על רקע המתיחות הגוברת בין ישראל לעולם המוסלמי, דווקא תחום אחד מצליח לחצות גבולות ודתות: תעשיית המזון. בראיון בלעדי ל"מעריב", חושף ג'מאל, אחד מיועצי החלאל המובילים בעולם, כיצד שיתוף הפעולה בין מוסדות כשרות יהודיים לבין תקני החלאל המוסלמיים נמשך – ולעיתים אף מתרחב – למרות לחצים פוליטיים ומאבקים ציבוריים.
"האוכל הוא שפה משותפת", אומר ג'מאל, מוסמך חלאל ותיק הפועל בין אירופה, המפרץ הפרסי וצפון אמריקה. "גם כשאנחנו לא מדברים אותה שפה, הלב מבין את הערך של כשרות, של חלאל – של אכילה עם משמעות".
הכשרות והחלאל נפגשים באותו קו ייצור
בשנים האחרונות, על רקע גל ההתקרבות בין ישראל למדינות ערב, הולכת ומתרחבת תופעה שקטה אך משפיעה: מוצרים המוסמכים בו-זמנית ככשרים וחלאליים נמכרים על מדפים בדובאי, ניו יורק, פריז – ולעיתים גם בישראל. לדבריו של ג'מאל, שעמד מאחורי כמה מהפרויקטים המשותפים הגדולים ביותר, שיתוף הפעולה בין רבנים מוסמכים למפקחים מוסלמים הפך לעניין שבשגרה: "יש לי רב שאני מתייעץ איתו בקביעות. אנחנו מדברים על חומרי גלם, תהליכים, סמלים. לפעמים לא מסכימים – אבל תמיד מתוך כבוד."
"דווקא עכשיו – רואים נסיגה"
עם זאת, המתיחות הגוברת באזור כבר נותנת את אותותיה גם בענף המזון. לדברי ג'מאל, חנויות מוסלמיות במדינות מערביות החלו להסיר מוצרים בעלי קשר ישראלי, גם אם עומדים בתקני החלאל. מנגד, ישנם גופים כשריים בישראל שנמנעים כיום משיתוף פעולה עם משגיחי חלאל.
"יש פחד, ולעיתים גם הסתה", הוא מזהיר. "אני שומע על חנויות שמבטלות הזמנות של טחינה ישראלית עם חותמת חלאל, רק כי היא מגיעה מחיפה. או על לקוחות שמסירים תעודת כשרות בגלל לחץ מקהלים מוסלמים קיצוניים. זה כואב. כי מי שבאמת מפסיד – זה האנשים הפשוטים, שמחפשים אוכל בטוח, מוסרי, ומאושר לפי אמונתם."
בריאד: רב ואימאם דנים בחומץ יין
באירוע שנערך לאחרונה בריאד, השתתף ג'מאל לצד רב אורתודוקסי בכיר בכנס הלכתי לתקני חלאל. יחד הם הסבירו לרשויות הדת המקומיות על נקודות ההשקה בין ההלכה היהודית לאסלאמית, לרבות סוגיות כמו תוספים תעשייתיים, ניקיון פס ייצור ומעמדו של חומץ יין. לדבריו, הדיאלוג התנהל "בכבוד, ובחיוך".
"שלום לא תמיד מתחיל בפרלמנט", הוא מסכם. "לפעמים הוא מתחיל במקרר. כשצרכן מוסלמי אוכל מוצר ישראלי באמון, וכשמשפחה יהודית סומכת על תעודת חלאל – נבנה כאן גשר. שקט, אולי לא מתוקשר, אבל אמיתי."
סמל כפול, מסר אחד
בעולם שבו הזהות הדתית הולכת ומסתבכת עם פוליטיקה, נדמה שלחותמת הכשרות והחלאל הכפולה יש תפקיד כפול: גם לשמור על תקני מזון מחמירים, וגם לשמש סמל לדו-קיום.
"אני לא נאיבי", מסכם ג'מאל. "אני יודע שלא הכל אפשר לפתור דרך אוכל. אבל אני כן יודע דבר אחד – כשאנשים אוכלים יחד, הם פחות שונאים. ולפעמים, זה מספיק כדי להתחיל שינוי."
