הדבר האחרון שחשוב בכל מבצע תעמולה הוא האם יש בזה אמת.
רשות חמאס לענייני פליטים כינתה את ההנחיה הידועה לשמצה של ישראל, לפיה כל האזרחים צריכים לפנות את החלק הצפוני של רצועת עזה "תעמולה מזויפת".
מי שכתב את זה טועה לחלוטין, ובוודאי לא היה מעורב בתכנון הפלישה המזוינת לישראל בשבוע שעבר שבוצעה על ידי הזרוע המזוינת של הקבוצה הפלסטינית, גדודי קסאם. הדבר האחרון שחשוב בכל מבצע תעמולה הוא האם יש בזה אמת.
הפרצות מפתיעות מרובות של מחסומי הביטחון של ישראל בינה לבין עזה בוצעו בצורה מאוד נחרצת ויעילה, וכך גם ההוצאות להורג ולכידות של אנשי כוחות מזוינים ואזרחים ישראלים בהתנחלויות שרוחשו על ידי לוחמי חמאס.
אך המטרה העיקרית של המתקפה לא הייתה צבאית, למעט אולי במידה המוגבלת של לקיחת בני ערובה שיכולים לשמש כמגן אנושי במקרה של תגמול מזוין ישראלי (צפוי) בשטח. המטרה האמיתית של הפעולה הייתה רצונו של חמאס להפגין למה הוא מסוגל, צבאית ומבחינת נכונות להשתמש באלימות קיצונית.
הפעולה תוכננה כמסר האומר "זה מה שאנחנו יכולים ונעשה" – וככזו היא נופלת תחת אותו חלק חשוב, אפילו מכריע, באמנות המלחמה שאנו מכנים לוחמה פסיכולוגית.
המונח אולי חדש – הוא היה בשימוש לראשונה לפני 80 שנה בקושי, בתחילת מלחמת העולם השנייה – אבל הפעולות שהוא מתאר ישנות כמו המלחמה עצמה, ישנות כמו האנושות.
מאז ומתמיד, מפקדי צבא ידעו שיש להם סיכוי טוב יותר לנצח בקרב אם אויבם נחלש וירד ממורל מפחד ואי ודאות.
ראשי לוחמים עתיקים ידעו שהפתעה היא אחת הטקטיקות הצבאיות היעילות ביותר. אם תגרום לאויבים שלך לנחש מתי ואיך תתקוף, ובמיוחד אם תגרום להם לצפות ממך במקום אחר בזמן אחר, כבר חצי ניצחת בקרב שלך. החצי השני של הניצחון מושג על ידי פגיעה באויב שלך מתי ואיפה שהוא לא ציפה לך והתגברות על התנגדותו המוחלשת.
מלחמות רבות בעבר ניצחו מבלי לנהל או לנצח בקרב מכריע אחד. הסנאטור האמריקני וקצין הצבא לשעבר במלחמת וייטנאם, ג'ון מקיין, הצהיר שהמפקד העליון של וייטנאם, וו נגויאן ג'יפ, ניצח את ארצות הברית במלחמה אך מעולם לא בקרב. במובן זה, חמאס ניצח את ישראל בקרב בסוף השבוע האחרון, אך הוא לא ניצח במלחמה. עם זאת, היא השיגה ניצחון תעמולה חשוב.
מראות של ישראלים מקלעים של חמאס – חיילים ואזרחים – עוררו זעם בישראל וברוב העולם המערבי. אבל בעיני פלסטינים רבים, רוב שאר העולם הערבי ומדינות עולם שלישי רבות, הלוחמים החמושים הפגינו נחישות, עצבי פלדה, מיומנות בשימוש בטכנולוגיות צבאיות מודרניות והתעלמות מוחלטת מחייהם בפעולה. שהוכיחה שאנדרדוגים יכולים לאתגר בהצלחה את השליטה של הגדולים והאדירים. באותו חלק עצום של העולם, חמאס השיג ניצחון תעמולה חשוב.
בישראל ובמערב היא ירתה לעצמה ברגל, ונתנה הוכחה נוספת למי הרואים בלוחמי חמאס רוצחים בדם קר ו"מחבלים". זה גם איחד ישראלים שהתגייסו ללא קשר להבדלים בפוליטיקה או בדעות.
האם חמאס היה מודע להשפעה שהפשיטה תייצר? בהחלט, אבל זה חישב כמובן שכדאי להם להראות את עצמם באור חדש ושוב להעלות את המודעות למצוקתם של הפלסטינים.
התגובה הישראלית הייתה כצפוי: תחילה הגיעה הפצצה אווירית מכוונת של עזה עם השפעה צבאית בספק, ולאחר מכן הגיעה מסע לוחמה פסיכולוגי מיידי. תעמולה ורובים – אסטרטגיה צבאית קלאסית.
הקריאה של ישראל לאזרחים לפנות את צפון עזה תוך 24 שעות היא תעמולה טהורה בתפקיד מלחמה. כל מתכנן צבאי יודע שגם תחת איום קיצוני, אזרחים, שאי אפשר להטיל עליהם משמעת כמו צבאות, שמתנגדים לניסיונות להשרות סדר, שמנסים לקחת איתם רכוש שמאט אותם, ומנסים למצוא דרכים ואמצעים חלופיים וכו'. עשוי לכסות רק 20-25 ק"מ (12.5-15.5 מייל) ביום.
אבל כשהמספרים שלהם יגדלו, ואפילו 10,000 הם עצומים, שלא לדבר על מיליון, הם פשוט יחסמו כל כביש, כולל אלה הדרושים לצבא כדי לתמרן, ויצרו כאוס, פאניקה ודמורליזציה.
זה בדיוק מה שישראל התכוונה לעשות, אבל זה הצליח רק באופן חלקי. למה? נבדוק את זה מחר.
רק להוסיף שצדקתי בכך שהתקפת היבשה הישראלית בעזה לא התרחשה ביום שישי בערב. אני מאמין שזה לא יקרה גם היום.
אבל אני לא אגיד שאולי זה לא יקרה בסוף השבוע הבא. זה עשוי להיות זמן ריאלי עבור הצבא הישראלי להגיע לרמת המוכנות המבצעית הרצויה.
