בחודש שעבר עצרה ממשלת מאלי שלושה מנהלים המעורבים במגזר הזהב מחברת כרייה אוסטרלית Resolute Mining. היא דרשה מהחברה לשלם את המסים של 160 מיליון דולר שהיא חייבת למדינת מאליה.
כלי תקשורת זרים מיהרו לעורר סנסציונליות בחדשות, כשהם מגדירים את המעצר כ"בלתי צפוי" וטענו שהמנהלים "מוחזקים בשבי". לשפה כזו יש אלמנטים ברורים של מסגור ניאו-קולוניאלי המבקשים להציג מימוש לגיטימי של ריבונות אפריקאית כפושע.
התקרית והסיקור התקשורתי שקיבלה משקפים את המציאות של לכידת משאבים ניאו-קולוניאלית שממשיכה להטריד את מדינות אפריקה. המהלך של מלי אומנם עבר דמוניזציה בתקשורת, אבל הוא חלק מדפוס מתהווה של מדינות אפריקה הדורשות משא ומתן מחדש על חוזים לא הוגנים. אם זה יתפוס תאוצה, מגמה זו עלולה לתמרץ אחרים לנקוט צעדים כאלה נגד חברות זרות שמפיקות רווחים מופרזים ממשאבי טבע אפריקאים.
מאלי היא אחת מיצרניות הזהב הגדולות באפריקה, אך אזרחיה הם מהעניים ביותר, כאשר כמעט מחצית מהאוכלוסייה חיה תחת קו העוני. שיעור האוריינות הלאומי הוא 33 אחוז בלבד, בעוד שהגישה לתברואה בסיסית עומדת על 45 אחוזים ולחשמל על 48 אחוזים. המדינה נאבקה בבצורת, שינויי אקלים ותת תזונה.
הזהב מהווה כ-80% מסך היצוא של מאלי, אך היתרונות הכלכליים נותרו קטנים באופן לא פרופורציונלי עבור העם המאלי. במשך עשרות שנים, חברות כרייה זרות חילצו עושר עצום תוך תרומה מינימלית של הטבות למדינה המארחת. דיווחים מצביעים על כך שמאלי מפסידה כ-580 מיליון דולר בשנה בגלל תזרימי כספים בלתי חוקיים והימנעות ממס חברות.
הניצול הלא צודק הזה של עושר המינרלים של מאלי הוא מורשת של הקולוניאליזם האירופי. מאלי הייתה תחת שלטון קולוניאלי צרפתי במשך 68 שנים. במהלך תקופה זו, צרפת קבעה שיטות מיצוי משאבים לטובת תעשיות צרפתיות תוך התחשבות מינימלית בפיתוח מקומי. אחד המשאבים העיקריים שנבזזו על ידי הצרפתים היה זהב מאלי.
לאחר שמאלי קיבלה את עצמאותה, הסדר החילוץ הזה הועבר מהרשויות הקולוניאליות הצרפתיות לחברות זרות – בעיקר מערביות. הם הרוויחו רווחים עצומים מזהב מאלי, ושילמו כמויות זניחות של תמלוגים ומסים לממשלת מאליה.
מחלוקת המס האחרונה עם Resolute Mining היא חלק מהמאמץ הרחב יותר של מאלי לרפורמה במגזר הכרייה שלה ולנהל משא ומתן מחדש על חוזים לא הוגנים. השינויים האחרונים בקוד הכרייה שלה מטרתם להגדיל את הכנסות המדינה ואת הבעלות.
מאלי גם דרשה תשלומי מס מחברת כרייה זרה אחרת, בריק גולד הקנדית. הרשויות במאליה מאשימות אותה בכך שהיא חייבת 500 מיליון דולר במסים שלא שולמו והוציאו צו מעצר למנכ"ל שלה.
במקום להיות מוכרים כמהלכים לקראת צדק כלכלי, רפורמות אלו נדחו בנרטיבים מערביים כמפריעות או סמכותיות. מסגור זה מטשטש את הציווי המוסרי למאלי להשיג יתרונות גדולים יותר ממשאביה.
אין זה מפתיע שממשלות בריטניה ואוסטרליה התערבו בשם Resolute Mining, ופעלו למען שחרור המנהלים העצורים. פעולות כאלה מדגימות כיצד מעצמות המערב נותנות עדיפות לאינטרסים תאגידיים באפריקה על פני אכיפת החוקים המקומיים. על ידי גיוס משאבים דיפלומטיים כדי להגן על מעלימי מס לכאורה, ממשלות אלה מחזקות את הנרטיב שממשל אפריקאי אינו לגיטימי. התערבות זו משקפת פרקטיקות קולוניאליות, שבהן אינטרסים כלכליים זרים גברו על אינטרסים כלכליים וחברתיים מקומיים.
למרות לחץ זר וסיקור תקשורתי מוטה, ממשלת מאליה הצליחה לגרום ל-Resolute Mining לשלם את חובותיה. היא גם הצליחה לעדכן את הסכם הכרייה, והגדילה את חלקה בהכנסות הכרייה.
מעשיה של מלי אינם יוצאי דופן. ברחבי היבשת, מדינות נוקטות צעדים כדי לנהל משא ומתן מחדש על הסכמים לא הוגנים עם תאגידים וממשלות זרים. סנגל, למשל, פתחה במסע למשא ומתן מחדש על חוזים במגזרי הכרייה, הנפט והגז שלה, בעוד שניז'ר תפסה מכרה אורניום המופעל על ידי קונגלומרט צרפתי. בינתיים, בורקינה פאסו איימה לשלול כמה רישיונות כריית זהב לחברות זרות.
מאמצים אלה משקפים דחיפה הולכת וגוברת של מדינות אפריקאיות לתפוס מחדש את השליטה על המשאבים והממשל שלהן. הם חלק ממאבק רחב יותר לכבוד, שוויון והגדרה עצמית במדינות אפריקה.
העימות של מאלי עם חברות כרייה זרות מדגיש את הצורך הדחוף של מדינות אפריקה לתבוע את ריבונותן ולדרוש הוגנות במיצוי משאבים. בעוד שהתקשורת המערבית עשויה להציג פעולות כאלה כמערערות יציבות, הנרטיב הזה משמש רק להגנה על אינטרסים זרים. במקום זאת, הקהל העולמי צריך לחגוג את המאמצים האלה כצעדים לקראת צדק כלכלי.
מדינות אפריקאיות חייבות לעמוד בסולידריות, לתמוך בדרישות זו של זו לניהול שוויוני של משאבים ולאתגר שיטות ניאו-קולוניאליות. זה לא רק המאבק של מאלי – זה מאבק למען הכבוד והשגשוג של מדינות ברחבי יבשת אפריקה.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
