רצח העם בעזה הוא אירוע משבית המוני.
יותר מ-400 ימים של תקיפות אוויריות ישראליות ופלישות קרקעיות מתמדות לאזורים מאוכלסים בכבדות, הותירו יותר מ-22,500 בני אדם שנפצעו משנים חיים. מאות אנשים עם מוגבלויות קיימות נהרגו או נותרו מתחת להריסות. תשעים אחוז מאוכלוסיית עזה נעקרו מבתיהם, חלקם עד 20 פעמים.
הרס התשתיות מעכב את הניידות של אנשים עם כל סוגי המוגבלות, ומקשה מאוד על בריחה בהוראת הצבא הישראלי.
כשם שהצבא הישראלי הורס את מערכת הבריאות של הרצועה, הוא גם הרס את מערכת הטיפול שהייתה קיימת באנשים עם מוגבלות, והרג אנשי מקצוע רבים שעבדו בתחום. ב-13 במאי נהרג האשם ע'זאל, מייסד אגודת אטפלונה לילדים חירשים וידוע גם כ"אב הרוחני של החירשים בעזה", בהתקפה אווירית ישראלית יחד עם אשתו.
גדלתי בעזה במחנה הפליטים נוסייראת. כילד הכרתי הרבה אנשים שנגרמו להם נכות לצמיתות כתוצאה מאלימות ישראלית. לפני המלחמה, כמעט 50,000 איש בעזה נרשמו כגרים עם מוגבלות.
בזמן שאני כבר לא בעזה, בספטמבר הזה יכולתי לדבר בטלפון ובוואטסאפ עם כמה פלסטינים עם מוגבלויות שנעקרו מבתיהם. הנה כמה מהסיפורים שלהם:
עזמי אלג'מאל בן תשע. ב-15 באוקטובר 2023, הוא נמשך מתחת להריסות בית משפחתו, שהיה ממוקד עם שני טילים שהרגו את אמו, סבו וסבתו, דודו, שתי דודות, שני אחיו ושלושה מבני דודיו. עזמי נפל מהקומה השלישית ונפצע באורח קשה. כעת הוא בכיסא גלגלים וזקוק לניתוח לתיקון כף הרגל, אך אינו יכול לצאת מהארץ כדי לקבל אותה.
משפחתו של עזמי נעקרה מנוסייראת לרפיח, ולאחר מכן חזרה לנוסייראת, כאשר הצבא הישראלי פלש לרפיח. אביו מוסא אמר לי "הוא צריך טיפול מיוחד, למשל, הוא צריך סוג חיתול מסוים, הוא בדיאטה ספציפית וזקוק לוויטמינים שאינם זמינים." משפחתו נאבקה להשיג לו משחה כדי לרפא את הכוויות שלו. בכל פעם שיש הפצצה בקרבת מקום, אביו נושא את עזמי ומנסה לספק לו הגנה מסוימת. החלום של עזמי הוא ללכת שוב לבד.
מחמוד עדנאן שוקור הוא בן 31 ומתגורר במחנה הפליטים נוסייראת. לאחר שנפל מאתר בנייה ב-2018, הוא הפך למשותק ופיתח קשיי דיבור. הוא משתמש בכיסא גלגלים ונסמך על עזרת משפחתו למשימות יומיומיות. ב-4 בנובמבר הפציץ ישראל את בית משפחתו, פצע את אמו והרג את בן דודו. בני משפחתו ושכניו ששרדו משכו את מחמוד מתחת להריסות.
בעבר הוא קיבל טיפול במצרים. כעת מצבו הרפואי של מחמוד מחמיר. אמו אמרה לי: "הוא בוכה כל יום, וכשמגיע הזמן לברוח וההפצצה קרובה, הוא לא יכול לברוח על חייו".
אחיו של מחמוד עבד ודייה נושאים אותו על גבם, למרות הסכנה. מחמוד אמר לי שהוא לא הצליח לגשת לתרופות כדי לנהל את מצבו.
רם עיאד הוא בן 10. במקור משכונת זיתון בעיר עזה, היא שיחקה עם אחיה ב-16 באוקטובר 2023, כאשר מטוס קרב ישראלי הטיל שני טילים על ביתם. רם סיפר: "ברחנו מהבית שלנו לאחר שהוא נהרס חלקית מעל ראשנו. כשברחנו ברחוב, הפציצו את הרחוב ממש לידנו ונפצעתי ישירות ביד ימין, מה שהוביל לקטיעה מיידית שלו".
אביה של רים, כמאל, מתאר כיצד נשא אותה על כתפיו עד שהגיע לאמבולנס הקרוב וראם הועברה לבית החולים. ואז ישראל הורה לבית החולים להתפנות והם נמלטו דרומה, למרות שרם נותח זה עתה.
כמאל סיפרה לי שהיא ממשיכה לסבול מסיוטים וחיה מחדש את החוויה של נשלפת מתחת להריסות. "רים צריכה ויטמינים, מזון ותרופות שאינן זמינות, והיא צריכה לקבל זריקה כדי לעצור את צמיחת עצם היד כדי שלא תקרע את העור. הדבר הכי חשוב שהיא צריכה כדי להמשיך את חייה כמו ילדים אחרים הוא איבר תותב".
אמינה עומר בת תשע, משכונת זיתון, חולת שיתוק מוחין. תחת אש, מול טנקים ישראליים ומעל ראשיהם, נאלצה אמה נג'ה, שהייתה בהריון, לשאת את אמינה כשברחו לדרום. מאבק ההישרדות גבה מחיר נורא, ובשל תת תזונה והיעדר שירותי בריאות היא איבדה את הילד שנשאה ברחמה.
נג'ה עושה כמיטב יכולתה לשמור על משפחתה עם המשאבים המוגבלים שיש לה במחנה לעקורים. בחום הלוהט היא אופה לחם באמצעות תנור חימר באוהל שלה ומוכרת חלק ממנו.
עבור אמינה, המשימות היומיומיות קשות אפילו יותר מבעבר. היא לא מסוגלת ללכת, היא נאלצת לגרור את עצמה דרך האבק של המחנה. היא צריכה כיסא גלגלים, אבל אי אפשר להשיג. מצב האוכל הוא עוד דאגה מתמדת. מערכת העיכול החלשה של אמינה דוחה את רוב המנות, וגורמת להתקפי הקאות ושלשולים.
אלה רק כמה סיפורים בין אלפים. בעוד מלחמתה של ישראל בעזה נמשכת ללא הפסקה, פלסטינים עם מוגבלות אולי נושאים בנטל הגדול ביותר ממנה.
כל מי שדיברתי איתו התמודד עם קשיים קיצוניים ולא הצליח לקבל את הטיפול הדרוש לו. אבל אפילו בתנאים הקיצוניים ביותר, המאמצים שאנשים היו מוכנים לעשות כדי להגן על יקיריהם הם מדהימים.
שמעתי כל כך הרבה סיפורים על בני משפחה שמסכנים את חייהם כדי לדאוג אחד לשני. האומץ שלהם צריך להניע את כולנו להמשיך במאבקנו להביא לסיום רצח העם הנורא הזה. אנחנו צריכים לעשות כל שביכולתנו כדי ללחוץ על מנהיגים פוליטיים להטיל אמברגו נשק על ישראל ולדחוף להפסקת אש קבועה.
העולם חייב להישמע לתחינות לעזרה של כל הפלסטינים, כולל בעלי מוגבלויות.
גם סרינה עוואד, קצינת תוכנית בוועדת שירות הידידים האמריקאית בעזה, תרמה למאמר זה.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
