה כמו השנה הזאת, ושנה הבאה לא תהיה כמו השנה הבאה… כל שנה הם יאלצו לשרוף את הדלקים המזהמים האלה, וגם לא יהיה להם מספיק״.
סבטי מזהיר כי ללא שינוי מהותי, אין פתרון נראה לעין: "בלי רפורמות עמוקות, בלי הסכם שלום עם המערב, בלי באמת שינוי מאוד מאוד יסודי במשטר, זה בלתי אפשרי״, מה שעלול להוביל לתסיסה חברתית. "דברים כאלה לפעמים יכולים להוליך למהפכה״, מעריך סבטי, ומוסיף: "תלוי כמה האיראנים יהיו עדיין סבלנים ויהיו מוכנים לספוג, או שיגידו זהו, די, איך אפשר לחיות במדינה שאין בה מים?".
בעוד האזרחים סובלים, מצבם של בכירי המשטר שונה לחלוטין. כפי שמציין סבטי: "לבכירים יש מים, יש גז, יש חימום, הכל בסדר״. הוא מוסיף בביקורת: "פשוט האיראנים הם לא מכבדי חיים, אז הם אומרים בסדר, יש איזו גזירה; וגם המשטר אומר, טוב, מה אכפת לי מהציבור? אני אכפת לי מהגרעין, מעצמי, מטרור״.
