דיר אל-בלח, עזה – בגיל 24, נגהאם אבו סמרה כבר היה סמל ספורטיבי בעזה.
היא לא רק זכתה בחגורה שחורה בקריירת קראטה מעוררת השראה, אלא גם השלימה שני תארים (תואר ראשון ושני) בחינוך גופני מאוניברסיטת אל-אקצא בעזה שנהרסה כעת.
בשנת 2021, נגהאם גם השיקה מרכז ספורט משלה במובלעת הנצורה, והפצירה בנערות צעירות בעזה לעסוק בספורט, במיוחד קראטה.
היא הייתה מודל לחיקוי לכל הבנות שלמדו חינוך גופני באוניברסיטה, שכיום מונחת כערימת הריסות.
זו הייתה האוניברסיטה היחידה בעזה שסיפקה את תוכנית הלימודים הזו והיא הייתה להוטה לעורר השראה לבנות צעירות לעסוק בספורט.
בינואר מתה נגהאם בבית חולים מצרי, כשהיא מתה מפצעיה נגרם במהלך תקיפה ישראלית שהרגה גם את אחותה רוזאן בדצמבר.
היא הייתה בתרדמת לאחר שהועברה מבית החולים לחללי אל-אקצא בדיר אל-בלח, מרכז עזה, לגבול עם מצרים לפני שנלקחה אל בית החולים באל עריש.
גורם בבית החולים בעזה אמר לאל ג'זירה כי נגהאם הובאה עם רגל ימין קטועה ופציעות ראש קשות. הניתוח היה מסוכן מדי בהתחשב במצבה והיא קיבלה תמיכה בחיים, הוסיף הפקיד.
"המקרה שלה היה אחד הקשים ביותר. ידענו שסיכויי ההישרדות שלה יורדים מיום ליום, אבל היינו צריכים לנסות את זה בכל הנסיבות", אמרה האחות מוחמד יוסף מבית החולים אל-אקצא בעזה לאל-ג'זירה.
"היא הייתה מחוסרת הכרה (ביום שהובאה לבית החולים) ובילתה כך כמעט את כל זמנה, סבלה ורועדת מאוד.
"היינו מאוד להוטים לעזור לה כמה שאפשר. העובדה שהיא הייתה אייקון ספורט בפלסטין ואלוף קראטה לשעבר דחפה אותנו לעבוד ביתר שאת על המקרה שלה. ידענו שהיא זקוקה לטיפול מירבי שהפגינו מוכנות מלאה אליו.
"בשלושה-ארבעה הימים הראשונים שהיא הייתה בבית החולים, מצבה השתפר. עם זאת, היא התחילה עם חום גבוה ויוצא דופן עם דלקות בחזה".
אישור נסיעה רפואי הגיע 'מאוחר מדי'
כשעמדה ליד מיטתה בבית החולים, אביה של הספורטאית הצעירה, מרואן, קרא לאוהדי ספורט ברחבי העולם לעזור לנגהאם "לעמוד שוב על רגליה".
"אני בדרך כלל לא נראה ככה – מצבו של נגהאם הרס אותי ואני לא יכול לסבול לראות אותה ככה," הוא אמר, קולו נשבר מהכאב שלראות את בתו סובלת.
על רקע מלחמתה בעזה, שהרגה כמעט 30,000 בני אדם ופצעו לפחות 70,000, ישראל פנתה גם לבתי חולים ותשתיות רפואיות ברחבי הרצועה, שם מטוסים רחפנים, מטוסים וחיילים כוונו בסביבת המתקנים, והטילו מצור לפני שנכנסו אליהם.
התשתית הרפואית של עזה לא הייתה מספקת למרבה הצער בגלל המצור הישראלי על הרצועה, אבל עכשיו אפילו זה נהרס במלחמה.
ארגון הבריאות העולמי אומר שהתקפות ישראליות הרגו 627 רופאים, אחיות, נהגי אמבולנסים ועובדי בריאות אחרים בין אוקטובר לינואר.
מחסור בדלק, צוות רפואי, אספקה וכוח גרם לכך שבתי החולים הראשיים ברחבי עזה לא היו בשירות. חלקם הפכו לבתי מקלט לפלסטינים בעזה, שנעקרו מבתיהם מספר פעמים על רקע המשך ההתקפות של ישראל מאז 7 באוקטובר.
מטופלים טופלו על הרצפה במסדרונות ואילו הרופאים נאלצו לבצע ניתוחים ללא חומרי הרדמה.
"היינו צריכים להעביר אותה מעזה אבל היינו צריכים אישור לתת לה לעזוב", אמר גורם בבית החולים אל-אקצא.
"קראנו לקהילה הבינלאומית ולמוסדות רפואיים ברחבי העולם לעזרה במשך שבועות רבים, אך לא קיבלנו עזרה.
"כשהותר לה לחצות למצרים, זה היה מאוחר מדי".
"אישה יוצאת דופן"
מרואן, אביה, היה המעריץ הראשון והגדול ביותר של הספורטאי הצעיר. הוא היה מכנה אותה בגאווה "שחקנית הקראטה היפה בעולם" כשהיא עלתה לצמרת הספורט בעזה.
לאחר מותה, אמר מרואן כי נגהאם הייתה "אישה יוצאת דופן".
נגהאם התאהב בקראטה בילדותו. היא הייתה ידועה בזכות הזריזות, הרכות והכישרון שלה מגיל שש.
היא הצליחה להיות אייקון עבור קהילת הספורט הפלסטינית, לייצג את פלסטין מגיל צעיר מאוד בשנת 2011. היא סיימה סגנית פעמיים באליפות פלסטין בקראטה (2017 ו-2018) לפני שזכתה לבסוף בתואר ב-2019.
"הדבר הראשון שהרווחתי מהקראטה הוא כוח אישי, שמקיף את חוזק האופי וכוח הרצון", אמר נגהאם בראיון לרשת הפלסטינית Quds News Network.
ביצועיה המרשימים, עלייתה המהירה ומסירותה לספורט גרמו לוועד האולימפי הפלסטיני לשים לב. נגהאם עמד בתור לייצג את פלסטין באולימפיאדת פריז שתוכננה להתקיים השנה.
ג'יבריל רג'וב, ראש הוועד האולימפי של פלסטין, תיאר את ההפסד של נגהאם כעצום, והוסיף כי ישאיר חור פעור לפלסטין בעולם הספורט.
ב ראיון אחרון עם אל-ג'זירה אמר רג'וב שהוא מאמין שספורט יכול להיות כלי טוב לחשיפת הסבל של העם הפלסטיני ולהדגיש את הנחישות והמחויבות של הספורטאים להשיג את מטרותיהם.
הוא הצביע על הצלחת קבוצת הכדורגל בהגעה לגביע אסיה 2023 בנסיבות נוראיות – "כשאנשים נקברים באלפיהם בתוך ההרס, הזוועות, רצח העם" – כמניע את השחקנים להשיג משהו עבור הפלסטינים.
מחיר המלחמה בספורט בעזה
בנוסף ל-Nagham, תקיפות אוויריות ישראליות הרגו שני כדורגלני חופים פלסטינים, חסן אבו זייטר ואיברהים קאסיאה, וכן שחקן כדורסל, באסם אל-נבאהין, מבורייג' שבמרכז עזה, שם כוכב כדורגל, נאזיר אל-נאש, היה גם בין הנפגעים.
לכדורגל יש למעשה סבל הכי הרבה בין כל ענפי הספורט בעזה. מאות שחקנים ומנהלים נהרגוכולל שחקן הנבחרת ראשיד דאבור, שהיה אמור להצטרף לסגל גביע אסיה שהתקיים בקטאר מוקדם יותר השנה.
בניין ההתאחדות הפלסטינית לכדורגל בעזה היה ממוקד פעמים רבות יחד עם אצטדיוני כדורגל שנהרסו כליל.
פלסטין איבדה את כוכב הג'ודו שלה עבדול חאפיד אל-מבחוח, כמו גם את ראש פדרציית טניס השולחן שלה, מוחמד אל-דאלו. אלפי ספורטאים אחרים נפצעו במלחמה כשהיא ממשיכה לגבות מחיר מהספורט ברצועה הנצורה.
בנוסף לבתי חולים, הרס הצבא הישראלי גם תשתיות נוספות מצפון ועד דרום, בהן בתי ספר, כבישים, רשתות תקשורת ומערכת המים.
ההרס הנרחב הוא חלק מאסון הומניטרי שהולך ומעמיק בעזה – עם עשרות אלפי אנשים רעבים וקרבות קשים ממשיכים לגבות חיים.
ראש אונר"א אמר שסוכנות הפליטים הפלסטינית של האו"ם הצליחה לספק סיוע בפעם האחרונה לצפון עזה ב-23 בינואר. הוא תיאר את "הרעב המתקרב" כ"אסון מעשה ידי אדם".
עם כל יום שעובר ונפילת טיל, חלק מההיסטוריה, התרבות והקיומה של עזה מתפורר וכאשר ייפסק, יידרש הרבה כסף, מאמץ ונחישות כדי להחיות את התשתית הספורטיבית שהתקיפות הישראליות כוונו והשמידו.
