דמשק וחאלב, סוריה – עד נפילת משטר אל-אסד, המילה "דולר" הייתה אסורה בפומבי. במקום זאת, אנשים השתמשו בכל דבר ירוק – התחליף האהוב עלי היה "מולוחיה", העלה הירוק שנאכל בתבשיל במדינות ערב.
זה היה סיפור ששמעתי פעמים רבות מסורים כשדיווחתי מחאלב ודמשק בימים שלאחר הפלת המשטר. תחת המשטר הקודם, לקירות היו אוזניים וכל אחד יכול היה להאזין בפינת רחוב או בקצה השני של קו הטלפון.
הביטוי או המילה הלא נכונים – "דולר", למשל – עלולים להנחית אותך באחד מבתי הכלא הידועים לשמצה של אל-אסד.
כעת, עם בית אל-אסד בגלות, פרץ חופש פתאומי שלא היה אפשרי בחמשת וחצי העשורים האחרונים של שלטון משפחתי שושלתי.
סורים שפגשתי הבינו כמה שברירי וחולף יכול להיות חופש ביטוי כזה – רבים אמרו לי שכמה ימים של התנסות בו הספיקו כדי לעולם לא לרצות לחזור.
"לפני כן, היית מקבל את זכויותיך באמצעות קשרים ושוחד", אמר יאמן שיח' מוחאנק, בן 21, שעמד מחוץ למסגד אומיה בדמשק בתפילת יום השישי הראשונה לאחר התמוטטות המשטר.
חיוך קורן על פניו כשהמתפללים חולפים על פנינו, הסטודנט למשפטים הוסיף: "עכשיו, ברוך השם, בגלל השחרור הזה, יש לי תקווה".
אמנם דיווחתי על סוריה הרבה מאז שהתחלתי ב-2011, ודיברתי עם סורים רבים בלבנון, ירדן, טורקיה, מצרים, ארצות הברית, צרפת ובמקומות אחרים, אבל מעולם לא דיווחתי מסוריה עצמה.
כשהלכתי מתחת לעצי רימון ולימון ברחובות דמשק העתיקה והצצה לתוך חצרות נטושות שהתעוררו לחיים, עלו במוחי כל כך הרבה סיפורים ששמעתי מסורים על מה שנלקח מהם בגלות.
זה היה סוריאליסטי, משהו שלא יכולתי לדמיין אפילו שבועיים קודם לכן. התחלתי לדמיין מציאות חלופית שבה אשתי ואני נצא לטיולי יום לדמשק מביירות כדי לבקר חברים או להתפעל מהשכונות ההיסטוריות, או אפילו לנסוע דרך סוריה לעיראק, ירדן או טורקיה.
לא עוד שלטון של איש אחד
סוריה חופשית ופתוחה, ובאומה המתחדשת הזו, יש הרבה תקווה. לוחמים שראיינתי בחאלב, שהיו להם הוגלו כילדים וחזרו כמשחרריםהביע שמחה חסרת מעצורים על היכולת לעמוד שוב על עקבות המצודה ההיסטורית של העיר.
אבל עם חופש חדש, יש דאגות ומלכודות. הרי כל סורי במדינה שגילו פחות מ-60 לא יידע איך החיים תחת שום דבר מלבד סמכות אוטוקרטית מדכאת.
ביום שישי, 20 בדצמבר, דחפתי את הקהל העמוס במצודת חלב עם יוסף אחמד, פרופסור לחשבונאות באוניברסיטת חאלב.
אחמד היה שמח על כך שהמשטר הישן נפל אך נזהר מלחזור על טעויות ישנות.
הדבר החשוב ביותר, אמר לי, הוא לא להציב אף אדם מעל המדינה.
אסור לשכפל את פולחן האישיות סביב אל-אסד עם מנהיגות חדשה, אמר. עד כה, תמונתו של אלוף הפיקוד של הממשל החדש, אחמד א-שרעא, הוגבלה למכונית מזדמנת עם דמותו בחלון האחורי.
פולחן האישיות הרעיל הוא חלק מרכזי במורשת אל-אסד, וכך גם מדינת המשטרה האכזרית אשר נעלמו אלפיםהוביל ל מיליוני עקוריםושיטור עמוקות כל ביטוי, כולל המילה "דולר".
בעוד דולר אמריקאי (ולירה טורקית) מתקבלים כעת במפעלים ברחבי הארץ, עדיין יש חששות שחופש הביטוי וזכויות אחרות שזכינו בהן קשה יאבדו.
בכיכר סאדאללה אל-ג'עברי, במרכז העיר חלב, משפחות דחפו עגלות בין רוכלי רחוב שמוכרים את הדגלים הירוקים, הלבנים והשחורים של סוריה. רבים היו באופוריה, דיברו על הצורך בסוריה דמוקרטית שתייצג את כל הכתות והקבוצות האתניות שלה.
"אני אומר לך, סוריה תהיה בסדר"
זוג מבוגר אחד הגיע לכיכר עם בנם הבוגר כדי לבדוק את האווירה. הם אמרו לי שהם שמחים להיפטר מהמשטר.
"במשך 13 שנים הוא ישב על הכיסא שלו ולא עשה כלום", אמרו לי.
ובכל זאת, כנוצרים, הם דואגים לפגיעותם כמיעוטים. בגלל זה, הם לא רצו לשתף אותי בשמות שלהם או שהקולגה שלי, עלי חאג' סולימאן, יצלם את התמונות שלהם.
עד עכשיו, הממשל החדש בניהולו של חיית תחריר א-שאם, אחמד אל-שרעא, שנקרא בעבר אבו מוחמד אל-ג'ולאני, עשה רק מהלכים חיוביים, הם אמרו לי.
"אנחנו רוצים להיפטר מרעיון העדתיות שנשתל לפני 15 שנה", אמר בנם, מספרה.
בבר בעיר התבדחו על לוחמים חמושים שירו בממסד שלהם. כמה אנשים, לבושים באופן שמרני, הגיעו כדי לשאול אם הבר מגיש אלכוהול, אמר הבעלים, והוסיף שהוא מעולם לא היה בטוח אם הם באים לשתות או מסיבות פחות ידידותיות.
גם האב חנה ג'לוף, הכומר השליחים של חלב והדמות הדתית המובילה של הכנסייה הקתולית בסוריה, מודאג.
מצאתי את ההיסטוריה של ג'לוף מעניינת בכך שהוא חי תחת HTS באידליב ואפילו נחטף על ידי ג'בהת א-נוסרה ב-2014 למשך חמישה ימים.
ג'בהת א-נוסרה הייתה שלוחה של אל-קאעידה בסוריה, אך נפרדה ממנה ב-2016 וניסחה את עצמה מחדש כחיאת תחריר א-שאם.
ג'אלוף אמר שהוא מבין את הפחד בקרב חסידיו ובמיעוטים אחרים, אך הוא קיבל הבטחות שלא ייגעו בסמלים דתיים נוצריים.
יש לו גם ניסיון אישי עם אחמד אל-שרעא, לאחר שהתגורר באידליב בזמן שא-שרעא הוביל את הממשל שם, וכן נפגש עם מנהיג HTS.
"האיש היה קודם כל ישר ורוצה את הטוב ביותר עבור ארצו", אמר ג'לוף.
"הוא עושה משהו למען סוריה… חייתי איתם ואני מכיר אותם ואכן אם הם יישמו את מה שנאמר, אני אומר לכם, סוריה תהיה בסדר. ולא רק סוריה אלא האזור כולו".
תשומת לב רבה ניתנה על ידי התקשורת הבינלאומית לדאגותיהם של מיעוטים – נוצרים, בפרט.
לאחרונה קראתי ראיון עם האינטלקטואל הסורי יאסין חאג' סאלח, שהטיל על המערב את ההתמקדות שלהם במיעוטים, כאשר משטרו של אל-אסד הרג מאות אלפי בני אדם.
אני שותף לסקפטיות שלו בנוגע לדאגה המוצהרת של המערב לזכויות מיעוטים בסוריה, במיוחד לאחר כל כך הרבה אדישות במהלך 14 החודשים האחרונים בעזה.
החששות של מיעוטים הם אמיתיים ואינם ניתנים לביטול, אבל אני גם מקווה שההתמקדות בקבוצת מיעוט מסוימת לא תאפיל או תבטל את המאבק הרחב יותר לזכויות אוניברסליות שאלפי סורים דורשים על פני כתות ואזורים.
עבור רבים נעלמו תנאי הפחד שהטיל משטר אל-אסד. החופש שרכשו הסורים הוא יקר ושביר. רבים הביעו הכרת תודה או פליאה על העובדה שהם יכולים אפילו לדבר בגלוי לעיתונאים.
כדי שהחופש החדש הזה יישאר, הסורים יודעים היטב, הם יצטרכו לחזק אותו באמצעות המאמצים של האמיצים הרבים פעיליםעיתונאים, חברי חברה אזרחית ואזרחים פשוטים – ללא קשר לכת או מוצאם.
