צ'ושול, לדאק, הודו – צליל המבעבע של מים רותחים על הכיריים וארומה של דאל תרד ממלאים את האוויר במטבח של טאשי אנגמו כשהיא מרדדת בצק להכנת סוג של לחם טיבטי.
"זו מנה שאנו קוראים לה טימוק בלאדאק וטינגמו מעבר לגבול בטיבט", היא אומרת כשהיא מכינה את המנגנון לאידוי הבצק שגילגלה לכדורים הדומים לכופתאות. "זו ארוחה טעימה אחרי יום עבודה קשה."
אנגמו, בן 51, מתגורר בצ'ושול, כפר השוכן בגובה של 4,350 מטר (14,270 רגל) בלאדאק בהודו, אחד האזורים הגבוהים בעולם, הידוע בנהרות ובאגמים הבתוליים, העמקים וההרים הגבוהים והשמיים הצלולים. . צ'ושול נמצאת גם במרחק של כ-8 קילומטרים מקו השליטה בפועל של הודו עם סין, הגבול השנוי במחלוקת דה פקטו בין שתי המדינות.
"הייתי בסביבות גיל 11 כשהבנתי שאני ומשפחתי גרנו קרוב מאוד לגבול הסיני. אז היינו משפחה של רועי צאן, ולעתים קרובות הלכתי ליד הגבול עם אבי כדי לקחת את רעיית הצאן שלנו", אומר אנגמו.
כיום היא עובדת כפועלת במגוון משימות מניקוי כבישים ועד עזרה בבנייה ובישול ארוחות לעובדים אחרים, עבור ארגון כבישי הגבול – היוזמה של משרד ההגנה ההודי לתחזוקת כבישים באזורי הגבול של תת היבשת.
"אפילו נהגנו לסחור במשמשים ושעורה שגדלו בכפר שלנו עם הרועים הסינים. בתמורה, החזרנו עוף, כמה עוגיות סיניות וגם קנקני תה!" היא צועקת ומצביעה על קנקני התה שהיא עדיין מחזיקה בארון המטבח שלה.
אפילו ה מלחמת סין-הודו ב-1962 על סכסוכי גבולות וטריטוריאליים בין השכנים, לאחר שניו דלהי נתנה מחסה לדלאי לאמה ולפליטים טיבטים אחרים, לא ביטלה את האיזון העדין הזה.
מה שעשה היה התנגשות קטלנית בקיץ 2020. בזמן שהעולם נקלט בקרבו נגד מגיפת הקורונה, חיילים הודים וסינים נלחמו במקלות, אבנים ובידיים חשופות לאורך קו השליטה בפועל בעמק גאלוואן של לדאק. . כל צד טען שלחייליו של השני היו חצה לתוך השטח שלהם. הלחימה הקרבית הובילה למותם של 20 חיילים הודים ולפחות ארבעה חיילים סינים. אלו היו מקרי המוות הראשונים לאורך הגבול מזה עשרות שנים.
מאז, שני הצדדים הגבירו את סיורי הגבול והעבירו כוחות לאזור, וחייליהם עסקו מדי פעם בעימותים.
בכפרים לדאקיים רבים הגובלים בסין, מרעה וחקלאות קרובים ל גְבוּל כעת הוגבל על ידי הצבא ההודי. שייט באגם פנגונג טסו הבתולי, שחלקים ממנו נתבעים על ידי ניו דלהי ובייג'ין, הוגבל גם לסירות צבאיות בלבד.
"אנחנו לא יכולים להתקרב יותר לגבול או לסחור עם סינים. גם רועי צאן – רובם נוודים – איבדו אדמות קרוב לגבול מאז שהצבא ההודי מפקח על האזור", היא אומרת.
האדמה נבלעה ברובה על ידי אזורי חיץ צבאיים משני צדי הגבול, כששטחי מרעה עשירים לאורך 2 ק"מ לכל כיוון, כעת אזור אסור עבור הרועים.
נוודים וחקלאים צעירים מתרחקים
עוטה צעיף ורוד וסוודר אפור, קונג'אן דולמה, בשנות ה-30 המאוחרות לחייה, שייכת לקהילת צ'אנגפה – אנשים טיבטים סמינומדיים שחיים ברמת צ'אנגטאנג במזרח לדאק. היא מתגוררת בחושול בחודשי החורף ונוודה בשאר ימות השנה.
דולמה אומרת לאל-ג'זירה שהאדמה הסמוכה לגבול הסיני היא מרעה חורף חשוב לבעלי החיים שלהם. "אבל אם ניקח את הכבשים והעזים שלנו ליד הגבול הסיני, הצבא עוצר אותנו ומייעץ לנו למצוא אדמות מרעה במקומות אחרים. איבדנו שטחי מרעה חשובים בשנים האחרונות, אבל התחלנו להסתגל למגבלות", היא אומרת כשהיא חולבת את הכבשים שלה בסככה פתוחה הבנויה באבנים ומוקפת בהרים הנמוכים.
"במובן מסוים, גם ההגבלות הצבאיות הגיוניות. הם מגנים עלינו מפני החיילים הסינים שאני חושש שיקחו את הכבשים שלנו למקרה שנתקרב מאוד לגבול".
דולמה מתגוררת עם בעלה ובתה המתבגרת ולמשפחה יש כ-200 כבשים שאת הצמר שלהם הם מוכרים להכנת צעיפי פשמינה. זה מקור הכנסה חשוב, היא מסבירה.
היא מבלה ימים בהרים כדי להבטיח ליאקים ולכבשים שלהם גישה לאדמות המרעה הטובות ביותר במהלך החודשים החמים של השנה. קהילת צ'אנגפה נסוגה אל הכפרים בגבעות הנמוכות יותר של לדאק במהלך החורף. היא מתפרנסת ממכירת צמר פשמינה ובשר יאק וחלב.
אבל בתו של דולמה, כמו צעירים רבים ממשפחות הנוודים של רמת צ'אנגטאנג, החלה לפנות למקצועות אחרים כדי להתפרנס. דולמה הוסיף כי ההגבלות הצבאיות על שטחי מרעה הגבירו גם את המומנטום של נוודים צעירים הפונים מאורח החיים המסורתי הזה.
לוגמת כוס מים חמימים לפני שהיא פונה אל ההרים כדי לגרום לבקר שלה לרעות, דולמה נזכרת בימיה הצעירים שבהם לא היו מתחים בגבולות באדמותיהם.
"ביליתי הרבה ימים שמחים בהרים האלה עם הכבשים שלי וכשלא היו הגבלות גבול, היה לנו קל מאוד להעביר את הבקר שלנו על פני שטחי מרעה. היינו גם מתקשרים עם נוודים מסין שהיו מאוד ידידותיים", היא אומרת ומוסיפה שהיא מאחלת שבתה תוכל לחוות את אותו אורח חיים נוודים.
במועצת פיתוח הגבעה האוטונומית של לדאק (LAHDC), גוף מנהלי בבירת שטח האיגוד, לה, קונצ'וק סטנזין, בן 37, הוא חבר מועצה שעובד עם מנהיגי הכפר בצ'ושול כדי להבטיח שהממשל המקומי יתנהל בצורה חלקה.
בשיחה עם אל-ג'זירה במטה LAHDC, סטנזין מכיר בבעיות שסבלו נוודים בלאדאק עקב מתיחות בגבולות.
"שטחי המרעה נמצאים מתחת לאזור החיץ שהוא כיום שטח הפקר. אז, נוודים מתמודדים עם מצב מאתגר, ומנסים להבין לאן לקחת את היאקים והכבשים שלהם. מלבד קרקעות, אנו מתמודדים עם קשיים גם בפאנגונג צו, שם נמשכת בקרת הגבולות הצבאית", מסביר סטנזין. Tso היא המילה הטיבטית לאגם.
"הגירה של (צעירים) מהכפרים שלהם בחיפוש אחר עבודה היא דאגה רצינית", ציין. "זה גם מוביל להיעלמותן של מסורות נוודים כמו רעיית צאן שמאפשרות ייצור פשמינה. אז אנחנו מנסים לחנך את בני הנוער להמשיך את המסורת שלהם תוך כדי עבודה על שיפור המצב הכלכלי בכפרי הגבול".
"אני עדיין זוכר את העוגיות הסיניות"
כשהוא נהנה מכוס תה חמאה לאדאקי במטבחה של אמו טאשי אנגמו, מציין Tsering Stopgais, בן 25, שיצירת מקומות עבודה היא האתגר הגדול ביותר עבור האזור.
"פעם היה נתיב מסחר פתוח בין הודו לסין לאורך הגבול הזה. אם זה ייפתח שוב, זו תהיה הזדמנות כלכלית ענקית עבור רבים מאיתנו", הוא אומר.
"סבי חצה את הגבול כדי לסחור עם סין והרוויח טוב. גם אמא שלי נהגה להתקרב לגבול ולסחור עם הסינים. אני עדיין זוכר את העוגיות הסיניות שהיא הייתה מביאה הביתה".
אנגמו מצלצל ואומר שעימותי הגבול הם כולם פוליטיים.
"גם לרשתות החברתיות יש תפקיד בהפצת שמועות על מתיחות בגבולות. במציאות, זה לא אזור מלחמה פעיל וזה שליו כרגע. זה עימות בין פוליטיקאים ולא אנשים משני צדי הגבול", אומר אנגמו.
בשולי האסיפה הכללית של האו"ם בניו יורק בספטמבר, שר החוץ של הודו S Jaishankar התייחס למצב במזרח לדאק ואמר: "כרגע, לשני הצדדים יש חיילים פרוסים קדימה".
באירוע שארגן המכון למדיניות אסיה, צוות חשיבה בניו יורק, הוא המשיך: "יש לפתור חלק מבעיות הסיור (הגבול)", והדגיש שהיבט זה יפתור את המחלוקת.
קולונל בכיר בדימוס ג'ואו בו, שהיה בצבא השחרור העממי (PLA) של סין וכעת הוא עמית בכיר במרכז לביטחון ואסטרטגיה בינלאומית באוניברסיטת טסינגואה ומומחה לפורום סין, אמר לאל-ג'זירה שסיורי הגבול נמשכים כי " לכל צד יש תפיסה משלו לגבי היכן עובר הגבול".
"לפעמים, למשל, כוחות הסיור הסינים מפטרלים באזורים שנחשבים על ידי ההודים כטריטוריה הודית. וכך גם", הוא אומר.
לפי דיווחים בתקשורת המקומית, סין מנעה מכוחות הודים גישה לנקודות סיור מרכזיות במזרח לדאק, בטענה שהאזורים הללו שייכים לבייג'ינג. ניו דלהי טוענת כי הדבר מקשה על הצבא ההודי לבצע את פעילות אבטחת הגבולות הסדירה שלו באזור.
קולונל בכיר בו אומר שאמנם קשה לפתור את סוגיית הגבול, שני הצבאות חתמו בעבר על הסכמים לשמירה על שלום והשיחות נמשכות למציאת פתרון לפתרון המחלוקת הצבאית והפוליטית.
"חינוך יכול להביא שלום"
סופרת את החרוזים על המאלה הבודהיסטית שלה ומזמרת תפילה, קונזה דולמה בת ה-71, שחיה את מלחמת סין-הודו ב-Chushul ב-1962 כשהייתה כבת תשע, אומרת שהיא חושבת שחינוך הוא מה שיכול להביא לשלום.
"אני רק זוכרת כמה פחדתי במהלך המלחמה ההיא בתור ילדה קטנה. חשבתי שהצבא הסיני ייכנס לבית הספר שלנו", היא אומרת לאל ג'זירה.
"עכשיו אני עובדת כטבחית בבית הספר של הכפר ומקווה שהילדים יתחנכו לגבי שמירה על שלום לאורך הגבול וכיצד אנשים משני צדי הגבול צריכים להבין זה את זה טוב יותר", היא אומרת לאל-ג'זירה.
צרינגנדהו, בן 26, מלמד בחטיבת הביניים הממשלתית בחושול. "אני מלמד ילדים בגילאי שלוש עד 10 בבית הספר הזה. אני מלמד אותם את שפת הלדאקי בהוטי שהיא שלוחה של השפה הטיבטית. אני מלמד את התלמידים על הגבול בכפר שלנו על ידי כך שאני מספר להם את ההיסטוריה של השפה הזו ומסביר להם שטיבט היא כעת חלק מסין והיא מעבר לגבול", אמר לאל-ג'זירה.
"כשאנחנו מחנכים ילדים, אנחנו פשוט אומרים להם שהאדמה מעבר לגבול היא סין ולא מדינת אויב. אני מסתכל על חינוך כדרך להביא שלום. אם מורה מחנך ילדים על מקומות ותרבויות בצורה נכונה, פעולות איבה לא יתקיימו וישרור שלום", הוא אומר.
