עם סיומה של תקופת הלחימה האינטנסיבית בעזה, מתחילה להתבהר תמונת המצב של ההרס העצום ברצועה. הערכות האו"ם מצביעות על סכום מסחרר של 40-80 מיליארד דולר שיידרש לשיקום מקיף, כאשר רק פינוי ההריסות, המוערכות ב-42 מיליון טון, צפוי לעלות כ-1.5 מיליארד דולר, כך דיווחה ליאת רון בוואלה כסף. כעת, לאור הסכומים העצומים הללו נשאלת השאלה, האם הקהילה הבינלאומית תיקח על עצמה את האחריות.
אייל עופר, מומחה לכלכלת חמאס, ציין כי התמונה המתקבלת מורכבת יותר מכפי שנדמה במבט ראשון. בעוד אזורים מסוימים, כדוגמת רפיח ומחנה הפליטים ג'בליה, ספגו הרס כמעט מוחלט, חלקים אחרים של הרצועה, כולל אזורים בעיר ג'בליה עצמה, נותרו במצב טוב יחסית וראויים למגורים. ההבדלים הללו בין האזורים השונים מייצרים אתגר מורכב בתכנון השיקום העתידי.
במקביל להתמודדות עם ההרס הפיזי, מתנהל מאבק תודעתי ופוליטי עז. חמאס, שבמהלך הלחימה פעל בלבוש אזרחי בניגוד לחוק הבינלאומי, חזר כעת ללבוש מדים ומנסה להפגין שליטה בשטח. ארגון הטרור משקיע מאמצים ניכרים בהעברת מסר של ניצחון לתושבי עזה, תוך שימוש בתקשורת ובסמלים חזותיים.
"עד עכשיו עבדו שם על שני צירי תודעה", הסביר, "לשכנע את העולם שעושים להם רצח עם, לפלג אותנו מבפנים, ולקרוע את נפש העם באמצעות החטופים, ממש עד הרגע האחרון, כחלק מהטרור שהם מפעילים. עכשיו הם צריכים לעבוד על ציר התודעה השלישי, לשכנע את הקהל שלהם שהם ניצחו".
בזירה הבינלאומית, הסיוע ההומניטרי הנוכחי מגיע בעיקר דרך האו"ם, שהזרים ב-2024 תרומות בהיקף חסר תקדים של 3 מיליארד דולר. משמעות הדבר היא, תמיכה של 1,088 דולר לנפש בשנה – סכום הגבוה משמעותית מהסיוע הניתן לאזורי משבר אחרים בעולם. בנוסף לכך, כשני שלישים מתושבי עזה מקבלים תמיכה נוספת מהרשות הפלסטינית ומאונר"א, המוערכת בכמיליארד דולר נוספים.
"אבו מאזן עושה קולות שעזה שלו. הוא ארגן סכום כסף גדול והכריז שהוא עומד להכניס טרקטורים ממצרים, כדי לפנות את כמה רחובות בעזה וג'בליה מהריסות", אמר המומחה, אך המצב הפוליטי מסבך עוד יותר את תמונת השיקום. האמירויות, שבעבר גילו עניין רב בהשתתפות במאמצי השיקום באמצעות מוחמד דחלאן, נסוגו מכוונתן נוכח המציאות המורכבת בשטח.
תכניתן המקורית התבססה על ההנחה שחמאס יוסר מהשלטון, תרחיש שלא התממש. הרשות הפלסטינית, בראשות אבו מאזן, מצהירה על נכונותה לקחת אחריות על הרצועה, אך מתנה זאת בשליטה בלעדית – תנאי שנראה קשה למימוש בטווח הנראה לעין.
התרומות הבינלאומיות מגיעות בעיקר מארה"ב והאיחוד האירופי, כאשר גרמניה בולטת במיוחד בהיקף תרומותיה, המגיעות לכפל מכל מדינה אחרת. הסיוע הזה, עדיין רחוק מלענות על צרכי השיקום המלאים של הרצועה.
מומחים מעריכים כי הפתרון שעשוי להתגבש יהיה בצורת "ממשלת פשרה" כלשהי, כאשר חמאס נשאר כגורם משפיע מאחורי הקלעים והרשות הפלסטינית משמשת כחזית רשמית. תרחיש זה מעלה שאלות מורכבות לגבי היציבות ארוכת הטווח של כל הסדר עתידי.
האתגר של שיקום עזה אינו מסתכם רק בעלויות הכספיות העצומות או בהיקף ההרס הפיזי. הוא כולל גם את הצורך למצוא פתרון פוליטי בר-קיימא שיאפשר את זרימת הכספים והמשאבים הדרושים, תוך שמירה על יציבות אזורית.
כרגע, השאלות המרכזיות – מי יממן את השיקום המלא ומי ינהל אותו בפועל – נותרות ללא מענה ברור, כאשר הזמן הדרוש למציאת פתרונות הולך ומתארך.
