בעוד הדיונים בוועידת שינויי האקלים של האו"ם (COP29) בבאקו על האופן שבו לממן פעולות אקלימיות נותרו תקועים, תושבי דרום אפריקה לומדים שייתכן שחלק מה"אנרגיה המתחדשת" לא תהיה מתחדשת אחרי הכל בעידן של עידן האקלים.
השנה, זמביה וזימבבואה חוו בצורת גדולה שהרסה את שתי המדינות. הוא הרס את היבול ושלח את זרימות המים של נהר הזמבזי לשפל היסטורי.
במשך עשרות שנים, סכר קריבה שעל הנהר סיפק את עיקר החשמל שנצרך בזמביה ובזימבבואה. עם זאת, בספטמבר, גורמים רשמיים בזמביה סימנו כי בשל מפלס המים הנמוך ביותר, רק אחת מכל שש טורבינות בצד האגם יכולה להמשיך לפעול.
ערים שלמות נמנעו מחשמל, לפעמים במשך ימים ארוכים. גישה ספורדית לכוח הפכה לנורמה מאז, בשנת 2022, כמות שיא נמוכה של גשמים הובילה לחוסר איזון משווע בין רמת צריכת המים באגם קריבה – מאגר הסכר הגדול בעולם – לבין צריכת המים של זימבבואים וזמביים. זה פגע קשה במשקי בית עירוניים, של-75% מהם יש בדרך כלל גישה לחשמל.
גם אזורים כפריים סובלים מהירידה הדרמטית במשקעים. זמביה חווה את העונה החקלאית היבשה ביותר מזה יותר מארבעה עשורים. המחוזות שנפגעו בצורה הקשה ביותר מייצרים בדרך כלל מחצית מתפוקת התירס השנתית והם ביתם של יותר משלושה רבעים מאוכלוסיית בעלי החיים של זמביה, שמתערערת משטחי מרעה חרוכים וממחסור במים.
כישלון יבול ואובדן בעלי חיים מזינים את אינפלציית המזון. יוניסף דיווח כי יותר מ-50,000 ילדים זמביים מתחת לגיל חמש נמצאים בסיכון ליפול לבזבוז חמור, הצורה הקטלנית ביותר של תת-תזונה. זמביה גם נאבקת בהתפרצות כולרה עם יותר מ-20,000 מקרים שדווחו, מכיוון שהגישה למים הפכה למעט יותר ויותר. זהו מצב חירום של מים, אנרגיה ומזון בבת אחת.
בעוד שרבים מאשימים את שינוי האקלים באסונות הללו, השפעתם על מזג האוויר רק החריפה משבר שכבר קיים. המצב החמור הזה הוא תוצאה של שתי בחירות מדיניות הקשורות זו בזו שמציגות אתגרים עצומים לא רק בזמביה, אלא בחלק גדול מאפריקה.
ראשית, תעדוף של אזורים עירוניים על פני כפריים בפיתוח. מקדם הג'יני של זמביה – מדד לאי-שוויון בהכנסה – הוא מהגבוהים בעולם. בעוד שעובדים בערים נוטים הרבה יותר להרוויח שכר רגיל, השכבות העניות ביותר באוכלוסייה תלויות בעבודות עצמיות חקלאיות ובגחמות האקלים.
הפער האדיר בין עשירים לעניים אינו מקרי; זה בתכנון. לדוגמה, רפורמות המס בעשורים האחרונים הועילו לאליטות עירוניות עשירות ובעלי קרקעות כפריות גדולות, עם חקלאים פרנסה ופועלים חקלאיים שנותרו מאחור.
התוצאה היא שילדים בעיירות זמביה נהנים מגישה אמינה הרבה יותר לתזונה נאותה, מים נקיים, חשמל ושירותים מאשר בני גילם הכפריים. אם 15,000 ילדים זמביים מתים מדי שנה במחוזות כפריים עקב מחלה הניתנת למניעה כמו שלשול ובזמביה כבר עשרות שנים יש את אחד מהשיעורים הגבוהים ביותר של תת תזונה ועיכוב באפריקה, הטיה פרו-עירונית במדיניות ובתקציבים היא האשמה העיקרית.
ההטיה הזו ניכרת גם ב כיסוי של המשבר הנוכחי, שמתרכז במחסור בחשמל מהתושבים העירוניים בגלל הקיצוצים בקריבה ולא בגלל תשע עשיריות מהאוכלוסייה הכפרית של זמביה שמעולם לא הייתה להם גישה לחשמל.
שנית היא ההעדפה המתמשכת של ממשלות אפריקאיות רבות עבור כוח מים. על פני רוב היבשת, הנטייה למפעלים הידרואלקטרים היא מורשת קולוניאלית שנמשכה בשקיקה לאחר העצמאות; זמביה וסכר קריבה שלה הם מקרים נקודתיים.
סכרים יכולים לספק בקרת שיטפונות, לאפשר השקיה וכוח הידרואלקטרי לאורך כל השנה, ובעידן של התחממות כדור הארץ, המאגרים שלהם יכולים לנהל אירועי מזג אוויר קיצוניים בזמן שהאנרגיה שלהם מתחדשת ונקייה – או כך לפחות טוענים תומכיהם.
במהלך שני העשורים האחרונים, מיליארדי דולרים הוצאו על שדרוג או בניית סכרים בגאנה, ליבריה, רואנדה, טנזניה, אתיופיה ובמקומות אחרים. למרות המשבר בקריבה, שם המאגר לא היה בתפוקה מלאה מאז 2011, ובתחנות הכוח הקטן יותר של ערוץ Kafue, ערוץ Kafue Lower ו-Itezhi-Tezhi Power Company, גם זמביה רוצה להגביר עוד יותר את הקיבולת שלה באמצעות פרויקט Batoka Gorge Hydro 5 מיליארד דולר. זה נראה מטופש כשהמגמה העולמית היא ששינויי האקלים פוגעים בייצור כוח הידרו ויכולת ההשקיה.
יתרה מכך, חשוב להדגיש כי השפעות ההפצה של סכרים אינן ניטרליות. הם בנויים באזורים כפריים, אבל הנהנים העיקריים שלהם מתגוררים בדרך כלל במקום אחר. בעוד שסכרים מספקים, או סיפקו, חשמל אמין ובמחיר סביר יחסית למחוזות בחירה עירוניים ולאינטרסים של כרייה שחשובים לממשלות, האנשים והמערכות האקולוגיות בסביבת הפרויקט סובלים לעתים קרובות.
קריבה נבנתה בין 1955 ל-1959 על ידי מעצמות קולוניאליות בריטיות ללא הערכת השפעה סביבתית וגרמה לעקירתם של עשרות אלפי אנשי טונגה גובה. סבל היסטוריה ארוכה של הבטחות הפרות הנוגעות לפיצויים ויישוב מחדש.
הם, כמו 90 האחוזים מהזמביים הכפריים האחרים שחסרים להם גישה לחשמל, היסטורית לא נהנו משלל הסכר בעוד ממשלות זמביות רצופות חגגו את קריבה כסמל לאום זמבי ואחוות דרום אפריקה.
שינויים אקלימיים, כמו סכרים גדולים, אינם משפיעים על כולם באופן שווה. המשברים הבו-זמניים במערכות המים, האנרגיה והמזון מדגישים שבזמביה, ובמדינות רבות אחרות באפריקה, יש לקבל החלטות יסודיות בדחיפות.
אין לבקש מתושבי הכפר לשאת עוד בנטל של החזר החוב והצנע הנלווה. אי אפשר להכריח אותם להסתגל להרס האקלימי ולבעיה הכלכלית הרחבה יותר בכוחות עצמם.
זמביה ומדינות אפריקאיות אחרות צריכות להבטיח שאזורים כפריים וצרכיהם במונחים של גישה מהימנה ובמחיר סביר למים, אנרגיה ומזון יקבלו עדיפות. הרצון הפוליטי והתקציבים הדרושים לכך חייבים להיות זמינים.
הפסקות החשמל וכישלונות היבול שנוצרו בעקבות הבצורת האחרונה, מצביעים שוב על העוולות והסיכונים הקשורים להטיה עירונית וסכרים גדולים. ההתחממות הגלובלית רק תגביר את הפתולוגיות הללו – אלא אם כן יינקטו דרכים שונות בנחישות.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
