בחורף שעבר היה לי המזל לבלות שבוע בחציית הערים, המדבריות, הנמלים והשדות המוריקים של ישראל בחברת 20 פלוס עמיתים שפים וסופרי אוכל אובססיביים; כבדי המשקל הקולינרי ג'ונתן וקסמן, רות רייכל, ג'ן לואיס, ננסי סילברטון ומארק מרפי היו ביניהם. היינו במסע רוחני מסוג חדש: לחשוף ולהבין מהי ללא ספק ההתכנסות המורכבת ביותר של תרבויות האוכל בעולם. יחד ביקרנו בחוות, במטבחי בית ומסעדות, שווקי בוקר, יקבים, חממות אוכל, חדרי אוכל ידועים ודוכני אוכל לשעות הלילה המאוחרות. היינו להוטים לטעום וללמוד כיצד ארץ כל כך רווית עידנים של סכסוכים (ועדיין כל כך חדשה בהיסטוריה העצמאית שלה) יכולה לשמר את דרכי האוכל העתיקים שלה בתשוקה ובמטרה כזו. עם שמחה על כל ממצא טעים. למעשה, התגליות שלנו הרגישו כל כך בשפע שאחרי זמן מה איבדתי את הספירה, אפילו עם דפי ההערות ושלל התמונות שצילמתי מדי יום. למרות טירוף ההאכלה שלנו, היו כמה רגעים ברורים של בהירות והתגלות, כאשר טעמתי משהו כל כך משביע עד שהוא נצרב עכשיו ולתמיד בזיכרון החושי שלי. מקרה כזה התרחש בשוק הכרמל בתל אביב, המכונה בפי המקומיים שוק הכרמל. בילינו את הבוקר בהדרכת דוכנים ודוכנים של הסופרת אדינה זוסמן, שספר הבישול הישראלי החדש שלה גורם היה בהשראת הספקים והמאכלים של השוק. לקראת סוף הסיור עצרנו בתצוגה יפיפייה של תבניות לחלבה, המתוק הצפוף שבמזרח התיכון עשוי לרוב ממשחת שומשום דחוס (טחינה) וסוכר לאחר מכן מסוחררים או מפזרים כל דבר, משוקולד מריר ועד אגוזים ועד ורדים. שמן. בעל החנות הניח ביד חתיכה מהאהובה עליו, וברגע שהיא התמוססה בפי ידעתי שהיא תהיה האהובה גם עליי. גרידת לימון בהירה וחמצה (לא מיץ) הוסיפה את התו הפרחוני והריחני ביותר לשאר הדברים. קינוח צפוף ואדמתי. קוביות קקאו כהות, פשוט מרירות, איזנו את מה שאחרת הייתה מתקתקה מטלטלת. זה היה שילוב מיומן, כזה שידעתי שאני צריך להחזיר למטבח שלי. כמובן שקניתי לוח גדול ומאז אני נוגס בו (טיפ מקצוען: חלבה תשמור, עטופה היטב, במקום קריר וחשוך במזווה שלך במשך יותר משנה!). בנוסף, השילוש של גרידת לימון, טחינה וניבס קקאו עושה את דרכו לרפרטואר המתוקים והאפייה שלי מאז, החל מפנקייק הבוקר ועד לציפוי הגלידה המושלם – ועוגיות הלימון-טחינה הצנועות, שאי אפשר לעמוד בפניהן. הם עשויים להיות פשוט המתנה האידיאלית לחג עבור כל אחד ברשימה שלך השנה, לא משנה התרבות או האמונה שלך. אחרי הכל, לטעמים אין גבול.
