סיפאן חסן השלימה את המשימה הבלתי אפשרית שלה עם ניצחון מפרך במרתון נשים ברחובותיה האפויים של פריז ביום האחרון של האולימפיאדה, והעניקה למשחקים סיום דרמטי משלה.
עם מדליית האתיופיה הסופית במשחקים ביום ראשון ועם תחנות כוח ספורטיביות שנאבקות על דומיננטיות, הייתה זו הפליטה האתיופית בהולנד שהעניקה למשחקים האולימפיים ספרינט מרגש כדי להשיג את המדליה השלישית שלה בפריז.
חסן לקח על עצמו את מה שרבים חשבו כהימור מטורף, והתחרה בריצות 5,000 מטר, 10,000 מטר ובמרתון – שני האירועים האחרונים בהפרש של יומיים בלבד.
אבל בסיום ספרינט נוצץ, חסן שיפץ את Tigst Assefa מאתיופיה כדי לקחת זהב בשלוש שניות בשיא אולימפי של 2 שעות 22 דקות 55 שניות. אספפה לקח כסף ב-2:22.58 והלן אובירי הקנייתי זכה בארד ב-2:23.10.
ביום שישי, חסן לקח ארד בריצת 10,000 מ' בסטאד דה פראנס לאחר שהגיע עם ארד בריצת 5,000 מ'.
היא נפלה על הקרקע על השטיח הכחול מול כיפת הזהב של מתחם ההנצחה של Les Invalides בלב פריז לפני שתפסה דגל הולנד כדי לחגוג הישג יוצא דופן.
"זה לא היה קל", אמר חסן, בן 31. "היה כל כך חם, אבל הרגשתי בסדר. מעולם לא דחפתי את עצמי עד לקו הסיום כפי שעשיתי היום".
"בכל רגע במרוץ התחרטתי שרצתי את ה-5,000 ו-10,000 מ'. אמרתי לעצמי שאם לא הייתי עושה את זה, הייתי מרגיש מצוין היום.
"מההתחלה ועד הסוף, זה היה כל כך קשה. כל שלב בדרך. חשבתי, 'למה עשיתי את זה? מה לא בסדר איתי?'
סיפן עושה דברים בסיפן 👀@SifanHassan רץ 62.195 ק"מ במהלך @Paris2024 🥵
5000 מ' 🥉
10,000 מ' 🥉
מרתון 🥇 #פריז2024 #אולימפיאדה pic.twitter.com/KH01ZT1ryf– אתלטיקה עולמית (@WorldAthletics) 11 באוגוסט 2024
"בקושי יהיה קל"
בבית באיינדהובן אתלטיק, מועדון אתלטיקה בהולנד, צעירים בעלי תקווה עוברים את צעדיהם, חולמים לחקות את החבר המפורסם ביותר שלהם – האלופה האולימפית הכפולה, סיפאן חסן.
לפני יותר מעשור יצא חסן – צעיר מבקש מקלט מאתיופיה – למסע שיוביל להיסטוריה באולימפיאדת טוקיו עם שני זהב ואליפות מרתון בפריז.
"מיד ראינו שהיא ספורטאית מוכשרת. אפילו סוס עיוור יכול היה לראות שהיא תהיה אצנית טובה", אמר אד פיטרס, נשיא צוות האימון של איינדהובן אתלטיק.
אבל ההופעה הראשונה של חסן הגיעה למקרה טהור ובנסיבות מעט מופרכות, הסביר פיטרס, גם הוא רץ למרחקים בינוניים שהתחרה איתה בימים הראשונים.
חסן תייג יחד עם חבר שייצג את המועדון במרוץ 1,000 מטר בקרבת מקום – והחליט להצטרף.
"אבל 1,000 מטר זה שתיים וחצי הקפות של המסלול. הם לא הבינו את זה, אז הם בעצם ניסו לסיים בקו הזינוק", צחק פיטרס, בן 58.
"אז כך הכרנו אותה. כבר יכולנו לראות שהיא ספורטאית מוכשרת באותה תקופה, אבל היא עוד לא הייתה ממש אצנית אז", אמר ל-AFP.
אחד המוטוים האהובים על חסן, שנלקח מהקוראן, הוא "בקושי יהיה קל", ושנותיה המעצבות היו הכל חוץ מקל.
ממבקש מקלט לאלוף אולימפי משולש
חסן, שנולדה באדמה, דרומית מזרחית לבירת אתיופיה אדיס אבבה, גדלה בחווה על ידי אמה וסבתה. בת 15 עזבה להולנד. היא מעולם לא הסבירה מדוע.
היא שוכנה לראשונה במרכז למבקשי מקלט קטינים בזולדרן, בצפון הולנד. היא סיפרה ל-De Volkskrant מדי יום שהיא בכתה שם כל יום.
"הייתי כמו פרח שלא קיבל שמש", אמרה.
לבסוף היא הגיעה לאיינדהובן לעשות קורס אחות ונקלעה לעוד אתיופים, חלקם חברים במועדון האתלטיקה המקומי.
היא לקחה קצת זמן "להסיר את הקרח", כדברי פיטרס, ותיארה אותה כ"בחורה ביישנית" בצילם של כמה מהרצים האתיופיים המבוססים יותר.
חסן עצמה נזכרה באימון כל כך קשה "שהרגל שלי דיממה", אבל פיטרס מספרת סיפור קצת אחר.
"אני בעצם לא חושב שהיא התעצלה, אבל לא תמיד היה קל להביא אותה לאימונים בזמן", הוא נזכר בצחקוק.
"עדיין לא הייתה לה את המשמעת לעשות את האימון. אבל אני גם לא רוצה לזלזל איך זה להיות כאן כצעירה, כילדה בת 17, להיות בודדה, לא בטוחה לגבי העתיד שלך", אמר פיטרס.
המועדון עבד על הטכניקה שלה. ברור שהיא הייתה אצנית "טבעית", אבל "הרגליים והידיים שלה הלכו לכל מקום" אמר המאמן.
פיטרס מרגישה שהתפקיד העיקרי של המועדון בהצלחתו של חסן ירד מהמסלול כמו בו – עוזר לה לנווט את החיים כמבקשת מקלט מתבגרת סולו.
"וודאנו שהיא לא תעשה את הדברים הלא נכונים, לא באימונים, ולא בחייה האישיים. שמרנו עליה, אספנו אותה ברכב כדי ללכת לאימונים, לקחנו אותה לתחרויות", אמר.
"שמרנו אותה בחתיכה אחת, בעצם."
ההתקדמות הגיעה במהירות, וכך גם דרכון הולנדי. מאמני האתלטיקה ההולנדים זיהו את כישרונה ושלחו אותה למרכז האימונים האולימפי המובחר בפפנדל.
השאר היסטוריה: באולימפיאדת טוקיו שנדחתה בשנת 2021, חסן הפך לאתלט הראשון אי פעם שזוכה במדליות (שתי זהב, אחת ארד) בריצות 1,500 מ', 5,000 מ' ו-10,000 מ'.
בפריז היא ניסתה את השילוב הקשה עוד יותר של 5,000 מ', 10,000 מ' ומרתון.
למרות ההצלחה של חסן, הקשרים שלה באינדהובן נשארו חזקים, אמר פיטרס. המועדון עזר לה כלכלית בתחילת דרכה ולעתים קרובות הייתה חוזרת לאימונים.
חסן נותרה חברת מועדון למרות שהיא חיה ומתאמנת כעת בארצות הברית, ופיטרס אוספת את דואר המעריצים שלה.
שום דבר לא עוצר את האימונים, הוא אמר, תוך שהוא מודה שהמועדון יתאסף סביב הבר כדי לעודד את הבוגר המפורסם שלהם בפריז.
"אנחנו לא מפסיקים את האימונים שלנו לכדורגל, אבל אנחנו עוצרים בשביל סיפן".
