ההישג הדיפלומטי היה הכותרת הגרנדיוזית "הסכמי אברהם" ומקדמיו הפכו אותו לפריצת דרך ציוויליזציונית ותחילתו של עידן חדש – בלי קשר לכך ששתי מדינות המפרץ מעולם לא היו במלחמה עם ישראל וכבר היו מתמודדים חשאיים מהותיים עם מדינת היהודים. "היום הזה הוא ציר ההיסטוריה", הכריז נתניהו, לצד טראמפ ובכירים מאיחוד האמירויות ובחריין. "זה מבשר שחר חדש של שלום. במשך אלפי שנים, העם היהודי התפלל לשלום. במשך עשרות שנים מדינת היהודים התפללה לשלום. וזו הסיבה, היום, אנו מלאים בהכרת תודה כה עמוקה".
העסקאות יצרו כמה קשרים עסקיים רווחיים בין ישראל למונרכיות, והן רופדו על ידי מכירות נשק גדולות בארה"ב לממלכות הערביות. אבל גם כשעוד מדינות ערביות התחממו לסיכוי לנורמליזציה עם ישראל, ההבנות החדשות לא עשו הרבה כדי לבנות שלום בהקשר שבו הוא היה הכי נחוץ: הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
זה היה ללא ספק בתכנון: נתניהו, מתנגד ותיק למדינה פלסטינית נפרדת וריבוניתראה נתיב הודות לטראמפ לשלב עוד יותר את ישראל בשכונתה תוך כדי הנחת "הבעיה הפלסטינית" על המבער האחורי. היבול ההולך וגדל של שותפות ערביות של ישראל, נזהרת מאיראן ומתוסכלת מהפרעות בתפקוד התנועה הלאומית הפלסטינית, נראה היה מרוצה מהלך עם התהליך.
להסתבך
סיפורים כדי לעדכן אותך
נתניהו נאלץ לצאת מהשלטון אך בסופו של דבר חזר בראש הקואליציה הימנית ביותר בתולדות ישראל. הוא הופיע בספטמבר על בימת העצרת הכללית של האו"ם עם מפה של קשריה החדשים של ישראל באזור שכותרתה "המזרח התיכון החדש"; לא היה לה זכר לתביעות פלסטיניות או פלסטין בכלל.
ואז קרה 7 באוקטובר, ו העולם השתנה. המלחמה שבאה בעקבות הקבוצה המיליטנטית חמאסהתקיפה הקטלנית של דרום ישראל עצבנה את האזור. המערכה המתמשכת של ישראל נגד חמאס ריסקה את רצועת עזה, הוביל לעשרות אלפי הרוגים ולאסון הומניטרי רחב ידיים. צעדים משפטיים בינלאומיים נגד ישראל וממשלת הימין שלה התעוררו: בית הדין הפלילי הבינלאומי עשוי להוציא צווי מעצר לנתניהו ולשר הביטחון יואב גלנט תוך ימים ספורים על תפקידם בהרעבת עזתים לכאורה; בית הדין הבינלאומי לצדק, הזרוע השיפוטית של האו"ם, דן בתיק המאשים את ישראל בביצוע רצח עם וקבע בנפרד ביום שישי כי ישראל צריכה לסיים את הכיבוש שלה בשטח הפלסטיני ולפרק את יישוביו.
זה חוסר התחלה פוליטי לנתניהו, שתחת כהונתו הארוכה בשלטון פרויקט ההתנחלויות הישראלי פרח והתרחב ברחבי הגדה המערבית. הוא מגיע השבוע לוושינגטון לקראת נאום שנוי במחלוקת בקונגרס, כשמאחוריו עומדים חודשים של טראומה וחורבן, ועתיד פוליטי עכור לפניו.
מצמד של שכנותיה הערביות של ישראל, יחד עם הנשיא ביידן ובני בריתו, ניסו בצורה הולמת לנהל משא ומתן על הפסקת אש בין הצדדים הלוחמים. השיחות עדיין לא הניבו את הפסקת האש הרצויה על ידי הפלסטינים וחלק גדול מהקהילה הבינלאומית, או שחרור סיטונאי של בני ערובה ישראלים שביקשו על ידי ציבור ישראלי מוכה צער. בשיחות פרטיות, כמה פקידים אמריקאים וערבים מאשימים את נתניהו – שעמדתו שלו עלולה להסתכן במקרה של הפסקת פעולות האיבה – בסיכול מכוון של הסכם.
"נתניהו בלחץ מכל הכיוונים. יש לו קואליציה שלא מרוצה ממנו ושותפים (בימין הקיצוני) בבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר שמאיימים להפיל אותה אם יסכים להפסקת אש". הסביר מיכאל קופלו מפורום מדיניות ישראל. "יש לו משפחות בני ערובה והאופוזיציה הפוליטית שמפגינים ברחובות במספרים הולכים וגדלים בעד הפסקת אש, ומערכת ביטחון שגם היא בעד עסקה להפסקת הלחימה ולהחזרת בני ערובה חיים הביתה. ביידן דוחף ללא סייג להסכם הפסקת אש ובני ערובה, והשותפים האזוריים של ישראל כולם רוצים שהלחימה תסתיים לפני חודשים".
נסיעתו של ראש ממשלת ישראל הערמומית לוושינגטון היא הימור כדי להפיג חלק מהלחץ הזה. "ההנחיה הראשית של נתניהו היא לשמור על עצמו בשלטון, והוא מצליח", אמר לי אהרון דיוויד מילר, עמית בכיר בקרן קרנגי לשלום בינלאומי ומנהל משא ומתן לשעבר בארה"ב. הוא "בא לכאן כדי להשתמש בקונגרס ובבית הלבן כאביזרים, כדי להדגים את חיוניותו" לציבור הישראלי, הוסיף מילר, והציע שנתניהו "שיחק על הזמן". רפובליקנים, להוטים לסובב את הסכין לתוך ביידן והדמוקרטים, כנראה יאמצו את נתניהו ואת עמדתו המתריסה במלחמה.
"מה שנתניהו כנראה מבקש הוא להגיע לסוף החודש ולפגרת הקיץ הפרלמנטרית". כתבה נרי זילבר ב"פייננשל טיימס".. "ההפסקה נמשכת עד סוף אוקטובר, במהלכה קשה מאוד להפיל או להחליף ממשלה יושבת. אם נתניהו יגיע עד לכאן, הבחירות המוקדמות ביותר שייתקיימו יהיו ברבעון הראשון של 2025".
עד השלב הזה, יהיה דייר חדש בבית הלבן, ונתניהו כנראה מצפה לקדנציה שנייה של טראמפ כדי להגביר את הונו הפוליטי שלו – בדומה לקדנציה הראשונה. אבל המועמד הרפובליקני לנשיאות הפגין פחות התלהבות מנתניהו בחודשים האחרונים, בעוד שהסכמי אברהם – שלוהק על ידי טראמפ כהישג מדיניות החוץ שלו – נראה לא רלוונטי ברגע הנוכחי.
הבית הלבן, בינתיים, התמודד עם התקוממות מצד השמאל על ניהול המלחמה של ישראל ואפשרותה של ארצות הברית. ביידן ויועציו ביקשו לגייס את ממלכות המפרץ וכמה משכנותיה הערביות האחרות של ישראל לפרויקט "יום שאחרי" שאפתני לעזה, שיראה ישות טכנוקרטית פלסטינית מנהלת במשותף את השטח הזה ואת הגדה המערבית, במימון מהמפרץ לשיקום. לזרום לעזה והישראלים והפלסטינים חוזרים לשיחות על פתרון שתי המדינות.
ככל שהמלחמה מתארכת ונתניהו נשאר בתפקיד, זה גם החזון לשלום נראה נידון. הכנסת, הפרלמנט הישראלי, הצביעו ביום שישי לדחות הקמת מדינה פלסטינית – מהלך סמלי שהדגיש את יחסו של נתניהו לקראת נסיעתו לארצות הברית.
"כל עוד נתניהו שם, אין שום סיכוי לתנועה לקראת תוכנית 'היום שאחרי'", אמר לי גורם ערבי המעורב בשיחות על עזה לאחר המלחמה. ללחוץ.
במילים אחרות אין "ציר ההיסטוריה" באופק. יכול להיות שזה בדיוק מה שנתניהו רוצה.
