ביירות, לבנון – יוסף סלאח ומוחמד מחמוד החליפו נשיקות לחיים משמחות מהאופנועים שלהם בכיכר קולה, מרכז תחבורה עמוס בביירות.
"היום זה הבוקר הכי טוב", אמר מחמוד החייכן, בן 20. "אנחנו מרגישים את השמחה הגדולה ביותר", הוא סימן לעבר עלי אל-עבד, בן 20, שישב מאחוריו.
"אנחנו מדיר עז זור," אמר אל-עבד והוסיף: "שחרר את דיר עז זור, תרשום את זה ככה!"
אדם מדרום לבנון קונה ארוחת בוקר ממוכר קאק (סוג של לחם ערבי) צעק: "מי ישלוט בך עכשיו? האמריקאים, הישראלים?"
"אני לא יודע, אבל עברו 13 שנים," צעק מחמוד בחזרה. "חאלאס (מספיק)!"
שלושת הצעירים קרנו בבוקר שלאחר סיום שלטונו של שושלת אל-אסד בסוריה לאחר 53 שנים.
מתקפת ברק של קבוצות אופוזיציה סוריות ששחררה אנשים בבתי הכלא של המשטר וכבשה ערים גדולות – חלב, חמה, חומס ולבסוף דמשק – ארכה רק יותר משבוע.
חאפז אל-אסד עלה לשלטון ב-1971, ובנו בשאר ירש אותו ב-2000, לאחר מותו של חאפז.
הסורים התקוממו נגד המשטר ב-2011 אך התמודדו עם דיכוי אכזרי שהתפתח למלחמה שבה היו מעורבים שחקנים אזוריים ובינלאומיים.
נכון לסוף נובמבר, יותר מחמישה מיליון סורים היו פליטים באזור ומיליונים נוספים נעקרו מבית.
סורים שנאלצו לברוח ממולדתם כדי להימלט מהאלימות דיברו עם אל-ג'זירה על התחושות הסוערות שאליהן התעוררו ביום ראשון.
הדים של אכזריות
רוב האזור בירכו על סיום שושלת אל-אסד.
"לב אחד לא מספיק כדי להחזיק את השמחה הגדולה הזו", אמר יחיא ג'ומעה, חומסי בירדן, לאל-ג'זירה. "אנחנו צריכים 10 לבבות כדי לשאת את השמחה הזו".
עם זאת, המשטר נפל, אבל הדי האכזריות שלו נמשכים דרך הנזק שגרם לרבים מאנשיו.
מוחמד, בן 33, חומסי בצ'טורה, לבנון, אמר כי שלושה מקרובי משפחתו שוחררו מהכלא ביום ראשון, אך אחרים עדיין נעדרים.
עם זאת, אמר מוחמד, מעטה הפחד מלדבר אמת התרומם.
"בעבר, אם היית פונה אליי, לא הייתי מדבר. אבל עכשיו אנחנו לא מפחדים", אמר, בעמידה מחוץ למרכז קניות בצ'טורה, כחצי שעה נסיעה מביירות.
"כל הפחד נעלם."
מאחוריו, סורים שמחו וקראו בקול: "אלוהים, סוריה, חופש וזה הכל!"
ג'ומעה גם היה עצוב, לדבריו, ממצבם של האסירים ששוחררו מבתי הכלא של המשטר.
"לכל כך הרבה לא היה מושג מה קורה במשך שנים. היו שחשבו שזה (האיש החזק בעיראק המנוח) סדאם חוסיין ששחרר אותם".
אלפן עבדלמוניים שמיעה, שנמצא אף הוא בירדן, אמר שגם הוא חווה את הכלא של אל-אסד כשנלקח כתלמיד תיכון ב-1982.
"התמלאתי בשמחה, בדמעות למראה העצורים… כשהייתי בתאי הכלא, ראיתי במו עיני ושמעתי במו אוזני את האסירים העינויים סובלים, משהו שאף אדם לא יכול לשאת".
"רבים מחבריי (שנעצרו איתו) מתו בעינויים", אמר שמיע.
הולכים הביתה?
בקהיר שבמצרים דיברו שני צעירים סורים על חזרה למולדתם, למרות שרק אחד מהם מבוגר מספיק כדי לזכור את הארץ שעזב.
אמג'ד, בן 22, הוא אדם מאושר בזמן שעבר את המשמרת שלו.
חבריו לעבודה המצרים שמחו איתו, חיבקו ובירכו אותו על מה שקרה בסוריה.
"עכשיו אני יכול לחזור ולחיות במדינה שלי", אמר עם דמעות בעיניו.
הוא ברח מסוריה לפני שנתיים, כדי להתרחק משירות גיוס אכזרי שיכול להימשך עד שמונה שנים כאשר אל-אסד ניסה לחזק את כוחותיו.
עכשיו, הוא לא צריך להתרחק. "ברגע שתוקף כרטיס האו"ם שלי יפוג, בעוד חודשיים, אסע".
כמה רחובות מעל, סולימן סוקר בן ה-16 מתעסק בחנות בבית הקלייה הקטן שבבעלותו משפחתו.
הנער לא ישן במוצאי שבת כשהמשפחה חיכתה להתפתחויות בגישה לדמשק, ובכל זאת נראה ערני מספיק ביום ראשון, שופע מחשבות.
הוא היה רק בן ארבע כשמשפחתו נאלצה לברוח מגוטה ב-2012, כאשר התקפות המשטר התגברו, אמר. אז הוא זוכר מעט מאוד מסוריה האהובה שלו.
במקום זאת, ההתקשרות שלו ל"בית" באה דרך הזיכרונות של הוריו ואחיו, ודרך שיחה עם משפחתו המורחבת בבית.
ההתיישבות במצרים לא הייתה קלה עבור הסוקארים שכן הוריו נאלצו לעבוד בעבודות מזדמנות במשך שבע שנים לפני שחסכו מספיק כדי לפתוח את בית הקלייה.
אבל זה לא משנה, אמר סולימן. ברגע שהמצב היה יציב בסוריה, הם היו הולכים הביתה.
סוהיב אל-אחמד, בעל מכולת בן 58 בבירת טורקיה, אנקרה, מסכים ומאמין שסורים בחו"ל צריכים לתרום לשיקום מולדתם.
"עלינו לחזור עם לבבות מלאי תקווה ולעבוד כדי להחזיר את סוריה כפי שהייתה ואף טוב יותר", אמר
"אני מקווה שהשמחה הזו היא סימן טוב לסוריה ולאנשיה… אני גם מקווה שעתידה של סוריה יהיה מזהיר, בדיוק כפי שתמיד חלמנו".
בחזרה בטארק אל-ג'דידה, ביירות, עמד בשאר אחמד ניג'ריס, צוהל, ופטפט ליד דוכן הפירות שלו.
"זה ניצחון לכל העולם", אמר ניז'ריס, בן 41.
"אין יותר דיכוי וכולנו יכולים לחיות כעם אחד, בלי עדתיות… זה מה שאנחנו רוצים".
ניז'ריס הוא גם מוותיק בבתי הכלא של אל-אסד לאחר שנעצר והוחזק ללא אישומים במשך חודשיים בכלא Mezzeh ב-2013.
הוא בא מרמת הגולן הכבושה בישראל, לשם נסעו אשתו וילדיו במוצאי שבת – הוא רוצה להצטרף אליהם בקרוב.
"אני יכול ללכת ואני אלך, ברוך השם."
לא עוד בוגי אל-אסד
בבית קפה בטאריק אל-ג'דידה, אחמד, מהכפר של חאלב, גלל בטלפון שלו כשהוא לוגם אספרסו עם בן דודו איברהים. אחמד לא ראה את סוריה כבר 13 שנים אבל איברהים בא והולך.
בעודם משוחחים, נכנס אל בית הקפה חלב נוסף עם שלושת ילדיו, כשהוא נושא מגשי בקלאווה, מתוק מזרח תיכוני, שחילקו לכל לקוחות בית הקפה.
"מזל טוב על הניצחון", אמר בעל בית הקפה לאבי הילדים.
"תראה את זה," אמר אחמד, גולל בסיפורי הפייסבוק של חבריו. רובם היו פוסטים שהציגו את דגל סוריה החופשי הירוק, הלבן והשחור.
"אתה יודע איפה אסד נמצא?" הוא שאל, לפני שסובב את הטלפון שלו כדי להראות מם של הנשיא הסורי המודח. "הוא תקוע במדבר!"
אחמד ואיברהים צחקו מהתמונה שעברה שינוי דיגיטלי של אל-אסד יושב ברגליים משוכלות מחוץ לאוהל.
הם לא יכלו לעשות בדיחות כאלה בעבר, אמרו. אבל ככל שהמשטר הולך, כך גם הפחד והכובד מהדיכוי שחשו סורים רבים במהלך שלטון רב העשור של משפחת אל-אסד.
"אנחנו מאוד שמחים, במיוחד עבור הדורות הבאים", אמר עלי ג'אסם, בן 38, מחוץ לבניין שבו הוא שוער ליד כיכר קולה.
אשתו וילדיו חזרו לדיר עז זור לפני שלושה חודשים כשהתקיפות של ישראל על לבנון הסלימו, והם כנראה יישארו עכשיו כשהמשטר נפל, אמר.
בעוד שהוא הרשה לעצמו רגע של הקלה, ג'אסם עדיין לא היה מוכן להרגיע לגמרי את השמירה שלו.
האופטימיות הזהירה שלו גרמה לכך שהוא יחזיק בעבודתו בלבנון לעת עתה.
"אני מקווה שהימים הקרובים יהיו שמחים יותר לכולם", אמר.
חביב אבו מחפוז תרם דיווחים מעמאן, ירדן; מאט נאשד מצ'טורה, לבנון; וזייד איסלאם מאנקרה, טורקיה.
